מזון תינוקות על בסיס סויה – רק כפתרון אחרון! כך פחות או יותר נשמעת ההמלצה האחרונה של משרד הבריאות. מה נשתנה? מסתבר שבתוך הסויה קיים הורמון, שעלול להשפיע על התפתחות התינוקות. האם לא ידעו את זה קודם? בטח שידעו, אבל לא כל כך התייחסו.

שם המשחק – אינטרסים!

אחד הדברים המדהימים שקורים לנו בדורות האחרונים, הם ניסיונות שונים שנערכים על קבוצות אוכלוסייה רחבות. למה אני מתכוון? ניקח את הסויה כמשל.

הסויה, כבודה במקומו מונח. היא בעלת ערך תזונתי רב ובמזרח הרחוק, אף משמשת כאחד ממוצרי המזון הבסיסיים ביותר. בארץ, פגשנו את הסויה בתחילה בתור נקניקיות צמחיות ותחליפי בשר שונים, כשהיצרנים מתפרנסים בעיקר משומרי מסורת (שהעדיפו לאכול פרווה) ומצמחונים, שמצאו דרך להעשיר את המזון שלהם בטעמים נוספים.

אי אפשר לדעת מה קדם למה, אבל אין ספק שתעשיית הסויה ותעשיית הרפואה האלטרנטיבית, התפתחו מאוד בשנים האחרונות. הרפואה האלטרנטיבית נטתה להרחיק אותנו מהבשר ומהחלב. ובתור תחליף, הוצעה לנו סויה. ליצרני המזון היה אינטרס כלכלי מובהק לממן מה שיותר מחקרים, שמעודדים צריכת סויה – ובעיקר לפרסם את התוצאות המתאימות, ולהנחיל אותן לשוחרי הבריאות.

אכילת סויה מסייעת במניעת סוגי סרטן שונים
הסויה משפרת את הכושר המנטאלי
סויה מסייעת במניעת השמנת יתר
הסויה אינה מכילה כולסטרול ושומרת על הלב
הסויה היא הקטנית היחידה שמכילה חלבון מלא
הסויה גורמת לתגובה בסיסית בגוף, בניגוד לתגובה החומצית שגורמות שאר הקטניות
החברות האינטרסנטיות גרמו לנו להאמין, שחלב הפרה מזיק לבריאות.

החברות האינטרסנטיות גרמו לנו להאמין, שחלב הפרה מזיק לבריאות. הן עודדו אימהות לתת לתינוקות את הטוב ביותר, קרי תחליפי מזון צמחיים, וגרמו לכולנו להזיל כסף רב לכיסיהן התפוחים.

ואנחנו – שמענו, הפנמנו והכנסנו למקרר: חלב סויה, רוטב סויה, קציצות סויה, גבינת סויה (טופו), מעדני סויה ותחליפי מזון לתינוקות, גם הם מסויה (שמן הסויה היה במטבח מאז ומתמיד).

ככה חלפו להם שניים-שלושה עשורים, ופתאום, לאחר אסון רמדיה, מישהו העז להעלות את המידע המוכר, אודות ההורמונים הצמחיים, שעלולים להשפיע לנו על הבריאות, כשיחד אתו עולה גל עכור של מידע, על ספיחת סידן נמוכה (אוסטיאופורוזיס אומר לכם משהו?), על השפעה על אבנים בכליות, על פגיעה בבלוטת המגן, על הפרעות התפתחות אצל בנות, על בעיות פוריות אצל בנים ועל סיכויים מוגברים ללקות באלצהיימר...

הסויה, כמו שאמרתי היא רק משל. הנקת תינוקות עברה גם היא תהפוכות רבות משקל.

