לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לקום מתוך האפר

לקום מתוך האפר

סיפורה של חופה של זוג מיוחד בירושלים.

מאת ברברה סופר

ערב ירושלמי מקפיא. תחת חופת הנישואין, מפזר הרב מרדכי אלון אפר על ראש החתן, ומזהיר שלא לקחת כברור מאליו את התגשמות נבואתו של ישעיהו: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה."

האורחים לא יכלו שלא לחשוב כמה שהזיווג הזה מוצלח, כשהביטו באדרת, הכלה היפהפייה והנמרצת, ובישי, החתן הנאה והרציני. רק כשאמרו ארבעת הסבים של בני הזוג את ברכותיהם יכולת להתחיל לנחש, על פי המבטא, את סיפורה של המשפחה, ואת אהבת-ציון שאפשרה את החתונה הזאת.

אחד מהסבים ניצח על הצלת יהודי דנמרק; הסבתא, בתם של חסידי סאטמר רומניים, שרדה את אושוויץ; למסיבת ארוסיה לבשה אדרת את הגלימה הספרדית של הסבתא-רבה שלה, שהושאלה בחזרה מבית התפוצות; והיא תהיה הדור הששי של הכלות במשפחתה שתדליק נרות בפמוטות אשר נלקחו בחופזה מהדירה הפרסית, כאשר סבתא אחרת ברחה מביתה.

בין האורחים היו 100 תלמידי ישיבת הסדר שקיפצו על קצות אצבעותיהם, כדי לסלק את צינת הלילה וכדי להפגין את התלהבותם גם יחד. אחרים הגיעו הישר מהצבא, רובים על כתפיהם. הוריו של ישי הם ידידים יקרים שלנו. מהצד השני, אני מכירה את בן דודה של הכלה, רופא צעיר שטיפל בבת דודתי כשנפגעה על ידי מחבלים. עיר קטנה, ירושלים.

ברוב העולם, היה הזוג תחת החופה נחשב צעיר מכדי שיהיה לו סיפור משל עצמו. אבל סיפורו של החתן סופר שוב ושוב מעל דפי העיתון בכל רחבי העולם.

מי לא זוכר את אותה שבת, 9 במרץ 2002? מחבלים תקפו בית מלון בנתניה, ורצחו שם 13 בני אדם. בירושלים הייתה כוננות גבוהה. במוצאי שבת מצא את עצמו ישי, שהיה אז בן 17, ברחוב אבן גבירול, שם התנדב למלא מקום של מדריך נוער. לאחר שהחשיך הוא שמע על האתרעות והתקשר למשטרה. האתרעה הייתה אמיתית ובתוקף, והוא שלח את 70 בני הנוער לבתיהם.

החברים של ישי הגיעו למועדון. "תישאר", הם שכנעו אותו. התחשק להם לשבת על הרצפה, לשיר שירי נשמה, והוא היה הגיטריסט הכי מוכשר ביניהם.

בשעה 10:30 בלילה טילטל אותם הפיצוץ העז.

בשעה 10:30 בלילה טילטל אותם הפיצוץ העז. בחוץ נמלטו אנשים במעלה רחוב רמב"ם ובמורדו. ישי היה מתנדב במד"א והוא זינק לעזרה. צחנה נוראה, של צמיגים בוערים, פלסטיק ובשר חרוך, התעצמה באפו ככל שהתקרב אל קפה מומנט. הוא היה רגיל לפעול כחלק מצוות, אבל הפעם הוא הגיע לפני האמבולנסים.

