הדור שלי, שגדל אחרי השואה, מעולם לא חווה מלחמה. וכיוון שגדלנו באנגליה, גם לא התנסינו באימי הטרור. הפיגועים בישראל, למרות שהיו כואבים מאוד, היו גם מרוחקים למדי. ה-11 בספטמבר כבר היה קרוב יותר אלינו, אבל עדיין מספיק רחוק. אתמול בכל אופן, הטרור הגיע ממש עד לכאן.

אני זוכר מאמר בסאנדיי-טיימס לפני כחמש שנים. המאמר ניסה לדמות את אנגליה, יום אחד לאחר התקפת טרור. מטרת הכותב הייתה, להזהיר באופן ציורי ממה שהעתיד עלול לשאת בכנפיו. באותם ימים שקדמו ל- 11/9, זה נראה בעיני כמו דמיון הזוי ומנותק מהמציאות. אבל, מסתבר שהדמיונות היו שלי.

 

קפיצות מתח

בערך בשעה 9:30 בבוקר, ישבתי במשרד שלי בהנדון, במרחק של פחות מעשרה קילומטרים מהפיגועים. גלשתי באתר החדשות של ה-CNN, וראיתי כותרת שמדברת על פיצוצים ברכבת התחתית של לונדון, בעקבות קפיצות מתח. זה נשמע קצת חשוד, אז עברתי ל- BBC. שום חדשות. ThisIsLondon.com – אין חדשות. (נראה שאמריקה יודעת מה מתרחש אצלנו לפנינו!)

המשכתי מידי פעם לבדוק את הנושא, עד שיצאתי מהמשרד ב-10:00, כדי להגיע עם אשתי לבית החולים לבדיקה שגרתית. דיווחים החלו להישמע באתרי הרשת של אנגליה, לגבי אותן 'קפיצות מתח', אבל זה עדיין נשמע מוזר למדי. אולי רחובות אלדגייט וליברפול קרובים זה לזה, אבל דרך אדגוור נמצאת בחלק אחר של העיר. כשנכנסתי למכונית, הדלקתי את הרדיו. לי זה לא נשמע כמו הפרעות מתח.

איך הפרעות חשמל ברכבת התחתית, מפוצצות אוטובוסים?

בעודנו נוסעים לבית החולים, מדווח רדיו 5, שאישה התקשרה זה עתה ואמרה, שהיא ראתה אוטובוס מתפוצץ בכיכר ראסל. איך הפרעות חשמל ברכבת התחתית, מפוצצות אוטובוסים? אבל, עדיין היה נראה, שאף אחד לא רוצה להאמין, במה שהיה עכשיו מובן מאליו.

אולי זה טרור, יתכן שזו הייתה פעולת טרור. נראה שלאף אחד לא היה מספיק אומץ, כדי לומר זאת בבירור. טרור אסלאמי, פשוט לא קיים באי הקטן שלנו. לא יכול להיות! כן, היו בעבר פעולות טרור של המחתרת האירית, אבל תמיד היו התרעות מראש, משום שהוא היה מכוון בעיקר נגד מטרות צבאיות או פוליטיות. אך לפגוע בכוונה תחילה, באופן אקראי באנשים חפים מפשע, כשהמטרה היחידה היא להרוג ולפצוע כמה שיותר בני אדם? זה היה, ועדיין, משהו חדש לחלוטין.

הגענו לבית החולים וגילינו, שלא מאפשרים כניסת מכוניות למתחם. אנשי ביטחון חסמו את הדרך ורק אמבולנסים הורשו להיכנס. המראות שראינו שם, נראו יותר כמו סצנה שלקוחה מהדסה בירושלים או מתל-השומר בתל-אביב, מאשר מבית חולים ווטינגטון בלונדון.