חלב סויה לעציצים וחלב אם – לבני אדם

ד"ר ע. טען, בספר שיצא לאור לפני למעלה מעשרים שנה, שהטוב ביותר להזנת תינוקות הוא "חלב שומשום". על פי השיטה שלו, חלב שמופק על ידי אם, שניזונה מהמזון הקלוקל של המאה העשרים עלול להזיק לתינוק, ולכן שומשום אורגני, הרבה יותר בריא (האם ידוע לכם עד כמה גבוהים אחוזי הרגישות לשומשום בקרב ילדים?). לפניו נלחמו בהנקה יועצי הבריאות למיניהם, והציעו לאם להכין חלב חמוץ, או דייסת קורנפלור.

לפני כעשרים שנה, כשסיפרתי לתומי לרופא הילדים שאני עדיין מניקה את בתי בת ששת החודשים, הוא העיר לי בציניות: "עד מתי, עד גיל 18?" גם בטיפת חלב רדפו אותי עד חרמה וכל אי עלייה במשקל במשך שבועיים, הייתה באשמת ההנקה (ולא האנגינה והאנטיביוטיקה). היום, כשגמלתי את התינוקת בגיל 14 חודשים, התגובה היחידה שקיבלתי הייתה, "כבר? חבל, היא עוד קטנה"...

"חלב אם", העיר מישהו בציניות, "נועד לגדל בני אדם, חלב פרה, לגדל פרות, וסויה – לעציצים".

ניסויים בבני אדם

תזונה נכונה חשובה מאוד מבחינה גופנית, אבל כאשר "הניסיונות הנרחבים" עוסקים בתחום הלימודים למשל, התוצאות עלולות להיות הרבה פחות נעימות.

ניסוי לא מוצלח נערך במשך שנים ארוכות על תלמידי כיתות א' – עדיפות ברורה ניתנה להוראת הקריאה בשיטת "השפה כמכלול", כלומר, פירוק מלים במקום הרכבתן (כנהוג בשיטה המסורתית). שיטה מעניינת, שהצליחה במידת מה בחו"ל, אבל ממש לא מתאימה לשפה העברית (השיטה יכולה לעזור לילדים הסובלים מליקויי למידה מסוימים) – והתוצאה, כשל נרחב בהקניית הקריאה (בשנת 2000 נמצא, שכרבע מתלמידי חטיבות הביניים זקוקים לסיוע בקריאה). גם במקרה זה,השיטה קודמה ונדחפה על ידי מפתחי חומרי למידה בעלי אינטרסים.

אותו תרגיל עשו לנו בלימודי החשבון.

ואם ניסויים לימודיים מזיקים, מה נגיד על תיאוריות חינוכיות, שתוצאותיהן המזיקות מתגלות, רק כאשר דור שלם של ילדים מגיע לבגרות? שיטות חינוך אולטרא ליבראליות ואולטרא דמוקרטיות, שיצרו את דור ההיפים, הביאו לכך, שרבים מהם מסתובבים בתוכנו, ועדיין לא מסוגלים לתפקד בתוך מסגרת קבועה ומחייבת. ומה נגיד על ניסויים חברתיים שעוסקים בהשקפות עולם, אמונות או ערכי מוסר?

מרתין לותר היה אולי הראשון שניצל את המדיה הכתובה (הדפוס דאז) להפצת אידיאולוגיה.

מרתין לותר היה אולי הראשון שניצל את המדיה הכתובה (הדפוס דאז) להפצת אידיאולוגיה, והצליח בגדול ליצור את התנועה הפרוטסטנטית, על אפה ועל חמתה של הכנסייה הקתולית.

מאז, זרמו טונות רבות של דיו בנהרות התקשורת. גלי קול בלתי נראים שטפו את העולם בים של מידע. אליהם הצטרפו התמונות הוירטואליות על המסכים הביתיים, כבלי התקשורת והאינטרנט...

הציבור ספג בתמימות רעיון אחר רעיון, ששווקו על ידי מנהיגים וממשלות, אליטות חברתיות, קונצרנים, הוזים מטורפים, מהפכנים ובעלי הון.

