רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

הניסיון להבין את "הפסיכולוגיה של המפלצת"

כ״ה בניסן ה׳תשס״ו כ״ה בניסן ה׳תשס״ו 23/04/2006 | מאת נועם אשר

יותר משישים שנה אחרי השואה, העולם עדיין מחפש הסבר למפלצת הנאצית. חשיפת חומר חדש מעוררת שוב תקוות לפתרון התעלומה באופן שיספק את כולם.

שישים ואחת שנים מתום מלחמת העולם השנייה, השואה היא עדיין חומר לכותרות. האזכור האחרון הגיע בשבוע שעבר, עם הודעתה של שרת המשפטים הגרמנית על פתיחת הארכיון בבאד ארוסלן, בו מאוחסנים 50 מיליון מסמכים המתעדים את גורלם של 17 מיליון קורבנות של המשטר הנאצי. בין המסמכים יש תיעוד של קורות כל האסירים במחנות דכאו ובוכנוולד, תיאורים של ניסויים רפואיים שבוצעו באסירים, דוחות על מחנות הריכוז, ועל הסיבות שבגללם נכלאו אנשים בהם.

הארכיון היה עד עתה נגיש רק לקרובי הקורבנות שרצו לדעת מה עלה בגורל בני משפחותיהם. הצלב האדום היה אחראי על מציאת המסמכים הרלוונטיים, ויעילותו המפוקפקת עוררה תלונות רבות. תהליך הברור היה ארוך ומייגע, ונמשך לעיתים שנים. עיקר התלונות, עם זאת, באו מצד היסטוריונים שלא יכלו להשיג גישה לארכיון ומסמכיו. גרמניה סירבה להניח להם לעיין במסמכים בטענה שיש בכך משום פגיעה בפרטיות. במשך עשרות שנים הפעילו בריטניה וארצות הברית לחץ על גרמניה כדי שתאפשר את פתיחת הארכיון לציבור. בשבוע שעבר, גרמניה נכנעה לבסוף. "הארכיון", קובע ה'גארדיאן' הבריטי, "הוא מאגר המידע הגדול בעולם על הפורענות שיצר היטלר".

זו הסיבה שחוקרים קידמו את ההודעה בהתלהבות מאופקת משהו. "זה יאפשר ללמוד הרבה יותר על גורלם של אנשים פרטיים ועל השואה בכלל: על מחנות הריכוז, הגירושים, עבודת הכפייה", אומר פול שפירו, מנהל המרכז ללימודים מתקדמים במוזיאון השואה בוושינגטון. תגובת מנהלת המוזיאון הייתה: "זו תהיה ברכה נהדרת לדורות רבים של חוקרים".

גרמניה אינה בעלת הסמכות היחידה על הארכיון. ועדה של 11 מדינות היא זו שאחראית עליו. בין שאר החברות בוועדה נמנות ישראל, ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ועוד מספר מדינות אירופאיות. כל אחת מהן יכולה להטיל וטו שימנע את נגישות הארכיון ויותיר אותו כמאגר מידע ענק- ונסתר מעין הציבור. אבל, באופן מובן מאליו, איש אינו חושש שהווטו יוטל. גרמניה היא זו שהתנגדה עד עתה, לכאורה מנימוקי פרטיות ובאמת בגלל חשש מגל תביעות משפטיות. אבל הזמן שחלף עשה את שלו, המועד האחרון לתביעות קבוצתיות עבר זה מכבר, וגרמניה מוכנה להניח לחששות 'הפרטיות' שלה. לפיכך, כשהועדה תתכנס בחודש הבא, היא צפויה לאשר פה אחד את חשיפת המסמכים בארכיון.

האישור צפוי להביא צי של חוקרים אל הכפר השקט בגרמניה. נחילי מלומדים יעוטו על הארכיון וינסו ללמוד משהו חדש על השואה. כמובן, הם לא יהיו היחידים שיפיקו תועלת מהגישה אל המסמכים. כל המברכים על הצעד מדגישים את חשיבותו לניצולי השואה. "הם זכאים לדעת מה בדיוק קרה לאבותיהם או לדודיהם". אמר ארתור ברגר, גם הוא ממוזיאון השואה האמריקני.

אבל למרות זאת, ברור לכל שהחשיבות העיקרית של פתיחת המוזיאון היא עבור אילו שלא יכלו כלל לקבל אליו גישה לפני כן. בני משפחות נאלצו לפעמים להמתין זמן רב למידע, אבל לפחות הם יכלו לפנות בבקשה ולדעת שבקשתם תטופל. ההיסטוריונים הם אלו שבאמת ששים על המהלך. הכניעה הגרמנית מסמנת, כך ייתכן, פתיחת עידן חדש בחקר השואה.

"כמעט לכל האירועים ההיסטוריים יש הסבר המקובל על חוקרי האירועים הללו", כותב דוקטור ג'רהרד פאלק. "יוצא הדופן היחיד לכלל הזה הוא השואה".

וזה הדבר שמרגש כל כך את החוקרים. הם צמאים להניח את ידיהם על המסמכים ולהבין כיצד בדיוק נראו חיי היום יום במחנות. הם רוצים ללמוד על התוכנית לחנך ילדי חיילים גרמנים לפי הדוגמה של "הגזע העליון". הם מקווים למצוא שם, בתוך הארכיון הענק, רמזים לתשובה שנעלמה מהם עד עתה. שישים ואחת שנים מתום מלחמת העולם השנייה, ואף אחד עדיין לא יכול באמת להסביר את השואה. "כמעט לכל האירועים ההיסטוריים יש הסבר המקובל על חוקרי האירועים הללו", כותב דוקטור ג'רהרד פאלק. "יוצא הדופן היחיד לכלל הזה הוא השואה".

