רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

חסד ראוותני

ל׳ בתשרי ה׳תשס״ז ל׳ בתשרי ה׳תשס״ז 22/10/2006 | מאת נועם אשר

כשצדקה וחסד הופכים לחלק מתעשיית הבידור, מתן בסתר, הערך יהודי הישן כמעט והולך לאיבוד.

אימוצו של תינוק בן שנה, יתום ועני, הוא בהחלט מעשה טוב. מיליוני ילדים יתומים בעולם זקוקים למישהו שליבו יניע אותו למעשה טוב שכזה. נראה שליבה של כוכבת הפופ מדונה עשה כן, והיא בחרה לאמץ תינוק אפריקני בן שנה ולהביאו לביתה באנגליה. מובן שהיא ובעלה עשירים מספיק כדי לגדל ילד נוסף, וזה כנראה כל מה שנדרש כדי לקבל אישור אימוץ. כמובן, היא אינה יכולה לאמץ את כל ילדי אפריקה הרעבים, אבל בנוסף לאימוץ היא הותירה ביבשת תרומה של 1.6 מיליון פאונד, שודאי יתקבלו בברכה על ידי עובדי רווחה מקומיים המשוועים לעזרה בינלאומית.

כולנו עושים מדי פעם מעשים טובים. אבל לא כולנו רואים את מעשינו הטובים הופכים לאייטם בחדשות, אלא שהכל משתנה כשסלבריטאי מעורב. התינוק המאומץ מגיע לשדה התעופה ומצולם מכל עבר, הכוכבת משחררת מכתב לציבור שמסביר את שיקוליה לגבי האימוץ, וכולם יודעים בדיוק את גודל התרומה הכספית. אין ספק, המעשה הטוב בעינו עומד: 143 מיליון יתומים חיים היום בארצות העולם השלישי. כל דבר שמסייע להם, כל דבר שמסייע ולו לאחד מהם, יתקבל תמיד בברכה. אבל הסיקור העצום, כמובן, אינו תוצאה של גודל המעשה, אלא של זהות העושה, האם המאמצת.

תמיכה בצדקה

ארגוני צדקה מעוניינים מאד בסיועם של סלבריטאים. מפורסם שיצטלם לפרסומות, יפנה אליהם משאבים, ידבר עליהם בראיונות – מה יותר מזה אפשר לבקש בעידן סגידת-הידוענים שלנו? התועלת שאפשר להפיק מגיוס סלבריטאי למטרה מסוימת עולה בהרבה על כל נזק אפשרי, שהוא בעיקר חיוכים סרקסטיים מיפי נפש. מי שעמל למצוא פיתרון לעוני, לרעב, לחינוך לא מספק, לא יכול להרשות לעצמו להיות בררן. אם מדובר במדונה או בג'יי קיי רולינג, בשחקן או בספורטאי, השיקול היחיד הוא מידת הפרסום. החשיפה שירוויח הארגון היא ביחס ישיר לחשיפה שלה זוכה התומך החדש שלהם. צדקה, לפיכך, הפכה לתעשייה, כמעט תעשיית בידור. לכל שחקן קולנוע יש ארגון שהוא מאמץ, או מקים בעצמו, וערבי גיוס תרומות מפוארים מביאים אליהם נחילי מפורסמים. כולם מרוויחים: הפרסום של הסלבריטאי מביא תועלת לארגון הצדקה, והבאת תועלת לארגון הצדקה מביאה עוד קצת פרסום לסלבריטאי. אבל בדרך הולך לאיבוד ערך יהודי ישן נושן ששמו כמעט ונשכח היום מהעולם שלנו שסוגד ליחסי-ציבור: מתן בסתר.

אין שום סיבה לפקפק בכך שהסלבריטאים נהנים לעזור, אך לא זה הוא אידיאל החסד האמיתי.

