"משעמם, משעמם, משעמם!" חשב הפריץ. "כל מסיבה אותו הדבר – מלבישים יהודי בעור של דוב, ומחסלים אותו בדרך אחרת. פעם מרקידים אותו וחובטים בו במקלות, פעם מלבישים אותו בעור הדוב ומרקידים עם דוב אמיתי, לפעמים, אם הוא נשאר בחיים לאחר הריקוד, משליכים אותו לכלבים – אבל בסוף, הכל אותו הדבר. משעמם!

אני חייב לחשוב על רעיון משעשע יותר, לא הייתי רוצה לראות את אותם פרצופים מבוסמים, שאינם יודעים להסתיר את השעמום מריקודו האחרון של המושק'ה התורן."

והוא מצא רעיון. את הדם ישפכו הפעם היהודים בעצמם. הוא ישסה יהודי ביהודי.

"אך, זאת תהיה הצגה טובה!"

חבורת הפריצים כבר הספיקה להניף לפחות עשר כוסות לחיים (האחרונה לחיי המושקה'לך שמספקים להם בידור), כשהפריץ המארח סיפר להם על ההצגה המיוחדת שארגן עבורם.

שני כלובי ענק הובאו אל החדר, ובתוכם שני דובים שחורים ואימתניים. "מושק'ה, צעק הפריץ בגרון ניחר, הילחם על חייך, זה או אתה, או הוא!"

דלתות הכלובים הורמו אל על ושני הדובים הרימו את ידיהם בתנועה דומה. הקהל התנודד מצחוק ומיין, ומושק'ה ניסה לחשוב איפה נמצאת נקודת התורפה של הדוב שמולו, וכיצד יצליח להתגבר עליו, כשהנשק היחיד שעומד לרשותו הן ציפורני ידיו של דוב מת. הוא כשל צעד קטן ומתנודד לפנים, וכך עשה גם הדוב שמולו.

"שמע ישראל" לחש מושק'ה בבעתה. "ה' א-לוהינו ה' אחד" ענה לו ה"דוב" השני. ושניהם נפלו זה על צווארו של זה ב"חיבוק דוב" עדין.

הפריצים המאוכזבים לא התאפקו ושאלו מה עם הדם. "בפעם הבאה", הבטיח להם המארח. "בפעם הבאה אני בטח אצליח יותר."
 

***

ג'ים הכין ערמת צ'יפסים ושני המבורגרים, איוואן העדיף בקבוק וודקה, לרודולף תמיד יש בירה בבאר שבסלון, ועבדאללה הסתפק בנרגילה וקצת פיצוחים. כולם התיישבו מול מקלטי הטלוויזיה והתחברו לתחנה האהובה עליהם ביותר. חלקם עטו על עצמם מבט רחמים מתחסד, והאחרים לא טרחו להסתיר את מבטי השנאה. זאת הולכת להיות הפקת המילניום. עוד פרק מהסדרות החביבות: 'רואנדה שתיים', ו'קמבודיה שלוש'. המערכה מתוכננת היטב, סוף סוף נראה דם יהודי מסוג אחר. מה לא עשינו ליהודים האלה - טבחנו בהם, שרפנו אותם, רדפנו אותם, שחטנו אותם, נלחמנו בהם, פוצצנו אותם.. אבל כל אלה, כבר מוכרים וקצת משעממים. הפעם עומדים על הבימה יהודים מול יהודים. הם כבר הולבשו בעור הדוב, התפאורה מוכנה – וחסרה רק שריקת הפתיחה.

המערכה הראשונה הייתה מאכזבת. עבדאללה רקק על הרצפה שלוש פעמים, נגד עין הרע, ולא הבין למה במקום להרביץ ולהתנהג כמו שמצפים מהם, היהודים רק בוכים ומתחבקים.

המערכה השנייה נראתה הרבה יותר מבטיחה. על הגג התבצרו הדובים הכתומים, למטה הדובים הירוקים/כחולים. זה התחיל פושר, שפיכת שמן סויה, כמה ביצים סרוחות, קמח, ונייר טואלט. אחר כך הגיע הקצף וה"חומצה" המסתורית – "לא קטלני", הפטירו ג'ים ורודולף ממש באותה שנייה. ואז התגבר המתח - השוטרים כבשו את הגג, אבל במקום להרביץ ("היהודים הנוראים האלה") שוב חיבוקים ודמעות. לתוך "הכלובים" נכנסו יחד דובים מכל הסוגים, בשקט, כמעט באדיבות, ובכו. אחר כך הם התפללו יחד, אחר כך הלכו לישון, ויצאו לחופש עד למוצאי שבת - וזהו.

"אל תדאגו, זה רק שלב א' עוד יגיעו שלבים ב' וג' ואפילו ד' וה', אם יהיה צורך!" צעק הפריץ בכל כלי התקשורת (כשהוא מקווה בכל ליבו שהקריאה הזאת תצליח לעורר את הדובים מתרדמתם).

"פוי, מופע צמחוני" – גיהק איוואן גיהוק אחרון, ונרדם.

ואני מקווה, כל כך מקווה, שהם ימשיכו להשתעמם.