ולא שחסרות תיאוריות: יש המאמינים שהיטלר היה מטורף. אבל עדויות מוכיחות שלפחות עד סוף המלחמה, הוא היה שפוי בהחלט. תיאוריה אחרת מאשימה את היחס הנוצרי המסורתי ליהודים כרוצחי המשיח בשנאה שהתפרצה בג'נוסייד הראשון בהיסטוריה. אלא שגרמניה הייתה מדינה הרבה פחות דתית מפולין, למשל, ועל אף שהפולנים היו מאז ומתמיד אנטישמיים, לא הם הגו את רעיון תאי הגז.

אחד הויכוחים העיקריים בקרב חוקרי השואה הוא זה שהתפתח בין כריסטופר בראונינג ודניאל יונה גולדהגן. שניהם חקרו את יחידת 101 במשטרת הסדר הגרמני. והם הגיעו למסקנות הפוכות לחלוטין. בראונינג כתב את הספר "אנשים רגילים" בו תיאר את הרקע הנורמאלי לחלוטין של אנשי המילואים, כקונטראסט חד למעשים הבלתי נורמאליים שהם ביצעו בלי ייסורי מצפון מיוחדים. מסקנתו הייתה שכל קבוצת אנשים ממוצעת, לא משנה מה רקעה, הייתה פועלת בנסיבות הללו באותו אופן.

גולדהגן כתב ספר מפורסם אף יותר: "תליינים מרצון בשירות היטלר". הוא לא דיבר על 'אנשים רגילים' אלא על 'גרמנים רגילים'. גרמנים שגדלו באווירה של אנטישמיות אלימינציוניסטית (=שמטרתה השמדה) והשתתפו ברצח היהודים מתוך הנאה של ציידי חיות בר. גולדהגן הסיק, בדיוק מאותה יחידה שגם בראונינג חקר, שאת השואה יכלו לחולל אך ורק גרמנים.

המוני ניצולים העמידו את עצמם במשך השנים לרשות חוקרי השואה, אלפי ספרי זיכרונות נכתבו – אבל תשובות לא סופקו.

ויכוחים מעין אלו מבהירים את חוסר האונים של החוקרים מול אחד האירועים המתועדים ביותר בהיסטוריה. המוני ניצולים העמידו את עצמם במשך השנים לרשות חוקרי השואה, אלפי ספרי זיכרונות נכתבו, זרועים בשפע של פרטים על החיים בתקופה הזו. פסיכולוגים ניסו לרדת לחקר נפשם של הרוצחים, והעולם כולו היה עד למשפט אייכמן וניסה לשווא להבין איך האיש המקריח והממושקף הזה מילא תפקיד של אדריכל השמדה. המידע שנחשף במשך השנים תרם להגדלת מלאי השאלות, אבל תשובות הוא לא סיפק.

ובכל זאת, החוקרים מוכנים להיות אופטימיים, ולקוות שהארכיון בבאד ארוסלן יעזור בפתרון החידה. המחקר על השואה מקיף בצורה חסרת תקדים כמעט, את ה'איך' וה'היכן', ה'מה' וה'מי'. אבל חסרונו של ה'מדוע' בולט יותר ויותר ככל שהזמן העובר, והפרספקטיבה שהוא מעניק רק מגדילה את סימני השאלה.

סימני השאלה מכבידים בגלל המשמעות המוסרית העצומה שהם נושאים בחובם. בסופו של דבר, חילוקי הדעות בין בראונינג וגולדהגן הם רמז למשמעות הזו: האם רק גרמנים יכולים להיות חיות אדם, או גם עמים אחרים? ורמז אחר מצוי בחיטוט הנואש במנטאליות הגרמנית: מה יכול לגרום לעם להפוך, כמעט כאיש אחד, למפלצת רבת ראשים?

את המפלצת הזו יחקרו שוב, בפעם המי יודע כמה, בארכיון שיפתח בקרוב. בין כל המילים הצפופות במיליוני המסמכים, ינסו למצוא את המדריך לפסיכולוגיה של המפלצת. החיפושים אחרי המדריך הזה הקימו עד היום לא מעט סערות. בראונינג, לדוגמא, הואשם בהתעלמות מחשיבות התרבות הגרמנית בעיצוב החיילים שחקר. ספרו של גולדהגן הוא עד היום חיבור שנוי במחלוקת, שזכה לביקורות ארסיות על מחקר לוקה בחסר ו'פוביית גרמנים'. כל תיאוריה שמנסה להסביר את השואה, נתקלת במישהו שההסבר דורך על יבלתו. אף אחד, גם לא הגרמנים עצמם, לא רוצה למצוא את עצמו בתיאור הפסיכולוגי של המפלצת.

החוקרים שינהרו לארכיון ינסו שוב, והעולם ימשיך לקוות להסבר פוליטיקלי-קורקט, שלא יפגע באף אחד. הסבר שיבטיח שהמפלצת הזו לא באמת נמנתה על המין האנושי. השואה נותרת חידה מציקה: כולם רוצים לפתור אותה, שהרי הפחד הבלתי מוגדר גרוע מכל. תחושת הזעזוע שמרעידה את הגו מתגברת כאשר אין שום הסבר למנגנון ההשמדה חסר הרחמים שצמח במאה העשרים. אבל הרצון למצוא תשובות מהול באי רצון לקבל תשובות לא נעימות: בני אדם רוצים להבין את המפלצת הנאצית, אבל רק כדי להיות בטוחים שהיא הייתה יחידה מסוגה, ומתה בלי להותיר צאצאים.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן