לאור ההיסטוריה הארוכה שלנו כעם, די מתבקש מאליו, שאף אחד בעולם לא אוהב אותנו באופן מיוחד. ולמי שיש אשליות, כדאי שיגיע מהר למסקנה. אף אחד לא רוצה בטובתנו אלא אם כן יש לו אינטרסים משלו בעניין.

אפילו לא הידידה הגדולה ביותר שלנו – ארה"ב.

כשהאמריקאים רוצים מאתנו דבר מה, הם יודעים יפה מאד ללחוץ, גם אם זה לא תואם בדיוק את האינטרסים שלנו. וכשהם אינם רוצים לספק לנו מידע מסוים – גם אם הוא קשור לביטחוננו כמדינה, הם פשוט סוגרים את ברזי המידע ולא אכפת להם מה יקרה למדינתנו הקטנטונת.

דוגמא טובה להתנהגות הזאת ראינו כשהאמריקאים הסתירו מאתנו מידע מסוג זה. ומי שהמציא את המידע המסווג לידיעת הנוגעים בדבר בישראל, היה יהונתן פולארד היהודי - מנתח מידע במודיעין של חיל הים האמריקאי, היושב מזה עשרים שנה בכלא על עברה זו.

נאמנות כפולה

מה גרם ליהונתן פולארד, ש"ישב על השמנת", במשרת יוקרה עם משכורת טובה "להפוך את עורו" כביכול, ו"לבגוד" בארצו על ידי מסירת מידע מסווג, לא חלילה למדינת אויב, אלא למדינה הידידותית לאינטרסים של ארה"ב?

לנו כיהודים, קל מאד לתפוס את הדילמה בה נתון היה יהונתן פולארד, היהודי האמריקאי באותם ימים לפני עשרים שנה.

הדילמה הזאת ליוותה אותנו כיהודים מאות שנים אם לא יותר, מאז שפוזרנו בגלויות העולם, והתחילו לגייס יהודים לשורות הצבאות במדינות השונות.

קיימים ספורים רבים על חיילים יהודים שנלחמו באומץ בעד המדינה בה גרו, וכשלחצו על ההדק מול האויב, שמעו לא פעם קריאה נרגשת של "שמע ישראל" מפי חיל האויב הנופל, ואז התברר להם, לצערם, מאוחר מדי, שהם הרגו יהודי – אח ולא אויב.

זר לא יבין

זאת דילמה בהחלט קשה, שאף עם אחר מלבדנו לא חווה אותה במהלך ההיסטוריה שלו. וגם יהונתן פולארד עמד בפני הדילמה הזאת.

מצד אחד, עמדה נאמנותו למדינה בה נולד וגדל, לה נשבע אמונים, ובשרותה הצבאי פעל. על פניו, ברור שאזרח המוסר סודות מדינה שעמדו לרשותו בתוקף תפקידו הצבאי הוא בוגד.

אבל מצד שני, עמדה נאמנותו לעמו – עם ישראל. יהונתן נחשף למידע שאי ידיעתו יכלה להכניס את מדינת ישראל לסכנה. הוא חש שכיהודי, עליו לספק לישראל את המידע הזה.

יהונתן בחר בעמו. על הבחירה הזאת הוא שילם מחיר כבד. כבד מדי.

ארה"ב ראתה בו מרגל, למרות העובדה שהעביר את המידע, כאמור למדינה ידידותית. מבחינתם, הם צדקו – הם דרשו נאמנות בלעדית לארה"ב. אבל יהונתן, כמו הרבה יהודים טובים, נולד עם מצפון חזק. המחשבה שיהודים עלולים להיהרג בגלל מניעת המידע החשוב הציקה לו. יהונתן היה מודע לכך שהוא עלול להיענש – אבל רצה למנוע אסון ממדינת ישראל.

לאחר שמסר את החומר – נתפס.

האכזבה

מאז שנתפס, יושב יהונתן פולארד בכלא קרוב לעשרים שנה ולא מלקק דבש.

יהונתן פולארד לא הועמד מעולם למשפט. הוא רצה לחסוך מבוכה לממשלת ישראל ששלחה אליו את האנשים שהפעילו אותו דרך שרשרת פיקוד מן הדרגים הגבוהים ביותר בארץ.

לאחר שהוכנס לכלא, הסתבר ליהונתן לאכזבתו, שלא כולם בעלי מצפון כמוהו.

בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי, השתנה היחס לאוהד. ויהונתן פולארד הפך מיצור מנודה לפופולרי.

ממשלת ישראל התנערה ממנו, כדי לחסוך לעצמה מבוכה על הוצאת סודות ממדינה שנחשבת כידידותית כלפינו. בשנים הראשונות לכליאתו, נמשכה ההתכחשות הזו על ידי ממשלות ישראל מן הסתם מטעמים פוליטיים. הרבה יותר קל היה להתעלם מאדם בודד שכבר לא יכול להביא יותר תועלת, ולהשתדל לשאת חן מחדש בעיני הממשל של ארה"ב.

אולם בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי, השתנה היחס לאוהד. ויהונתן פולארד הפך מיצור מנודה לפופולרי.

מה שמעיד שיש אמת בטענות שלו, הוא שהוענקה לו אזרחות ישראלית, והוא זוכה לביקורים מכל המי ומי שרק נמצאים באזור הכלא שלו. בין השאר, שרים, חברי כנסת, ואנשי דיפלומטיה ישראלים.

לפני כשנתיים רצתה מדינת ישראל גם להעניק לו מליון דולר, (למה, אם לא מפני שיש צדק בטענותיו?) אלא שפולארד סרב לקבל!

אדם שאינו איש אמת, היה כבר מזמן לוקח ושותק.

ביקורו של דני איילון, שגריר ארה"ב

הפעם העלה ביקורו של דני איילון, שגריר ישראל בארה"ב, את יהונתן פולארד לכותרות. הביקור נערך לפני כשבוע וחצי. שוב נאלץ יהונתן פולארד לבלוע גלולה מרה של אכזבה. לשגריר לא היו כל בשורות לבשר לאיש שנתן הכל למדינת ישראל.

"טננבאום בבית, עזאם בבית, ורק עם יהונתן מדברים דבורים בלא מעשים."

המילים ששלח שרון, ראש הממשלה לפולארד דרך השגריר: "מסר של תקווה" היו לדעת יהונתן פולארד: "מילים נבובות וריקות מכל תוכן."

יהונתן פולארד חשש שיש למפגש הזה כוונות נסתרות. "מצאתי אדם הגון," הוא אמר על השגריר שביקר אצלו, "אבל אני מוטרד מהמניע. עצם זה שהשגריר לא יכול היה להביט בעיני במהלך הפגישה אומרת הכל."

אילו רצו באמת לשחרר אותו, כבר היו מוצאים את הדרכים. אמרה אשתו, אסתר פולארד. "טננבאום בבית, עזאם בבית, ורק עם יהונתן מדברים דבורים בלא מעשים."

כרגע נמצא יהונתן פולארד בהתדיינות משפטית שתאפשר פתיחת המסמכים הסודיים כדי שיוכל לזכות במשפט חוזר.

דווקא השופט האמריקאי שבחן את המסמכים נתן לפולארד פתח של תקווה. "מה כבר יכול להיות בעיה בטחונית אחרי 18 שנה?" הוא שאל במהלך הדיון.

עושה רושם, שלמרות שחוגגים סביבו, אין ליהונתן פולארד הרבה מה לצפות מן הפוליטיקאים. אלה רוקדים כמו תמיד לאן שנושבת הרוח.

יצירת דעת קהל

אבל לנו, בתור צבור עם דעת קהל, אולי עדיין יש מה לומר בנידון. בסך הכל, הבן אדם הזה יושב בכלא לא מפני שהוא רצה לפשוע, אלא מתוך אידיאל של עזרה לעם שלו.

והוא לא סתם יושב לו ב"כייף", אלא עובר עינויים פיזיים ונפשיים. בין השאר, הוחזק בצינוק בכלא בקור מקפיא, משקפיו נלקחו ממנו – זה עינוי של ממש לכל בעל משקפיים. שפכו עליו מי קרח, והיו תקופות בהן הכניסו אותו למחלקה לחולי נפש שם קבל מכות חשמל. (כל זאת ועוד, נכתב בעתירה שלו למשפט חוזר).

אפילו אם הוא מרגל, ואפילו אם לא היה עושה זאת מתוך אידיאל, איזו סיבה יש להתעלל באדם שממילא יושב בכלא והוא חסר יכולת להזיק? איפה ההומאניות הידועה של האמריקאים?

אז אולי אנחנו בתור יחידים נרים את הכפפה, ונעזור קצת ליהונתן ונביע את דעתנו לטובתו?