אהובי היקר.

יום הולדת שמח!

למרות שאין ספק שתשמע את שלוש המלים האלה, כל שנה, בערך בזמן הזה, זאת הפעם היחידה שבה הברכה תהיה ממש מדויקת – היום הוא היום שבו נולדת.

אז ברוך הבא לעולם!

איך היה המסע? ארוך? מפחיד? אני בטוח שכן, למרות שאני לא זוכר יותר מדי טוב את זה של עצמי. אל תדאג, גם אתה תשכח. ככה זה אצלנו כאן – הרבה מסעות, המון מבוכה ועוד יותר הרבה שִכחה.

תן לי להציג את עצמי. אני הסבא שלך – האבא של אבא שלך. יש כאלה שקוראים לי זיידי – ביידיש. זה אני שמעמיד פנים כאילו אני יודע הכול, בעוד שהאחרים עושים את עצמם כאילו הם מסכימים איתי. אולי בגלל שאני משלם את החובות. לא יעבור הרבה זמן עד שתבין על מה אני מדבר.

לפני עשרים ושמונה שנים איחלתי לאבא שלך יום הולדת שמח, כאשר הוא השלים את המסע שלו, והיום אני זוכה לעשות את זה שוב. לא איכפת לי לגלות לך, שאני מאוד מתרגש לחזור מבית החולים, אחרי שראיתי את שלושת הקילוגרמים ותשע מאות וארבעים הגרמים שלך בפעם הראשונה. אני מלא באושר מסוג מיוחד שקשה מאוד להסביר במילים.

לפני כמה שעות, עמדתי די הרבה זמן מחוץ לחדר התינוקות, כשהאף שלי פחוס על חלון הזכוכית. בטח נראיתי מצחיק בעיניך. אם חושבים על זה, גם אתה נראית די מצחיק. אני חושב שפשוט רציתי להתקרב כמה שאפשר.

אין ספק שאתה היית התינוק הכי יפה שם. לא משנה ששאר "פחוסי האף" חשבו שהתינוק שלהם מיוחד יותר. מה הם מבינים? הם פשוט מקנאים. ואיך שנראית בוגר, חיכית בסבלנות עד שיטפלו בך כמעט בלי להתלונן – לא כמו הבת שלידך, שפשוטו כמשמעו בכתה כמו תינוקת! הייתי כל כך גאה.

איכשהו, לסבאים אף פעם לא נגמרת האהבה....

דרך אגב, לידיעתך הכללית, אתה בן. זה לא פרט חסר חשיבות, ולא רק בגלל שגם אני כזה, אלא גם בגלל שזה משווה את מאזן הנכדים. אתה עדיין לא מכיר אותם, אבל יש לך כמה בני דודים נחמדים ואחות מדהימה – דבר שחשוב שתזכור, כשתחזור הביתה והיא תתחיל להרביץ לך.

למרות שהם לא זכו למכתב ברכה כזה (אז, סבא עדיין לא היה סופר מפורסם כל כך), לא יעבור הרבה זמן עד שגם הם יקראו את המכתב הזה, וגם הם יצטרכו לדעת, שסבא אוהב אותם בדיוק כמו שהוא אוהב אותך. איכשהו, לסבאים אף פעם לא נגמרת האהבה...

די מהר תגלה כמה כיף שיש סבא. ותודה לא-ל, זכית שיהיו לך שני סבים ושתי סבתות – כולם חדורי משימה לפנק אותך... ותאמין לי שזה מה שהם יעשו.

מלת אזהרה, 'חבילה' קטנה שלי: אל תתייחס לעניין הזה של סבים וסבתות כאל דבר המובן מאליו. כשאני הייתי בגילך (שים לב, את הביטוי הזה תשמע לעיתים מאוד מאוד קרובות), היה לי רק סבא אחד. בונפפא (סלנג צרפתי/בלגי שמשמעותו אבא טוב), שמר נאמנות נלהבת ליהדות שלו, כמו גם למשפחה שלו. הוא נולד בסלומניק שבפולין, עבר לאנטוורפן בזמן המלחמה הרוסית-יפנית, ושם גידל משפחה יוצאת מן הכלל.

בשנת 1942 הם עזבו את אירופה דרך צרפת ופורטוגל, ופתחו במשימה של הקמת דור מצוין חדש, המונהג על פי מערכת הערכים הברורה של סבא, בצירוף שנינות מיוחדת, ואובססיה לאמת. בשנות התשעים המוקדמות שלו, הוא הפך לשותף שלי לחדר.

הפסדתי מזה שהיה לי רק סבא אחד, אבל, תאמין או לא, רוב החברים שלי גדלו בלי שום סבים או סבתות בכלל. ההורים האירופאים שלנו, איבדו בדרך כלל את רוב המשפחה הקרובה שלהם במלחמה, והגיעו לחופי התקווה כשהם חסרי פרוטה, שבורים ובודדים. אז זה שהיה לי סבא (במיוחד אחד בן למעלה מתשעים שנה) היה דבר מיוחד מאוד. וגם הוא היה כזה. הוא לא דיבר הרבה, אבל לא היה בכך צורך. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להתבונן.