לונדון לא מחכה לי

מצב הרוח בחדר ההמתנה ליולדות היה סוריאליסטי. הטלוויזיה הייתה פתוחה ויכולת לשמוע סיכה נופלת. אנשים היו בהלם. כולם צפו במסך: פציינטיות, רופאים, אחיות, מיילדות, כולם הגיעו כדי לראות מה קורה. הכותרת על המסך נשמעה לי בלתי הגיונית בעליל: פיגועי טרור במרכז לונדון.

פתאום קלטתי, שרק יומיים קודם לכן נסעתי ברכבת התחתית, בדיוק באותו זמן ובדיוק באותו מקום, בו התפוצצה אחת מהפצצות. קלטתי גם, שבניגוד ל- 11/9, אלה שביצעו את הפיגועים האלה נותרו בחיים, והם בוודאי מתכננים עוד. כן, הטרור בהחלט הגיע עד אלי. כמו הישראלים, גם אני צריך לחשוש כשאני עולה על רכבת או לדאוג כשהבן שלי נוסע לבית הספר באוטובוס. עכשיו אני באמת יכול להבין, מה ואיך הם מרגישים.

עכשיו מה? לאן עכשיו? עוברים לאוסטרליה. ואז? אנטארקטיקה אולי?

היה לנו יותר מידי קל להרגיש בטוחים במדינות שלנו ולא לגלות את הסולידאריות שהייתה נחוצה לישראל.

 ראיתי הבוקר כתבה על ישראלית נעדרת, שהגיעה לכאן בגלל האוטובוסים שמתפוצצים בישראל. היא הרגישה בטוחה בלונדון... עד שהיא עלתה על אוטובוס מספר 30 בכיכר ראסל ביום חמישי. חשבתי על כל אותם הורים יהודים, שלא הסכימו להרשות לילדיהם להשתתף בתוכניות לימודים בישראל, ועל האנשים שחוששים לנסוע לישראל בגלל הטרור. עכשיו מה? לאן עכשיו? עוברים לאוסטרליה. ואז? אנטארקטיקה אולי?

פגישה בדמשק

אני נזכר בסיפור, על האדם שפגש במלאך המוות בבגדד. מלאך המוות מזהה אותו, אבל מאוד מופתע לפגוש בו – "מה אתה עוד כאן?!" הוא שואל. האיש שוכר את הסוס המהיר ביותר שהוא יכול למצוא, ורוכב כל הלילה עד לדמשק, כדי להימלט מזרועותיו של המלאך, ואז הוא פוגש אותו שוב למחרת בבוקר. לפני מותו הוא שואל את מלאך המוות, למה הוא היה כל כך מופתע כשפגש אותו אתמול בבגדד. המלאך ענה, שהוא ידע שנקבעה להם פגישה למחרת בבוקר בדמשק, אבל הוא לא היה מסוגל להעלות בדעתו, איך הבנאדם יוכל להגיע לשם בזמן.

בעצם, אדם יכול לטעון עכשיו בקלות, שבישראל בטוח יותר.

יש כל כך הרבה מסרים שאנחנו צריכים לקבל ממה שהתרחש; הייתי רוצה להתמקד רק באחד מהם. כיהודים בתפוצות, אני מאמין שלא תמכנו מספיק בישראל, בביקורים במהלך השנים הקשות האלה. היה לנו יותר מידי קל להרגיש בטוחים במדינות שלנו, ולא לגלות את הסולידאריות שהייתה נחוצה. אבל עכשיו, אנחנו לא בטוחים כאן יותר ממה שהיינו בארץ. בעצם, אדם יכול לטעון עכשיו בקלות, שבישראל בטוח יותר.

אין יותר תירוצים. לכל הפחות, בואו נחזור לישראל ונשלח את הילדים שלנו לשם. הטרור הראה לנו, שהוא אינו דבר שנוכל להימלט ממנו לנצח. אני כשלעצמי, הייתי מעדיף הרבה יותר לפגוש בו בארץ, מאשר בכל מקום אחר בעולם.