מי לא מכיר את סיפור המעשייה על אותו יהודי שנקלע לאי בודד. בחריצות ובחוכמה הוא הצליח להתארגן שם בצורה ראויה לציון. הוא בנה לעצמו בית, סלל שבילים, זרע שדה חיטה, יצר ייחורים ונטע מהם מטעי פרי.

רק דבר אחד הפתיע את אלה שהגיעו לאי כעבור עשר שנים.

"למה בנית שני בתי כנסת?!" הם שאלו בפליאה.

"לבית הכנסת הזה", נחר הניצול בבוז, "אני לעולם לא אכנס!"

ככה זה, "בכל מקום שבו יש יהודי אחד, יש שתי דעות (לפחות)". זה בסדר אם לבנאדם יש בעיה עם בית הכנסת השני, אבל גרוע מאוד אם יש לו בעיה עם האנשים שמתפללים בו. זה בריא, מקדם וממריץ להתנגד לרעיונות שנראים בעינינו פסולים. אבל זה גרוע מאוד כשמתבלבלים ומתחילים להתנגד לאנשים שמאמינים (ואפילו אם הם טועים) בהם.

אנחנו עומדים לפני מהלך קשה לכל הדעות – פינוי יהודים מבתיהם.

כל אחד מהצדדים מאמין שהצד השני טועה לחלוטין. כל צד מאמין שהשני מסכן את בטחונה של מדינת ישראל.

השמאל משוכנע שאי יציאה מהשטחים תביא למלחמת טרור שתסתיים בהרג רב. הימין לעומתו משוכנע שפינוי יהודים ימריץ את הטרור ויביא להרג רב.

למרות שגם לי, כמו לרובו המוחלט של העם, יש דעה אישית ברורה למדי, הרשו לי להתעלם ממנה לחלוטין. כי במאמר הזה אני רוצה לעזוב לרגע את הדעות הפוליטיות (אם תרצו, דעות חיוניות, קיומיות), ולחזור לבני האדם שמאמינים בהן.

את האימייל השרשרת הבא הפיצה הדר מוחרר, סטודנטית מהרצליה, שמסיימת שנת לימודים שנייה בעבודה סוציאלית.

תופעת סרטי "ההינתקות" אופפת את כולנו
אני מתכבדת לחנוך סרט חדש-
על האנטנה ברכב שלי ועל התיק שלי מונח לו סרט סגול
מה זה סרט סגול?
סגול הוא שילוב של גווני כחול ואדום- של צבעי ההינתקות
מה העניין? אחדות!
לא משנה אם אתה בעל סרט כתום או כחול או בלי סרט כלל
אני באה להראות בסרט סגול שהפילוג בעם צריך להפסק!
הקרע הזה שנוצר בין ה"כתומים" לכחולים" הוא איום
(טוב כל מה שמתקשר לפוליטיקה בסופו נגמר כך)

אני סטודנטית בת 24, לא יכולה להנפיק סרטים לכל ....
אך אם כל אחד מרגיש בעצמותיו שזה לב בעייתנו במדינה, ישים
יחד איתי את הסרט. מצאו חתיכת בד סגולה (לא ,לא, לא
מהסדינים של אמא!!)וצאו לדרך...

סגול- כי אנחנו עם אחד!!!

- מה גרם לך לנסח ולהפיץ את הרעיון הזה? אני שואלת את הדר.

חוסר האחדות בעם. אמא שלי מספרת לי תמיד על האחדות שהייתה כאן אחרי מלחמת ששת הימים. אני, לצערי, אף פעם לא הרגשתי אחדות כזאת בארץ.

אם פעם היו "פרות קדושות", היום אף אחד כבר לא מתבייש לשחוט אותן. פעם צה"ל למשל עמד בתור קונצנזוס לאומי. היום כבר קיימת תופעה הולכת ומתרחבת של "משתמטים" (סתם, ככה, כי חבל על הזמן שלהם), ועוד דעות שונות ומשונות.

ההתנתקות גרמה לניתוק פנימי רב יותר. לכל אחד יש דעה, גם אם הוא לא מביע אותה בפומבי. אנשים מסתובבים עם סרטים כחולים או כתומים, וגם אני הוספתי לאחרונה סרט כזה למכונית.

- ומה רע בזה שלאנשים שונים יש דעה שונה?

זה כשלעצמו אינו דבר רע. אבל כשהתחלתי לשמוע הערות בנוסח "תיזהרי שלא יתלשו לך את האנטנה (שאליה קשור הסרט)", או "מה הם חושבים, הם סתם טיפשים!" הבנתי שלא מדובר בחוסר אחידות בדעות, אלא בחוסר אחדות בין היהודים בארץ.

אני נמצאת בחברה מעורבת מאוד, יש בה קשת רחבה של דעות ותפישות. הקו האדום לגבי היה כששמעתי סטודנט מתבטא שמצידו אפשר להפציץ את... (הצד הפוליטי השני), וביטויים כאלה, לצערי, אפשר לשמוע משני צידי המתרס.

- אם כך, כל אחד צריך לוותר על דעתו האישית, ולהיגרר באופן פסיבי אחרי ההתרחשויות?

זו בדיוק הייתה אחת התגובות שקיבלתי – אדם שטען שהוא לעולם לא ישים סרט סגול כי יש בו שילוב של כתום וכחול, והוא בכלל לא מזדהה עם הצד השני – אבל לא זאת הייתה הכוונה שלי.

אם אתה כתום, תישאר כתום, אם אתה כחול, תישאר כחול, אבל ליד הסרט שכבר שמת, תוסיף עוד חתיכת בד סגולה. להזכיר לעצמך, ולכל מי שרואה, עוצר ושואל, שלמרות הכל אנחנו עם אחד.

- נניח שההתנתקות מתממשת. חולפת שנה, ואחריה עוד שנה, ומה?

מובן שיש כאן מצב שמעולם לא התנסינו בו. מאבק ישיר של אזרחים יהודיים לובשי מדים, מול אזרחים יהודיים ש(כרגע)אינם לובשי מדים.

מדובר בהתנסות בעלת עוצמה רגשית אדירה, שלא תיעלם במהירות. אנחנו עלולים להיגרר למצב של קרע בתוך הצבא, של חוסר יציבות שלטוני וחוסר חוסן חברתי. איך יוכל אדם שמרגיש שלקחו לו את הבית (הוא, משפחתו הרחבה, וידידיו הקרובים) להביט בעיניו של מי שתמך בהחלטה הזאת? איך יוכל מי שמישהו מקרוביו נפגע בטרור להביט במי שלדעתו נושא ב(חלק) מהאשמה? איך יתפקדו הלאה חיילים שעברו חוויה טראומטית כל כך? קשה להבין איך נצליח לשקם מצב כזה.

אני חוששת מאוד שהדברים עלולים לגלוש אפילו למאבק פנימי אלים, וגרוע מזה – איך נוכל לעמוד מול אויבינו הרבים מחוץ, כשאנחנו קרועים ומפולגים מבפנים???

גם במבט אופטימי יותר, ברור לי שכל ויכוח חברתי עתידי עלול לאבד פרופורציה, כשהוא צובר כוח מהויכוח הקודם. בפעם הזאת ה"שמאל על הגובה" והימין זועק שהוא "לא לגיטימי", בפעם הבאה זה יכול להיות בדיוק להפך. הפילוג החברתי - על פי רמת הדתיות, התפישה הפוליטית, ואזור המגורים, - עלול להפוך להיות קיצוני יותר. וככל שהנתק הפנימי יהיה גדול יותר, ממילא גם הרצון להידבר, ואפילו המחשבה שיש לצד השני מה להגיד, עלולים לגווע.

אמנם, בתור אדם יחיד היכולת שלי להשפיע מוגבלת, אבל אני בהחלט יכולה לנסות לגעת בלבבות האנשים, לעורר בהם נקודת מחשבה שונה על מצב העם, ולבקש מהם להבין, לזכור ולהכריז, שלמרות הכל אנחנו עם אחד!!!

תגובות ישירות להדר: seret_sagol@intermail.co.il