כוס קידוש מיוחדת

גם בגילו המתקדם, הוא העריך כל רגע של חיים, ועשה כל דבר מתוך רגש מחויבות מדהים, ובמלוא המרץ. הדרך שבה הוא התפלל, הדרך שבה לגם את התה שלו, למד את הפרשה, שיחק שח, הדריך את הבת שלו (אמא שלי – הסבתא רבה שלך) ... ואפילו הדרך שבה הוא הסתכל בתכניות ההיאבקות בטלוויזיה, נתנו לי דוגמה שאמרה תמיד: החיים יקרים, לעולם אל תהיה עצלן או אדיש. הוא לימד אותי שטוב להיות בעל דעה, ולעולם לא להתבייש או להירתע מלשתף בה את הזולת.

אני עדיין זוכר את היום, שבו הוא סיפר לי שהוא עומד למות. הוא ישב במיטה שלו, דומה כל כך לצורה שבה אני מדמיין את יעקב אבינו לפני מותו, וביקש ממני להתיישב לידו. הוא ביקש שאביא את כוס הקידוש שלו מארון המטבח. כמוהו, גם הגביע היה קטן, אבל מכובד, נוצץ מאוד – וחזק. ואז, בלי סנטימנטים או גילוי רגשות, הוא החזיק את היד שלי בחוזקה והסתכל לי עמוק בעיניים. הוא הסביר, שבקרוב הוא ילך לעולמו, ושהוא רוצה שאני אקבל את גביע הקידוש שלו ואשתמש בו, כשהוא כבר לא ישתמש בו יותר.

הייתי אז בן 23. ושנתיים לאחר מכן, כאשר הוא הגיע לגיל מאה, הפכתי לבעליו של הנכס המשפחתי המוכסף, ומאז אחזתי בו באהבה מידי ליל שבת.

אתה רואה, תינוק חדש שלי, זאת היהדות – רצף. רק לפני כמה שעות, הנשמה הכל-כך חדשה שלך, הצטרפה לשושלת כל כך עתיקה... שרשרת דורות, שגדלה וזוהרת למעלה מחמשת אלפים שנה. השרשרת ארוכה, ולמרות שהיא נפגמה מעט בכמה מקומות, היא נשארה חזקה ומשכנעת, יציבה והחלטית.

אתה תגלה, חמוד שלי, שהשרשרת הזאת כל כך יוצאת דופן – לא רק שכל טבעת בה עשויה מחומר שונה ובגוון שונה, איכשהו היא בלתי ניתנת לניתוק. כן, הרבה מאוד ניסו לנתק, ואפילו לפורר את הרצף הנפלא הזה של אמונה, יופי ומסורת, אבל מעולם ולעולם אף אחד לא יצליח – כי כך הבטיח לנו האלוקים.

"אני לא יכול להגיד לך את המספר, אבל היום יש לי בין 300 ל- 400 ילדים, נכדים ונינים. זה נס".

לא מזמן דיברתי עם יהודי חסידי בשנות השמונים לחייו, אדם שהיה חבר ילדות של אבא שלי, יהי זכרו ברוך. לאחר שהעלה כמה אנקדוטות מהחיים בפולין, התעגמו העיניים הרכות והכחולות שלו, כשנזכר בשנות הסבל באושוויץ. הוא ליטף את זקנו הלבן הבוהק, והסתכל מבעד לחלון. נראה כאילו שהוא בוהה אל תוך זמן שחלף מזמן.

הוא עצר, ולא אמר כלום במשך כמה שניות. השקט גרם לי להרגיש שלא בנוח. ואז, הוא נשען קדימה, על כסא הנוח המסתובב שלו, ולחש ברכות:

"אני לא יכול להגיד לך את המספר, אבל היום יש לי בין 300 ל- 400 ילדים, נכדים ונינים. זה נס".

ועכשיו, אתה חלק מאותו נס בדיוק – נס הקיום – הנס שקוראים לו עם ישראל. היום, אתה תופס את מקומך במורשת המפותלת הזאת, ומתחיל את המסע שלך, כחוליה נוספת באחדות הקדושה שלנו. אבל, שלא כמוני וכמו החברים איתם גדלתי, אתה יוצא לדרך לא רק עם הורים אוהבים ונאמנים, אלא עם יתרון נוסף של חבורת סבים וסבתות מעריצה לצידך.

אני מציע שתנצל את היתרון הזה במלואו. הבט בנו. תלמד ממה שאנחנו עושים, או לא עושים. תשאל אותנו שאלות, ואל תסכים לקבל תשובות לא ברורות או מבלבלות. תדרוש את העזרה שלנו בשיעורי הבית שלך ובפרויקטים של בית הספר. נדנד לנו לשחק אתך (אנחנו ידועים לשמצה בתור כאלה שיתנו לך לנצח). תזמין את עצמך לשעה שעתיים, ותישאר לישון ... ואל תשכח להביא איתך את המטקות. תתקשר אלינו בליל חורף קר, רק כדי להגיד: "היי, מה העניינים?"; פקסס לנו חיבור יפה שכתבת, ו-'98' (או אפילו '75') במבחן האחרון. ומידי פעם, תבקש לשמוע על החיים שלנו, כשהיינו יותר צעירים. אנחנו אוהבים להעלות זיכרונות.

לא נעים לחשוב על זה, אבל יום אחד, אני אעביר את כוס הקידוש שלי אליך – או לאחד מבני הדודים שלך. אל תבכה – ככה הם החיים בעולם הזה. במידה מסוימת זו אפילו מחשבה מנחמת. כמו שאמרתי קודם, זה העניין של השרשרת. והיום, השרשרת הזאת התחזקה אף יותר.

ברוך הבא.