ישי כרע מעל בחור צעיר, אבל זה לא נשם. אישה צעירה אחרת שכבה בסמוך. הוא ראה אותה מכווצת. דם זרם מרגלה. כמו רבים ממתנדבי צוות החירום, הוא בדרך כלל לקח אתו חוסם עורקים, אבל לא השבת. עם זאת, היה לו משהו ראוי לשימוש. ישי לבש ציצית מתחת לחולצתו, טלית קטנה שחוטי ציצית קשורים בארבע פינותיה. הוא פשט את החולצה הלבנה, והוריד את הבגד. יחד עם בחור בשם ירון, הוא הפך את הציצית לחוסם עורקים. הוא קשר אותה בחוזקה סביב רגלה של הצעירה. הכותנה האדימה. דקות לאחר מכן הגיעו האמבולנסים.

כשישי חזר הביתה, הבגדים שלו היו ספוגים בדם. "אין לי ציצית" הוא אמר לאמא שלו. היא הופתעה. ציציותיו של ישי היו מיוחדות וגם יקרות - ציציות "פתיל תכלת". הן נצבעו בצבע כחול מיוחד שהופק מחלזונות, על פי מסורת צביעה קדומה. הוא מעולם לא הלך לשום מקום בלעדיהן.

בצדה השני של העיר, הריץ מנתח אורטופדי, ד"ר משה לפקוביץ, אישה צעירה לחדר הניתוח. עצמותיה התרסקו, ועצם הירך שלה נשברה בשני מקומות. הוא מצא את הציצית קשורה כמו חוסם עורקים סביב רגלה. מי שעשה את זה היה מהיר חשיבה, הוא הרהר.

"אז ישי הציל את הרגל שלה?" שאלתי אותו. "לא". הוא ענה. "אני הצלתי את הרגל שלה. ישי הציל את החיים שלה."

ירושלים היא עיר קטנה באמת. אני מכירה את האישה הפצועה, שמה אפרת. איתרתי גם את המנתח. "אז ישי הציל את הרגל שלה?" שאלתי אותו.

"לא". הוא ענה. "אני הצלתי את הרגל שלה. ישי הציל את החיים שלה."

אפרת עברה חודשים רבים של ניתוחים נוספים ותהליך החלמה כואב, כשכל אותו זמן היא נענית למראיינים ומוכנה לדבר למען ישראל. עכשיו היא מגשימה את חלומה ללמוד באנגליה. למרות האנגלית הצברית שלה, היא זכתה בשבוע שעבר, בהתמודדות כלל-אוניברסיטאית, במילגה יוקרתית. היא שלחה את איחוליה הלבביים לישי ולאדרת מרחוק.

לילה אחד לפני החתונה, ישבו ישי ובני משפחתו יחד במנהרות הכותל שבעיר העתיקה. הם החזיקו ידיים וזימזמו שוב ושוב את מילותיו של הנביא ישעיה, שבהן אנחנו מקבלים מדי שבוע את שבת, ה"כלה" - "התנערי מעפר קומי". ישי אסף ומילא ממחטה באפר.

תחת החופה, קולות של ששון ושמחה. ישי פרש את הטלית החדשה שתימתח מעל לראשיהם, כשהוא מברך "שהחיינו". ברוך אתה ה'... מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגיענו לזמן הזה.

הטלית ניתרה בקשת כשהוא הרים אותה. ציציותיה תכלת.

*מאמר זה פורסם במקור בג'רוזלם פוסט.

14/1/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) מורן, 12/2/2006 12:04

מרגש

ואיי מרגש מאוד...
מזל טוב להם

(3) מיכל, 24/1/2006 01:46

כרגיל, כתבות מהסוג הטוב...

אני "מנויה" שלכם זה זמן מה, ותמיד נהנית לקרוא את הכתבות באתרכם. הן תמיד רהוטות ואינן פוגעות באיש, הן מנוסחות בטוב טעם ובד"כ גם מרגשות.
חזקו ואימצו

(2) לירון, 18/1/2006 17:03

מרגש...

התרגשתי מאוד. סיפור מדהים.
הרבה הרבה מזל טוב לזוג !

(1) יעל, 17/1/2006 13:30

קראתי ובכיתי!

אשרינו. ברוך שלא עני גויה!

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub