"הפורום לבחירה חופשית בישראל" יוצא בקמפיין פרסומי באתר Ynet ל"שינוי החקיקה הקיימת בנושא נישואים וגירושין בישראל". ניסיון מאסיבי לחרוץ גורלה של החקיקה, בכל תחום ונושא באשר הם, דווקא בעיתוי של ריח בחירות באוויר, מעלה תהיות.

לטענת אנשי הפורום, "כיום חיים בקרבנו מאות אלפי אזרחים שלא יכולים להינשא בישראל: עולים שיהדותם מוטלת בספק, אזרחים חסרי סיווג דתי, בני זוג המעוניינים בטקס רפורמי, קונסרבטיבי, חילוני או אזרחי".

ואכן, אין זה סוד כמוס ליודעי ח"ן שחלק מהישראלים מנועים כיום להתחתן בארצם, מפני שהסמכות להשיא ולגרש היא בידי ערכאות המשפט של שבע עדות דתיות. לכל עדה חוקים הקובעים מי כשר לנישואים ומי פסול, ואין העדה היהודית מחמירה בכך יותר מכמה עדות אחרות. למשל, הדת הדרוזית אוסרת על נישואים עם מי שאינו בן העדה ואין כל אפשרות ל"התדרז". גם ההלכה היהודית קובעת כי יהודיות ויהודים יכולים להינשא אך ורק לבני דתם, בתנאי שאיש מהם אינו ממזר, ואף מכירה באפשרות להתגייר.

רובם המוחלט של האנשים שהחוק מונע את נישואיהם בתחומי ישראל, הם עולי חבר העמים. חלק ניכר מהם רואים בכך עוד גילוי של התנכרות מצידה של החברה הישראלית ומגיבים בהתכנסות אל תוך "הגטו הרוסי", ובתחושה כי הארץ הזאת אינה ארצם. כל הניסיונות לפתור את הבעיה בדרכי פשרה עלו בתוהו ולפני שנתיים נכשל גם הניסיון להעביר חוק לנישואים אזרחיים, שהיה מאפשר לזוגות שאינם יהודים על-פי ההלכה להינשא בתחומי ישראל.

יש להציג את בעיית הנישואים האזרחיים בעיקר כבעיה של קבוצה אחת: עולים מחבר המדינות, שהרבנות אינה יכולה להשיאם, כי אין לה הוכחה מספקת ליהדותם. הבעיה אינה נוגעת לכלל הישראלים, כפי שמשתמע מדברי הפורום.

כך למשל, עולה מהנתונים שמפרסם האירגון "משפחה חדשה" (שבעצמו נמנה על אנשי הפורום): רק 3% (!) מהזוגות הקיימים בחברה הישראלית נישאו בטקסי נישואים אזרחיים בחו"ל . וממחקר של מרכז גוטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה (פברואר 2002) עולה כי מרבית היהודים הישראלים נישאים כדת משה וישראל. מדי שנה נרשמים לנישואים ברבנות כשלושים אלף זוגות יהודים חדשים, המהווים כ-82% מכלל הנישואים המתקיימים בקרב יהודים תושבי ישראל. הזוגות הנותרים נישאים נישואים אזרחיים בארץ זרה, בעיקר בקפריסין, ונישואיהם מוכרים בישראל רטרואקטיבית. נתונים אלה משקפים לא רק את המצב המשפטי בישראל, אלא גם את העדפותיה של האוכלוסייה היהודית: 81% מן היהודים הישראלים עונים כי 'חשוב להם' (17%) או 'חשוב להם מאוד' (64%) להינשא בטקס נישואים בברכת רב אורתודוקסי.

מסתבר שחרף הממסדיות החוזית שבטקסי הנישואים, לחיי נישואים כהלכה יש בכל זאת הקשר עמוק של איחוד ויצירה שהעם היהודי שואף לבטא ולקיים.

חלוקה לשני עמים

אמנם, לעיתים נראה שאורח חייו של אדם החילוני זר לחלוטין לאדם הדתי, עד כי לכאורה אין כל קשר ביניהם, ולמרות זאת, כל עוד יוכלו עקרונית להתחתן זה בזה יחשבו כבני עם אחד. כל עוד כולם מתחתנים כדת משה וישראל, יש מה שיאחד אותם ואולם ברגע שתיפתח אפשרות רשמית של נישואים אזרחיים, יחולק העם היהודי לשני עמים, ששום כוח בעולם לא יוכל עוד לאחדם.

