לפני מספר ימים התקיימה בירושלים הלוויתו של הרב יצחק כדורי שבה השתתפו לפי הערכת המשטרה כשלש מאות אלף אנשים.

מי היה הרב כדורי שכל כך הרבה אנשים הגיעו מכל הארץ ללוותו בדרכו האחרונה?

סופרלטיבים רבים נאמרו עליו, המקובל האחרון, עושה הניסים, כותב הקמעות המופלא וכו'. אני דווקא הרגשתי אותו מנקודה מאד פשוטה, עממית אפילו. המפגש הראשון שלי איתו היה לפני למעלה מעשרים שנה עת הייתי ילד רך, אני זוכר בוקר מוקדם אחד בו אמא שלי מכריזה: בוא, נוסעים לרב כדורי. למה? שאלתי בתמימות של ילד, לקבל ברכה ענתה אמא, ננסה להתקרב אליו כדי שלפחות הידיים שלו יונחו עליך על הראש. הגענו לבית הכנסת שלו, שם אחרי התפילה נעמדנו עם עוד עשרות אנשים והרב בסבלנות עבר אדם אדם וברך אותו. כדאי רק לזכור כי כבר אז הוא היה בן שמונים ומשהו אחרי תפילה שנמשכה מספר שעות, אני מאד התרגשתי, לרב זה חיכה יום יום.

בטרמינולוגיה של הרב כדורי לא היו שעות קבלת קהל ושעות מנוחה. לפני חצי שנה אבא שלי הגיע מחו"ל לתקופה של שבועיים. במשך שנים הוא נוהג להתייעץ ולקבל ברכה מהרב. באותו זמן הוא נזקק לפיתרון בבעיה דחופה, בנו של הרב הכניס אותו (למרות הלחץ הגדול- ההגעה מחו"ל זרזה את התור) ואמר לו: הרב ישן כעת, שב ליד מיטתו וכאשר הוא יתעורר תוכל לשוחח עמו. וכך היה. לאחר מספר רגעים הרב התעורר ובצלילות מופלאה שוחח עם אבי.

זהו אם תרצו 'רציונל' הרב כדורי בעיני. כי לפני חצי שנה בערך, הוא היה בגיל שלפחות כפול אם לא מרובע מרוב מי שקורא אותנו כעת, ואם אפשר היה להניח בוודאות כי הרב יקבל את העובדה שכאשר הוא מתעורר הדבר הראשון שהוא רואה מול עיניו, הוא עוד קהל, עוד אדם שמחכה לו (ואחריו עוד אחד, ואחריו עוד אחד), מדובר בדבר מופלא במיוחד, שאולי יוכל להסביר את הקונספט המעניין הזה שבו אנשים שלעולם לא תראה אותם ביחד בשום מקום אחר, הרגישו שזה בסדר להיות אצלו יחד ליד חדרו, ויחד אצלו בדרכו האחרונה.

מדיניות ה-"בית הפתוח" הזו, שכל-כך אפיינה את הרב כדורי, היא חלק מהתרבות של המנהיגים היהודיים לדורותיהם, וזו תופעה מרתקת כשלעצמה. גם כיום אצל רוב הרבנים הגדולים באמת, ניתן פשוט להגיע ולבקש עצה – דבר מוזר במיוחד כאשר הוא קורה בעידן בו ניסיון לאתר מס' טלפון או כתובת של אישיות ציבורית מוגדר ככמעט בלתי-אפשרי, שלא לדבר על ניסיון לארגן פגישה עימם.