אתמול האמינו כולם שאין תחליף לאוטוקרטיה, היום זאת דמוקרטיה. מה שאתמול נקרא צנעת הפרט, היום זאת זכות הציבור לדעת. אתמול רצח, היום – המתת חסד. אתמול סטייה, היום – התנהגות מקובלת. יום אחד סטאלין, שמש העמים ולמחרת – רודן אכזר ורצחני. יום אחד השוקולד מסוכן לבריאות, ולמחרת השוקולד טוב לבריאות, ומה בקשר לקפה?

עניין של שיווק

יש לך רעיון, יש לך אינטרס, יש לך כסף או עמדה מתאימה – תתחיל לשווק. ואנחנו, בדרך כלל נקנה.

ההחלטה אם לעצור ולבדוק, עד כמה אנחנו נתונים כבובות תיאטרון (או כשפני ניסיון), בידיהם של כל מיני מושכים בחוטים, נתונה לעיתים קרובות בידינו. אולי לא כל כך עקרוני מה בדיוק אנחנו אוכלים (ממילא מחר התיאוריה הנפוצה תתהפך), אבל בהחלט מומלץ, לכל אחד מאתנו לבדוק לכל הפחות, את הבסיס הערכי עליו הוא עומד. לברר היטב איזה אחוז מ"הדעות האישיות" שלו שייכות לו באמת – האם באמת אין כל רע בביצוע הפלות למשל? האם אני בטוח שהחיים שלנו מקריים וחסרי תכלית? מהו מוסר ומי קובע אותו? איך הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו? מהן המטרות החשובות ביותר בחיים שלי? מה ההבדל בין "לסחוב", "להשלים ציוד" ו"לגנוב"?

יש כל כך הרבה דברים שגדלנו עליהם. יש כל כך הרבה רעיונות שמוטמעים בתוכנו כמעט באופן אינטגראלי. ובכל זאת – מאיפה בדיוק הם הגיעו אלינו, ומי אמר שהם נכונים?

נתאר לעצמנו איך הרגיש אדם, שהאמין באמת ובתמים בשטיפת המוח הקומוניסטית?

נתאר לעצמנו איך הרגיש אדם, שהאמין באמת ובתמים בשטיפת המוח הקומוניסטית, וכשנפל השלטון הוא גילה, שבמשך שנים ארוכות שימש ככלי לסיפוק תאוות השלטון ויצרים אפלים ומטורפים אחרים של מנהיגיו? איך מרגישה אם כשהיא מגלה, שיתכן שהתיאוריה הטבעית עליה גידלה את צאצאיה, פגמה ביכולתם לפתח את מלוא הפוטנציאל השכלי שלהם וכעת הם זרוקים, מיואשים ואומללים ברחבי תבל?

כוחו של הזמן, שהוא מגלה וחושף עיוותים רעיוניים למיניהם. אם מדובר ב"ניסיונות" ללימוד קריאה למשל, המחדל יתגלה כשהילדים לא ידעו לקרוא. לעומת זאת אם מדובר בשיטת שלטון, התהליך יהיה הרבה יותר ממושך. ואז, כשאני חושב על החיים האישיים שלי, ברור לי שלא הייתי רוצה לגלות, שביליתי את כל חיי בתוך תיאוריה של אנשים אחרים. לא הייתי רוצה להבין, שזרמתי כל חיי עם זרם החברה, כשכבר יהיה מאוחר מכדי לשנות. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יזכרו אותי בתור אדם, שניצב על צידה הלא נכון של המטבע. לא הייתי רוצה לעמול כל חיי ולגלות בסופם, שאני ניצב שוב על המשבצת הראשונה...

לסויה, אני מאמין, עוד תהיה עדנה. בסך הכל היא לא כזאת גרועה. יעבור זמן מה, הצרכנים ישקלו מחדש את מסקנות המחקרים, שמציעים להימנע מסויה ואת אלו המצדדים בה, וימצאו את שיווי המשקל הנורמאלי והבריא. ואם בכוח הבדיקה והמחשבה אנו מסוגלים להוציא את הסויה ממעמקי הסטיגמות, אין שום סיבה שלא נצליח להוציא, את מעמקי הסטיגמות, מתוכנו.