לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עניין של רגישות יתר

עניין של רגישות יתר

חנוכה בעיר העתיקה של ירושלים. סיור שתחילתו התרוממות הרוח, וסופו הרמת רגלים ובריחה...

מאת

שלושה צעדים לאחור והתפילה הסתיימה. תפילת חנוכה כמו שיכולה להיות רק בכותל. תחושה של חיבור אל האלוקים הכול-יכול שעשה, עושה ויעשה לנו ניסים. הא-ל האדיר שהביס את היוונים והרסנות חשכת תרבותם ה"נאורה", מפני קומץ המכבים נושאי לפיד התורה.

"בימי מתתיה ... כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך..." (תפילת על הניסים לחנוכה)

פסעתי לאחור והתבוננתי באלפי היהודים הגודשים את הרחבה. ניצחנו אתכם! חשבתי לעצמי. איפה אתם נמצאים כעת כוחות יוון האדירים? לאן נעלמה תרבות האלילים שלכם? ראו, אנחנו עדיין כאן, בדיוק באותו מקום! אולי הצליחו להחריב את בית המקדש שלנו, אבל עם ישראל שרד. רדפתם אותנו, הרגתם בנו, טימאתם את המקדש – אבל השכינה עדיין נמצאת כאן, בין החורבות, ומקשיבה לתפילותינו.

"...מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך." (שם)

יחד עם זרם האדם יצאנו מן הרחבה, לעבר הרובע. כמו לפני אלפי שנים, שוקק האזור חיים יהודיים. עתיק וחדש בהרמוניה מופלאה. נצח ישראל לא ישקר – עם ישראל הוא נצחי.

בצידי סמטאות האבן ניצבו "כליזמרים", מטעם העירייה, וניגנו מוסיקה יהודית קצת פחות עתיקה – אבל יהודית.

חלפנו במהירות על פני שרידי הקרדו העתיק. בזוית העין הבחנתי בפסל שיש לבן שעומד שם, ובילד עטור פאות הבוחן אותו בשימת לב. הלב שלי פרפר לרגע באימה – "מה, הם עוד פה?" הפסל זז מעט, ובתנועות איטיות וחשף את זהותו האנושית. "רק שאף אחד לא ינסה לשבור לו את האף, כדי לקיים את הציווי של השמדת עבודת אלילים".

נכנסנו אל חלקו המשוחזר של הקרדו. חנויות מזכרות לתיירים פתחו את שעריהן לציבור הרחב, שמשום מה הדיר את רגליו מהן. הצצתי בחלונות הראווה – בובות חרסינה של בחורי ישיבה, לצד בובותיהן של נזירות עטויות שחורים, בובות של בחור המניח תפילין, וגם של בחורה, לשם האיזון. קצת הלאה תליונים לשרשרות – מגני דוד מוכספים, צלבי זהב מוזהבים ומגוון סמלים מיסטיים שונים, כולם מונחים יחד על אותה כרית קטיפה. חנוכיות, וקישוטים לעצי אשוח, כאפיות וכיפות... בובת ענק חבושה בכובע קטיפה שחור ועטויה בטלית, ישבה בפתחה של חנות אחרת. רק מבט מדוקדק קצת יותר, גילה שזהו בעצם "סנטה קלאוס" שהתחפש לאברך חרדי...

הרהורים טורדניים התחילו לזמזם לי בראש – האומנם ניצחנו את תרבות יוון – ראו, האמונה הפגאנית במיטבה: "כל אחד והאלוהים שלו..., מה זה משנה? כולם אותו הדבר..."

"בואו הביתה" ביקשתי מבעלי ומהילדים. האווירה כאן יותר מידי יוונית, ועכשיו חנוכה. בעלי חייך, הילדים צחקו, אבל הסכימו.

"את המנורה כבר ראית?" שאל בעלי.

"לא."

"בואי, רק תראי איזו מנורה מדהימה ומייד נצא מכאן."

"אחר כך באו בניך לדביר ביתך ... והדליקו נרות בחצרות קדשך..."

חזרנו לאחור אל חורבות הקרדו. המנורה – מנורת זהב בעלת שבעה קנים, מנורה שעומדת כאן וממתינה לכינונו של בית המקדש השלישי – ניצבה לתפארת בתוך קוביית זכוכית גדולה.

התקרבתי אליה, ומבין הקנים, צצה ועלתה מולי דמותם של שלושה אינדיאנים, לבושים בבגדים מוזרים ומלהטטים בלפידי אש.

"די! עד כאן!"

הסתובבתי והתחלתי לברוח. פשוטו כמשמעו.

רצנו בין נחילי יהודים כמו של פעם, וחלפנו על פניהם של מוקיונים, שחקנים, ספורטאים ומה לא – גם הם, ממש כמו פעם...

"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה ... ונודה לשמך הגדול סלה." (שם)

"ניצחנו או הפסדנו? האם הדרך המתאימה לחגוג את חנוכה היא בחזרה נוסטלגית לתרבות היוונית העתיקה (או אולי מודרנית)?"

מאוחר יותר, בבית, אמרו לי הילדים: "נכון, אבל את יותר מידי רגישה..."

ואני שואלת – "גם אתם חושבים שמדובר כאן בעניין של רגישות יתר?"

11/12/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שני, 19/12/2004 13:22

תגובה לרנית ותגובה ליעל

אני לא חושבת שזו רגישות יתר מצידך-יש להישמר ולהיזהר בבחינת
"קדושים תהיו"
ומצד שני- זו לא בדיוק התרבות היוונית (יש טיפונת ממנה)...
תגובה ליעל שהגיבה: התרגשתי מסיפורך והסכמתי עם דברייך
יישר כוח על האתר - כל פעם אני שמחה מחדש-ממאמרים שמבליטים רעיונות שלי ומשמח אותי לדעת שיהודים כשרים חושבים ישר ברצון לקיים חיי תורה...

(3) יעל, 16/12/2004 11:47

אכן- את יותר מידי רגישה!

וטוב שכך.
קהות חושים עוטפת הרבה מאיתנו. כבר הפסקנו לראות בכאב אחינו. אנחנו ממהרים, רצים, יש לנו הישגים להשיג, פמיניזם לכבוש.
אנחנו דור השיוויון והזכויות. הכל הפך להיות תעשייתי.
אילו ידעו כולם כאחד- גודלה וקדושתה של הנשמה היהודית היו מבינים כמה מבוזים הכלים היהודיים לצד הכלים הנוצריים. כן אותו צלב מוזהב הנח לו בשקט לצד המגן דוד- אותו צלב שבגינו שופדו נטבחו עונו ונרצו מליונים של יהודים בזמן אינקויציה, בפרעות ברוסיה, ובמסעי הצלב הידועים לשימצה רק בגלל סיבת היותם בנים לעם היהודי. לא בגלל הזקן ולא בגלל הכיפה. גם יהודים נאורים שאמרו: היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך {כאילו אדם ויהודי הם ערכים מנוגדים}גם הם נרצחו. בני עשו אינם מבדילים בין אלו לבין אלו.
אל תמחלו כל כך מהר על כבודכם, ואל תוותרו על גאוה יהודית. גם הגויים מעריכים
זאת.
ולסיום - סיפור אישי קצר:
בזמן השואה חי לו אברום, יהודי נמוך קומה וגיבן {קרוב משפחה} שהיה שומר תורה ומצוות. בביתו היה ארון ספרים מלא ועמוס בספרי קודש, ועליהם שמר כעל בבת עינו. הוא אהב ללמוד מהספרים וכל מה שהיה צריך היה לו. הספרים היו שייכים לסבא שלו וזה עבר אליו. יום אחד התדפקו הנאצים הגרמנים על דלתות ביתו ובזזו והיכו את בני הבית.
אברום ישב לו בחדר הספרים וחיכה.
כשכילו את מלאכתם הבזויה ועמדו ללכת , הגיע לפתע הקצין הנאצי לחדרו ואמר: כאן לא היינו. ואמר להזיז את אברום ממקומו.
אברום-נמוך קומה וגיבן - עמד ליד הדלת וחסם בגופו את הנאצי גבה הקומה שלוף הרובה
ואמר לו בנחישות: עד כאן! לא את הספרים! על גופתי! הנאצי הביט ביהודי רגע אחד נדהם
מהמראה הגרוטסקי וברגע השני ויתר ואמר בהרהור:
מעולם לא ראיתי איש כל כך קטן - כל כך גדול..!
אברום ניספה באושוויץ.
יהי רצון שלא תחסר לנו גאוה יהודית דוקא בימים של שפע !

(2) גילה, 16/12/2004 06:55

כן את יותר מדי רגישה לא זו היתה תרבות יוון

לא צריך להפריז ברתיעה מחיי החומר. בנפשינו ובשכלינו אנו מתעודדים ונהנים ממחזות מענינים ושונים ועדיין הם אחרת ממה שהתרגלנו. לדעתי דוקא החויה הזו ממחישה לילדים איך חיו פעם ומה היו המושגים אולם את גם שוגה בכך שזו היתה תרבות יוון. תרבות יוון כללה את כל המודרניזציה של לפני 2000 שנה אומנות הפיסול היתה רק חלק ממנה ואילו העבודה זרה שכללה האדרת אלים יוניים היתה ועודנה נחלת העבר כך שלא היתי מקצינה לומר ש"זה" התיוונות הדור הנוכחי.

(1) אילת, 14/12/2004 06:12

מסכימה!

לדעתי, זה נכון בהחלט, התופעה עדיין קיימת וצריכים לטפל בה בדרך כל שהיא...

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub