הימים הטובים של פעם…
נפל לידי עותק ישן של "דבר לילדים" משנת 68 ובו מאמר על בית ספר בדימונה. מה שבלט מן המאמר היה שמנהל בית הספר וצוותו השקיעו הרבה מאד בתחום הנימוס וההתנהגות הנאותה של התלמידים בבית הספר.
המנהל מנה שורה ארוכה של דרכים בהן הוא והצוות שלו עבדו על הנחלת דרך ארץ לתלמידים.
בית הספר הזה לא היה היחיד בארץ שנהג על פי קריטריונים אלו. גם בבתי ספר אחרים ברחבי הארץ הקפידו המורים על התחום הזה שנחשב חשוב לא פחות מן הלימודים עצמם.
בכלל, מעתוני התקופה ההיא נושבת רוח של דיסטנס וכבוד למבוגרים.
במבט לאחור, המרחק הזה דוקא יצר אצל התלמידים של אותם ימים גבולות ומשמעת, ובנה להם עולם בטוח שמתוכו יכלו לצאת ולגדול עם "גב".
יש עולם של מבוגרים ויש עולם של ילדים. המבוגרים מעניקים עוזרים ושומרים והילדים נדרשים לציית במקרה הצורך.
יחס מועדף מדי לתלמידים
גם אם זה נשמע מעט מיושן או לא מקובל, מהי האלטרנטיבה? לתת לילדים לעשות ככל העולה על רוחם?
איזה מן דור יגדל בצורה כזאת? בוודאי לא דור של אנשים מועילים ותורמים לחברה. עם הנתונים של היום פוחתים הסיכויים שתלמידים של ימינו יעדיפו לעסוק בתרומה לחברה במקום לדאוג אך ורק לעצמם.
נפלנו בפח הבינלאומי של דאגת יתר לצרכי הילד.
נפלנו בפח הבינלאומי של דאגת יתר לצרכי הילד. זוכרים את "שנת הילד הבינלאומית?" מן הערכים שעליהם התבססה שנה זו ינקה מערכת החינוך בארץ מלוא חפנים מבלי לבדוק לעומק האם היחס המועדף לילדים תורם או אולי מקלקל את הנוער.
הבעיה שהתחילה את היחס הזה לילדים בעולם נבע מגידול באלימות וחוסר אחריות מצד מבוגרים כלפי ילדים. בארץ באותן שנים אלימות כלפי ילדים לא היתה קימת. בוודאי לא בממדים של היום, וכל הנושא התאים לנו אז כמו כוסות רוח למת. אבל מישהו כנראה חשב שאם כך החליטו בחו"ל זה טוב גם עבורנו ואימץ את השיטה בלי הרבה חכמות.
כך קרה שבעשורים האחרונים נתנו במערכת החינוך את הדעת רק על מה ש"טוב" לתלמיד. מאז, שואלים את פי הילד חסר הנסיון איך לדעתו צריכים להתנהל לימודיו/ מוריו/ הוריו. על כולם מותר לו להעביר בקורת, אבל חלילה למי שיעז לפגוע בו או לבקר את התנהגותו. לא חסרים בכלי התקשורת יועצים חכמים להרע שמסבירים לילד איך להטיל מרה במוריו ובהוריו. אז מה רוצים מן המסכן הזה אם בסוף הוא מתעצבן ומעיף "זפטה" למורה?
יחס מועדף כגורם אלימות
האם יש קשר בין היחס המועדף לתלמידים לבין האלימות השוררת בבתי הספר?
לאחרונה קבלו ברדיו על אלימות נוראה שקדמה את פני המורים עם פתיחת שנת הלימודים. בדיון שנערך עם מפקח משרד החינוך הוא ניסה לטעון שהאשמה בקיצוץ הכספי. שדרן הרדיו לחץ את המפקח בשאלה היפותטית נגדית: מה יקרה אם יוזרמו למערכת כספים, האם הוא יכול להבטיח שהבעיה תיפתר? האם בתי הספר יורידו את רף האלמות שלהם?
המפקח הצהיר שמשרד החינוך נמצא בקשר רצוף עם המשטרה בנוגע לנושא האלימות. אכן פתרון למופת.
המפקח היה מוכרח להודות שלא יוכל להבטיח דבר כזה. גם לא היו לו הצעות ברורות כיצד ניתן לצאת מן הסבך. במקום לענות, הוא הצהיר שמשרד החינוך נמצא בקשר רצוף עם המשטרה בנוגע לנושא האלימות.
אכן פתרון למופת.
הראיון הרדיופוני הזה הוכיח את אוזלת היד הגמורה של כל המערכת החינוכית. השאלה היסודית מדוע פרצה דוקא עכשיו אלימות כה חזקה שכוונה נגד מורים, נדחקה הצידה ללא מענה.
באופן כללי, ניתן לומר שהיחס ה"סחבקי" מדי בין מבוגרים לילדים בכלל ובין תלמידים למורים בפרט גרם להמעטת ערך המורה (והמבוגר) בעיני התלמיד.
אחד מסימפטומי החולי החברתי הזה הוא שבניגוד ליחס המכובד אל התלמידים, קיים יחס מזלזל מצד המערכת עצמה כלפי מורים: אין מעריכים מורה על איכות עבודתו - מתיחסים בעיקר לכמות התארים שצבר, כאילו שבתארים אפשר לאמוד את גדלות האדם שבמורה.
בנוסף, כבר שנים קיים לחץ על מורים מצד המערכת ומצד הורים גם יחד לגבי יחס משופר לתלמידים.
בתנאי לחץ אפשר אולי ללמד (ידע) אבל אי אפשר לחנך!
חינוך פירושו, לתת לאדם את הכלים לצמיחה, והיות אדם מוצלח, וזה כולל בין השאר, הטלת משמעת. כדי שהחניך יצא מחונך הוא צריך ללמוד לכופף (קצת) את ראשו בפני סמכות.
הטלת משמעת אין פירושה רודנות חלילה (מורה שהופך לרודן זקוק בעצמו לחינוך מחדש), משמעת הינה כלי לחיים. כל אדם באשר הוא זקוק לכלי הזה כדי לגדול כדי להצליח. נטילת הכלי הזה מהתלמידים היא מהדברים הגרועים ביותר שניתן לעולל להם.
לסיכום, בואו ניתן לתלמידים/ לילדים שלנו את הכל. חום, אהבה, ידע חיוני וחשוב. אבל לא נשכח גם את המשמעת והיכולת לעמוד באתגרים.
(10) לילי גור, 29/9/2007 07:43
האלימות במערכת החינוך
מאמר המבטא באופן אמיתי ביותר את שקורה במערכת החינוך גם בשנת 2007 ועדיין אין שום שיפור בנושא האלימות בחברת הילדים ובעיקר הנוער הבוגר בביה"ס הן כלפי חבריהם ובעיקר כלפי המבוגרים: מורים, מדריכים, סייעות, הנהלה וכו'.
יתכן שיש צורך להוסיף תפקיד של אחראי משמעת בביה"ס, שיטפל בצורה יסודית בנושא
בשיתוף פעולה עם הנהלה רצינית, אחראית ואיכותית כבימים עברו.
לצערי, אין הדבר כך כיום, כי מנהלים ממונים גם ב"מכרז תפור", פוליטיים וכו', שאין להם תמיד זיקה לחינוך או ענין גדול בו אלא רק בתפקיד בכיר שיבטא את מעמדם בחברה. יש לציין, שאני מורה ותיקה במערכת החינוך ומאוכזבת מאוד מפני הדברים.
אני חסה אף על יועצי החינוך, הפסיכולוגים ודומיהם, שאפילו הם לא העבירו את המסר שטובת הילד לחינוכו ולהשתלבותו כאדם מוצלח בחברה בעתיד היא:
מתן כבוד למבוגרים בכלל ולמורים המלמדים ומחנכים אותו בפרט ורק אח"כ התעסקות בזכויותיו הנגזרות ממילוי חובותיו כבחברה.
(9) עומר, 27/2/2005 11:50
שוקי
שוקי היה פעם מישהו
(8) תמר גולר, 8/12/2004 17:02
התגברות האלימות במערכת החינוך
הבעיה היא לא אצל הנוער וגם לא אצל המורים אלא בסמינרים למורים.
לחנך ילד לבטחון עצמי ובו בזמן לעצמאות זה לא דבר קל ודורש ידע מעשי.
ולצערינו רוב המחנכים בעולם לא קבלו את הכלים הדרושים לכך ומתבלבלים בלתת לילד להתנסות בכל דבר ללא גבולות כחינוך לעצמאות או- להצר את צעדיו כחינוך למשמעת.
והמולתימדיה וכל משחקי המחשב שנותנים לילד גם מוסיפים לבילבול הנפשי שלו.
הטלויזיה עובדת ברוב הבתים גם כשילדים קטנים בסביבה והם סופגים ורואים תכניות שאין הם מבינים או מסוגלים לעכל ושבכלל לא מתאימות לגילם והוריהם בכלל לא מודעים לכך.
אין פלא שהאלימות כה גאתה בשנים האחרונות.
יש ללמד מורים בסמינר, איך לחנך ולגדל ילדים לעצמאות.
ולידע הורים שמשחקי המחשב והציפיה בתכניות שלא מתאימות לגיל הילד, מזיקה להם.
ליהדות יש נסיון של אלפי שנים בחינוך לעצמאות. למה ללכת רחוק כל כך כשיש לנו מכל כל בביתנו. לא צריך להיות דתי בכדאי ללמוד חינוך יהודי. אלא צריך לפנות מקום במערכת הלימודית גם לחינוך היהודי. כפי שכל בית ספר מלמד כל ילד, דתי כלא דתי, תנ"ך ולימודים כללים. כך יכולים מורים, דתיים כלא דתיים, ללמוד חינוך יהודי וחינוך כללי כחלק ממערכת הלימודית שלהם.
בדרך זו יכירו המורים דרכי חינוך שונות ויקבלו את הכלים הדרושים להם לעמוד במשימות החינוך. ובו בזמן יגיעו גם להכרה "שכל הדרכים כולן מובילות מירושלים" או כפי שאמר קוהלת "אין חדש תחת השמש".
חג אורים שמח!
(7) שרית, 24/11/2004 17:48
אין דבר כזה דאגת יתר
לדעתי
אין דבר כזה דאגת יתר לילד.
אינני מאמינה במערכת החינוך לכן ילדי בחינוך ביתי.
כן מערכת החינוך פשטה את הרגל אך לדעתי לא היחס המועדף הוא זה שגורם לאלימות ולשבירת כל המחסומים.
הבה נתבונן בחברי הכנסת הנכבדים, באלילי הנוער למינהם (זמרי היפ הופ) שמגדפים זה את זה ומתקוטטים, להמשיך?
ילדינו חשופים לתקשורת
(לשמחי אני נתקתי את המכשיר הרע מביתי)
ילדות רוצות להיות כמו היפות והיפים מהטלוזיה אך המציאות שונה...ילדים נ כנסים לתסכול...תסכול מביא לאלימות
רבות הן הסיבות שגורמות לדור אלים.
אך לא חושבת שדוקא היחס הוא הסיבה.
(אגב למרות הכל יש נוער נפלא בתנועות נוער ומתנדב בארגונים ועמותות כמעט בכל אמבולנס יש נער/ה מתנדב.
אז צריך לעשות עבודת שורש עמוקה
הרי אם נודה אנחנו חברה חולה והנוער הוא ההשתקפות שלנו.
ראש ממשלה מואשם, ח"כ מואשמים וכו...
איזו דוגמא נפלאה.
אז אולי הטיפול יהיה במקרו ולא במיקרו.
(6) שירי גליל, 19/11/2004 13:59
הם דורשים דמוקרטיה!!!
תפקידי הינו מדריכה בפנימייה לקבוצת כיתות ח'. זו השנה הראשונה בתפקיד זה, תפקיד קשה ושוחק מאוד.
ברצוני להתייחס ולהוסיף כי הבעיה הקשה שמתמודדים איתה אנשי החינוך נובעת בבסיסה מתוך הכרת החניכים במושג "דמוקרטיה" - שאת פירושו רבים מאיתנו אינם מבינים.
דמוקרטיה הינה צורת מימשל- מושג פוליטי, ולא (!!) דרך חיים.
ילד הוא כמו עץ, עץ צעיר שצומח, ומחברים לו קרש חזק ויציב על מנת שלא יתקופף ויעמוד זקוף וישר. אנשי החינוך הינם קרש חזק זה ועלינו להציב כיוון, גבולות ויציבות לעצים הצעירים בכדי שיצמיחו שורשים איתנין וגזע חסון.
איחולי הצלחה לכולנו.
(5) יעל, 18/11/2004 14:24
עצוב כמה שזה נכון!
אני מוסיפה לזה משהו מצד המורים: אם בגלל ההיצע הרב של מורים או מסיבה אחרת- דלות השפה של המורים עוברת לתלמיד. המילים: שש שקל, או ארבע תרגילים וכו' . שפה דלה מאוד
ומצד שני כמו שאמרת: הסחבקיות. לא סתם אין פונים למןרה בשמו הפרטי אלא: המורה. כמו שלא פונים לרב/למפקד/להורה בשמו הפרטי. כדי שהמרחק ישמר. תוסיפי לזה את אזלת היד של המורים מול התלמידים. היום ההורים שולטים במורים. הם מתערבים בדרך הלימוד, ובכל דבר, נותנים גיבוי מוגזם לילד מול המורה ומוציאים את השליטה מידי המורה. כך יוצא שמנהל בית הספר והמורים מנסים לרצות את ההורים, והללו יודעים שאם משהו לא נראה להם אפשר לצלצל למפקחת.
בנוסף, כמעט ואין דרך ענישה לתלמיד. על כל צעד ושעל מרפים את ידי המורים. עכשיו קראתי שאסור להוציא ילד מהכיתה. הילד הופף מן מלך קטן והוא אינו יודע למלוך.
באין חזון-יפרע עם!
(4) אילנה לוי, 18/11/2004 01:49
למורים ולמחנכים החילונים, מגיע המכות שהם מקבלים מהילדים
החינוך החילוני היום ניתק את הילד משורשיו והביא אותו ללקיחת סמים, כדורים, אלכוהול, אז יש להתפלא שהמורים וההורים החילונים מקבלים מכות. הם הביאו את הילדים לכך.
הגיע הזמן שתפנימו, לימוד תורה ערכים יהודים זה מה שנשמתו של הילד מבקשת, ושהוא לא מקבל את מה שהוא זקוק לו באמת בלא מודע הוא מכה מרביץ משתולל, וזה הנוער החילוני. לכל המחנכים וגם לשרת החינוך וכל הסובבים אותה. גם החילונים היום רוצים יותר לימוד דת יהדות וחינוך יהודי, כמו כיבוד אב ואם והמבוגר ממך, וכבוד למחנך ובמיוחד יראת שמים ולימוד תורה, המגינה על האדם במשך חיו מהאלימות הסביבתית. אל תפספסו תראו לאן הגיע הנוער והכל יהיה באשמתכם שם למעלה. תתעוררו לפני שיהיה מאוחר.
(3) אנונימי, 15/11/2004 14:20
יהי רצון שמסר זה יועבר לכלל עם-ישראל.. יישר כוחך!
(2) דיצה, 15/11/2004 06:41
אני מסכימה
מה שמגוחך בכל הסיפור של "לטובת הילד" זה שהילדים בעצמם רוצים משמעת, ילדים רוצים לפחד מהמורה, והציונים הכי טובים ושקט בכיתה סורר רק אצל המורים שדורשים משמעת וניראים כביכול מאיימים בעיני הילד.
מטרת בית הספר הוא לחנך אך לא למנוע אלימות, ילד אלים מקומו בחוץ, הוריו צריכים לחנך אותו ולהכניס אותו למשמעת , מורה אחד מול כיתה של 40, ללמד זה כבר קשה אז מניעת אלימות? ילדים אלימים צריכים לעוף מהכיתה ולהיות מושעים עד להודעה חדשה, שיחה עם הורים, אולי טיפול פסיכולוגי. מה גם שלא פלא שאין כבוד למבוגרים, הטעות הכי גדולה כיום זה שההורים והמורים רוצים להיות חברים של הילדים שלהם, הילדים לעומת זאת רוצים מבוגרים מולם ולא חברים נוספים...תודה
(1) אנונימי, 14/11/2004 17:31
אפשר להוסיף...
תוכן הכתבה הוא נכון, רק חבל שלא מבינים שכדי להחזיר את המצב הישן לקודמו, יהיו חייבים לנקוט באמצעים אלימים נגד התלמידים המכים.