האם מוצדק, בשל רצונו של מיעוט, לפלג את העם היהודי כולו?

אמנם כן, על-פי ההלכה היהודית נישואים אזרחיים תופסים לחומרה. כלומר, בדיעבד נחשבים הם כנישואים גם על-פי ההלכה, וזאת לדעת רוב פוסקי ההלכה; אולם גירושין אזרחיים אינם נחשבים לכלום. אישה שנישאה בנישואים אזרחיים תחשב כאשת איש ואם יעלו הנישואים על שרטון ותתגרש בגירושין אזרחיים, תחשוב עצמה לפי תומה כגרושה, בעוד שעל-פי ההלכה עודנה אשת איש. ומכיוון שלפי הבנתה הרי היא פנויה, תלך ותינשא בשנית, והילדים שייוולדו יהיו ממזרים האסורים להינשא עולמית עם קהל ישראל. תוך זמן קצר ביותר, יתרבו פסולי חיתון במידה שתחייב לפתוח בפרהסיה ספרי רישום נפרדים, המכונים "ספרי [אילן] יוחסין", ומקץ תקופה קצרה יתהוו במדינת ישראל שני עמים שונים, הנבדלים זה מזה לחלוטין ולא תהיה עוד כל דרך בעולם לגשר ביניהם.

האם מוצדק, בשל רצונו של מיעוט מכלל העם היהודי, לשקול אפשרות של נישואים אזרחיים, בכדי לפלג את העם היהודי כולו, כולל את רובו שחי בתפוצות, לשתי ישויות נפרדות שלעולם, אבל לעולם, לא יוכל להיווצר, לא תיאורטית ולא מעשית, כל איחוד וחיבור ביניהם?

עמדת היהודים האורתודוקסים מובנת לחלוטין, כי שמירת גדרי המשפחה היהודית לדורותיה באמצעות תקנות ההלכה היא ציפור-נפשם. אולם היא אינה מובנת למי שאינו מכיר את היהדות מקרוב.

כפי שמבינים זאת גם רבים שאינם רואים עצמם דתיים. ירון לונדון, עורך בכיר בעיתון "ידיעות אחרונות", כתב באחד ממאמריו הפובליציסטיים בעיתון: "קהילה דתית במדינה דמוקרטית היא מועדון שהחברות בו נעשית מרצון. לא נאה לתבוע כניסה למועדון אשר התובע בוחל בחוקיו ולכן לא נאה לתבוע מהציבור הדתי לבגוד בעקרונותיו.

"נכון להיום, טוען לונדון, "הישראלי לא רק שאינו זקוק לחותמתם של נציגי ההלכה, אלא שאין לו צורך בשום חותמת כדי לקיים משפחה. גם לא לחותמת הממלכה. הישראלים אינם זקוקים היום לשום שינוי בחוקי הנישואים כדי לחיות בזוגיות כאוות נפשם".

לונדון חושף גם את מלחמת השקר שחרתו על דגלם ארגונים ומפלגות המתעקשים לשינוי ההסדר החוקי הקיים: "החוק מכעיס את מי שאוהב לכעוס, אבל אינו מתנכל למי שבוחרים לחיות ללא חופה וקידושין ואינו פוגע בכלום בצאצאיהם. ... לשם מה יש להרעיש עולמות, להוקיע את הדתיים ולחוקק חוקים המלבים מחלוקת?", הוא שואל רטורית. שכן לדעתו, החילונים יכולים פשוט לחיות כ"ידועים בציבור" ולקבל את זכויותיהם מהמדינה.

ולונדון בהחלט צודק, שכן ברגע שיחוקק חוק נישואים אזרחיים במדינת היהודים, ייווצרו כאן שני עמים במדינה אחת שלא נישאים זה בזה: יהודים (שומרי דת ומסורת) וישראלים (חילונים). רק כל עוד נוכל עקרונית להתחתן זה בזה – נחשב כבני עם אחד.

בקצב הזה שמוביל הפורום, הקרע שעלול להיווצר בקרב העם לא יהיה עוד קרע מטאפורי גרידא, כי אם קרע ממשי וחסר תקדים של פילוג והיפרדות טוטאלית בין חלקי העם. כולנו נכאב אז את הקרע הבל-יאחה הזה לעולמים, בלי שניתן יהיה עוד להשיב לאחור את השטר ההיסטורי שנקרע לשניים.