לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הישראלים – מבט של מישהו מבחוץ

הישראלים – מבט של מישהו מבחוץ

איך אנחנו נראים למישהו שמגיע מבחוץ? תתפלאו...

מאת

על הטיול שלנו כבר סיפרתי לכל מי שרק אפשר, אבל יותר מכל חשוב לי שאתם - הישראלים – תדעו עד כמה הרשמתם אותנו והשפעתם עלינו.

כל טיול לישראל מותיר אותי עם רושם שונה. באופן טבעי, כשחזרנו הביתה הפעם, כולם רצו לשמוע איך היה להיות בישראל בזמן מותו של ערפאת. אין ספק שהאירוע הזה, עם כל ההשלכות הפוטנציאליות שלו, השפיע עלינו במידת מה, אבל בשום פנים ואופן, לא זה היה העיקר.

סיירנו ברחבי הארץ. ראינו את יערות הכרמל השופעים, את הגליל הירוק, שטנו על מימיה השוקטים של הכינרת התרשמנו מאורה הזהוב של ירושלים... אבל גם היופי הפיסי של הארץ הוא לא מה שעשה לנו את הטיול (אם כי אין כל ספק שהוא הגביר את ההנאה).

רוצים לדעת מה הדבר שהרשים אותנו יותר מכל דבר אחר?

תתפלאו – אבל אתם!

לסיור במוצב צה"לי צפוני, על גבול ישראל-לבנון, לקח אותנו חבר באחד מקיבוצי הצפון. גבר באמצע שנות הארבעים (בדומה לחברי הקבוצה שלנו), שחי עם אשתו וילדיו בפינה מרוחקת זו של המדינה, מגדל פירות (טעמנו את התפוחים והקיווי) ומשלב את עוצמת הארץ בכל פעולה מפעולותיו. ארץ ישראל ועם ישראל הם הכול בשבילו, ולכן, מבלי לחשוש, עזב את חיי העיר הנוחים ובנה לעצמו חיי אדמה – על אדמת ארץ אהבתו. שאלנו אותו, איך זה שאתה לא מפחד. והוא, למרות שאינו שומר תורה ומצוות, ציטט את דבריו של המלך דוד: "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהלים צ"ד י"ד).

במקום להקשיב לאמינם ולהסתובב בקניונים, הוא לומד להכיר את "דפוסי הטרור של החיזבאללה", ו"סוגים שונים של טנקים".

כשסיירנו בבסיס הצבאי, פגשנו שם בגברים צעירים ובנשים צעירות, (ובעצם, אם אדייק – נערים ונערות!), שמוסרים את נפשם, פשוטו כמשמעו, כדי להגן על הארץ. שוחחנו עם בנות שסרקו היטב אחר כל פרצה בגדר (בדרך כלל בעזרת בעלי חיים). השיחה הנחמדה, הגשרים על השיניים, הצמידים הפשוטים על הידיים... הן היו יכולות להיות נערות רגילות, בדיוק כמו אלה שהשארנו מאחורינו בחו"ל... אבל הן לא!

את הצבא ייצג בסיור צעיר אמריקאי שעלה לישראל. ועכשיו, במקום להקשיב לאמינם ולהסתובב בקניונים, הוא לומד להכיר את "דפוסי הטרור של החיזבאללה", ו"סוגים שונים של טנקים".

יצאנו דרומה, ובדרך עצרנו לארוחת צהריים במסעדה המשקיפה על הכינרת. בעלת המסעדה סיפרה לנו כיצד בחרה במקום מיוחד זה. "אולי כדי לתפוש את זרם התיירים", הצענו. "גם, אבל לא רק!" הישראלים חושבים קצת אחרת, כך מסתבר. "זאת הנקודה שבה, על פי קביעתו של המקובל הידוע רבי משה קורדובירו, נמצאת בארה של מרים". גם כשמקימים מסעדה, חושבים על העם היהודי....

ביקרנו בטכניון של חיפה – מכון מקצועי המוכר ומכובד בעולם כולו, ומקדם את העולם מבחינה טכנולוגית ורפואית. פגשנו שם באשה מסורתית מקסימה, אם לארבעה – וחוקרת מובילה בתחום תאי הגזע. לאחר 5 שנים ב MIT (מכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה), היא באה הביתה כדי לעבוד למען עמה.

אישה ירושלמית בת שבעים לקחה אותנו לסיור בשכונת ילדותה - שערי חסד. אחת מהשכונות הותיקות ביותר והפשוטות ביותר שבעיר.

"לא היה לנו הרבה מבחינה חומרית", היא הסבירה, "אבל היה לנו זה את זה". הזמנים היו קשים, לא היה מספיק מזון, אבל הקהילה עמדה יחד. כמה מתלמידי החכמים הגדולים, האנשים הצדיקים והנשים הצדקניות של הדורות האחרונים, גדלו ופרחו בשערי חסד, כשהם מוזנים באהבת ה' לעמו ובאהבת עמו זה לזה.

ירושלים

ואז... אין שום דבר שדומה לשבת בירושלים. בליל שבת סעדנו בעיר העתיקה, אצל ידידים - אמריקאיים לשעבר. בביתם היפה הצופה אל הר הבית, הם מארחים חיילים מרחבי המדינה, לא רק בשבת, אלא גם במשך ימות השבוע.

את סעודת יום השבת עשינו במושבה הגרמנית. המארחים שלנו היו פעילים מאוד בשני ארגונים – האחד למתן עזרה וסיוע לקרבנות טרור. והשני משתדל להביא תלמידי בית ספר לירושלים (70% מהם מעולם לא היו שם), וללמד אותם על מרכזיותה של העיר בחיי העם היהודי. בני הזוג אינם ישנים יותר משלוש-ארבע שעות בלילה. כך פועלת המארחת שלנו (שהיא דרך אגב גם אמא להרבה ילדים קטנים...), ללא לאות, למען צרכיהם של האחרים.

מחויבות ישראלית

במהלך המסע גילינו שלכל ישראלי יש סיפור מרשים יותר מקודמו. ואני אפילו השמטתי חלק ניכר – שר לשעבר שעובד עם אנשי עסקים מאמריקה, במטרה לאושש את הכלכלה על ידי תמיכה בעסקים "ותיקים"; פרופסור בצוות חשיבה של המזרח התיכון; סופר ידוע...

הדבר המשותף לכולם – מעבר לאהבת הארץ, מעבר לאהבת העם היהודי – זו הנחישות לעשות עם זה משהו; להשקיע את חייהם, את זמנם, את כוחותיהם, את כישרונותיהם, את משאביהם הכלכליים ... למען עמם.

ופתאום, בהשוואה אליכם, החיים שלנו בגולה נראו קטנים יותר וחיוניים פחות.

הקבוצה שלנו הגיעה להחלטה אחת, קטנה אבל משמעותית: גם אנחנו ננסה להגיע לרמת מחויבות כזאת למען אומתנו.

יש החלטות רבות שאליהם אדם יכול להגיע לאחר טיול לישראל. יש דרכים רבות שבהן משפיעה עלינו החוויה. יש צרכים רבים. הקבוצה שלנו הגיעה להחלטה אחת, קטנה אבל משמעותית: גם אנחנו ננסה להגיע לרמת מחויבות כזאת למען אומתנו.

גם אנחנו ננסה להתדמות אליכם ולעשות הכול כדי לעזור לעם היהודי ולארץ ישראל - כל אחד בדרך המיוחדת לו.

ננסה לגרום לה' נחת, בכך שנעשה ככל יכולתנו בכדי להביא לאחדות בין בניו, בכל העולם, מעבר לכל הגבולות.

ואם נוכל להיצמד לאותם רגעי התעלות בישראל, שבהם האמנו באמת ובתמים שהכול אפשרי, אז יתכן, רק יתכן, שהפעם גם נצליח.

ואתם, תושבי ישראל, אולי כבר רגילים לזה, אולי אפילו לא שמים לב, אבל לי היה חשוב שתדעו – אתם נפלאים!

18/12/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) assaf, 23/2/2006 05:59

הפידבק החיובי לעומת השלילי.

אני נוטה הרבה יותר להעיר מאשר להאיר. וכמו שחשוב להעיר, חשוב גם להאיר. כשבסדר לי וטוב לי, אני לא ממהר להודות על כך כל הזמן. לעומת זאת כשרע לי אני מתלונן הרבה. בכל מיקרה, רק רציתי לציין לשבח את הפידבק החיובי שהבאת. זה חשוב. ותודה(:

(8) נעמה, 21/2/2006 11:03

ארצנו הקטנטונת!!

באמצע שוטטות רגילה לחלוטין באינטרנט, הגעתי לאהר הזה וקראתי את המאמר. זה היה אחד המאמרים המרגשים ביותר שקראתי.הרגשתי את ה"ישראליות" שבי, הרגשתי כל כך מחוברת לעם ששרד יותר מכל עם אחר.
זה נתן לי תחושה שלמרות שאני לא תומכת בדעות מסוימות, כולנו אחים. כולנו יהודים. כולנו ישראלים.
אני רוצה להודות לכם על כך שניתנה לי ההזגמנות להיות חלק מכם- חלק מעם ישראל.

(7) דורית, 17/2/2005 02:07

גם אני בדעה

שעדיף לעלות לארץ ו ל ע ש ו ת למעננו מאשר רק לבקר ולדבר עלינו מרחוק.

אנו זקוקים לכל יהודי שבא לכאן, במיוחד אלה שרוצים ויכולים לתרום (לא בכסף!!)
ובמיוחד בגלל שבאים לכאן הרבה גויים. צריכים להעלות את הדמוגרפיה היהודית בארץ הקודש.

בכל אופן, המאמר יפה ומרגש.

תודה,

דורית

(6) אנונימי, 26/12/2004 04:08

thanks much!!

תודה רבה:)

(5) ענבל, 25/12/2004 14:52

הארה והערה

1. רציתי להגיד תודה על הפידבק החם. זה באמת נחוץ בימים כאלו כשכ"כ שונאים אותנו בעולם ושנראה שליהודים בחו"ל לא אכפת והם יושבים על כס הבשר שלהם באדישות... (ואת לצערנו בין הבודדים שבאמת מעריכים...)
2. אם כך, אוסיף לדעת התגובות האחרות- למה לא לעלות?! זה קשה, זו הקרבה, זו התנתקות- אין ספק!!! אבל לפחות לחנך לכך את הדור הבא, לשלוח לפה את הילדים ללמוד ואז ברגע הראשון שיתאפשר- לעלות... אין קירוב נפלא יותר של הגאולה מאשר קיבוץ גלויות! ואין אפשרות להשוות מצווה חשובה כמו יישוב א"י ל"תמיכה מרחוק". באמת מקווה לראותך שנה הבאה בי-ם...

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub