שורות אלו נכתבות כשברקע משמיעה קול ישראל את טכס ההלוויה של אהוד מנור. לא הכרתי את אהוד אישית. אבל, כישראלי, כאילו הכרתי אותו. שיריו הם חלק מנופה של הארץ. באישיותו הנינוחה, בצניעותו, רגישותו, יחסו לילד ולמבוגר, נאמנותו, הוא היווה אב טיפוס של הישראלי הטוב. חז"ל דברו על כך שיהודים הם בטבעם "ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים". כזה היה אהוד.

אהוד מנור כתב שירים שרגשו את כולנו. הוא כתב על "מישהו דואג שם למעלה" – ה'. הוא כתב "אין לי ארץ אחרת" – המביעה נאמנות ואהבה לארץ ישראל, הוא ספד לאחיו הצעיר יהודה שנהרג בתעלת סואץ במלחמת ההתשה. למרות כאבו הרב התרחק מפוליטיקה וכתוצאה מכך שיריו מקובלים ואהובים על כל שדרות הציבור. אישיותו ויצירתו היו למעשה מוקד לאחדות במקום לפילוג, לאהבה ולא לשנאה, לרגש, ולחום אנושי. הוא מצביע על כך ש"אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות", וכן כתב שירי נשמה ותפילה "הלואי שלא נירא ואיש אחיו יאהב" כתב לבועז שרעבי.

אהוד ייזכר לעוד שנים רבות על-ידי אנשים רבים, כולל כאלה שלא נפגשו אתו לעולם.

רבים מדברים הרבה על האבדה הגדולה שבהסתלקותו. ברם, באותה נשימה מדגישים מספידיו שהוא בעצם ממשיך להיות איתנו דרך יצירתו. אהוד משאיר אחריו ברכה, יותר מאלף שירים שכתב. הוא הטביע את חותמו על הארץ בעזרת תרגום אוצרות אומנות לשפה העברית, כתב ספרי ילדים ועוד. אהוד ייזכר לעוד שנים רבות על-ידי אנשים רבים, כולל כאלה שלא נפגשו אתו לעולם. המסתכל על יצירתו הרבה והענפה לא יאמין שאהוד חי רק 64 שנה. הוא יחשוב שמדובר על אדם שיצר לפחות עד גיל 90.

מותו של אהוד מנור מהווה עבור בנים רבים של התרבות הישראלית, מפגש (נוסף) עם המוות. דומני מפגש מסוג אחר. המפגש שלפנינו הוא עם מוות פיסי של אדם, שכבר בשעת מותו דיברו על המורשת העשירה שהשאיר אחריו.

מה נותיר אנו אחרינו?

עלינו לחשוב על כך עכשיו ולא כשמאוחר מדי! גם אם לא ניחנו בכישורים יוצאי דופן, יש ביכולתנו לעשות דברים רבים שיותירו ברכה אחרינו. יש בידינו להקדיש זמן ומאמץ לדברים שיש להם משמעות מעבר לשנים המעטות שאנו מבלים כאן בזה העולם. אין אנו יודעים את עתנו. "אם לא עכשיו – אימתי?" שואלים חכמינו בפרקי אבות. מותו של אהוד מנור מפגיש אותנו עם המוות והחידלון של החיים הפיזיים, אך גם מאתגר אותנו להקדיש יותר לרוחניות ולנצח. גם אנו, שלא ניחונו בכישורים כה מיוחדים, יכולים לפעול בתחום הנצח. ביכולתנו לעסוק בדברים החשובים באמת, דברים שיוותרו גם לאחר שגופנו הפיסי יורד אלי קבר.

כולנו תנחומים לאשתו וילדיו של אהוד ולכל מכריו ומוקיריו. אנו נמשיך לשיר את שיריו, להתפלל את תפילותיו, ולהרהר בחשיבותו של הנצח לעומת ההווה והחולף.