אדם שזוכה לפרסום לא עובר ניתוח להוצאת כל רגש אנושי ממנו. חמלה היא רגש אנושי, אבל כך גם כבוד וכך גם הרצון להצטייר כאדם חיובי. כשמיליונר מפורסם התנה את תרומתו בסך 20 מיליון דולר למוזיאון תל אביב בהוספת שמו לשם המוזיאון, קמה מהומה. מאות אמנים, אנשי אקדמיה וחובבי אמנות חתמו על עצומה כנגד השינוי. המאבק הצליח לגרום לאותו המיליונר לחזור בו: הוא לא יתרום ולו סנט למוזיאון. האם כל כך קשה להבין אותו? לא. מעשים טובים הם דבר יפה, אבל גם כבוד הוא לא משהו שאפשר לזלזל בו.

הטבע האנושי הוא זהה גם באלו מאיתנו ששמם אינו ידוע בעולם כולו. כמה אנשים תורמים בעילום שם, וכמה אנשים תורמים רוצים ששמם יהיה גלוי וידוע? מודעות חברתית היא נושא חדשותי, וכך רואים לא פעם תוכניות טלוויזיה שמסקרות את מעשיהם הטובים של אנשים. הסיקור לא מפחית מגודל המעשה, במיוחד אם יש בפרסום תועלת לארגון. אבל כמה מאיתנו היו דוחים בתוקף בקשה להתראיין לו ידעו שהראיון לא יקדם במאומה את מעשי החסד היקרים לליבם?

מעבר לכך, אין מקום לשאול האם הסלבריטאים שמוזילים מהונם למטרות חסד אכן נהנים לעזור: אין שום סיבה לפקפק בכך. מעורבות ודאגה לזולת מצד אנשים שיכלו לבחור להתרכז רק בחיי הזוהר שלהם הם דברים ראויים להערכה, אבל לא זה הוא אידיאל החסד האמיתי.

מתן בסתר

אלא שאותו ערך ישן-נושן, מתן בסתר, מלמד אחרת. השאיפה לכבוד לא צריכה להתערבב עם הרצון לעזור. הערך הזה היה כל כך מובן מאליו ליהודים, שבמאה התשע עשרה התפתח פולמוס בקהילה היהודית בגרמניה באשר לפרסום שמותיהם של תורמים. קבל רב אחד:

"ראיתי באיזראעליט [שם עיתון יהודי-גרמני מהעת ההיא] שמות המתנדבים ומתנותיהם הכל מפורש ומפורסם באר היטב, והייתי מצטער על זה מאד, ואמרתי בלבי מאז היה ישראל לגוי קדוש חקרו ודרשו איך להסתיר מתנותיהם מבלי שידע המקבל ממי קבל ועכשיו בעוונותינו הרבים כל אחד מתפאר ומתייהר בשלו אם יראה את שמו ומתנתו מפורסם לכל באי עולם... ואם כן לב מי לא ידווה בראות קלקול רבים כזה שישראל הולכים בדרך האומות."

 

השינוי התחיל כבר אז, אבל לפחות היה מי שקבל. היום, אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הקשר בין צדקה וכבוד, מעשה טוב ופרסום. החזרת ארנק שמצאת? נהדר. תמונתך תתפרסם בעיתון. תרמת סכום כסף גדול? שמך יתנוסס על שלט. עמוק בפנים, כולנו רוצים להיות סלבריטאים.

מהבחינה הזו אפשר אולי להצדיק את אלו שהפרסום הוא לחם חוקם. אפשר לטעון שאם אתה כוכב רוק, אין לך שום סיכוי לאמץ ילד בלי שהתקשורת תעוט עליך. אפשר לומר שאם אתה מפורסם ממילא, עדיף לך להתייצב מול המצלמות באירוע התרמה מאשר בתצוגת אופנה. אבל אין סיבה לתת לאור הזרקורים לסמא אותנו מלראות את האמת היהודית העתיקה: המעשה הטוב האידיאלי נעשה בקול דממה דקה, בלי אף דציבל נוסף למה שהכרחי. אנשים רבים בינינו עדיין יודעים זאת: זו הסיבה שאנחנו עדיין נתקלים בצירוף המילים היפה: "תורם אלמוני".

לספר לכולם על מעשינו הטובים? בואו נשאיר את זה למדונה.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן