מאמר המבטא באופן אמיתי ביותר את שקורה במערכת החינוך גם בשנת 2007 ועדיין אין שום שיפור בנושא האלימות בחברת הילדים ובעיקר הנוער הבוגר בביה"ס הן כלפי חבריהם ובעיקר כלפי המבוגרים: מורים, מדריכים, סייעות, הנהלה וכו'.
יתכן שיש צורך להוסיף תפקיד של אחראי משמעת בביה"ס, שיטפל בצורה יסודית בנושא
בשיתוף פעולה עם הנהלה רצינית, אחראית ואיכותית כבימים עברו.
לצערי, אין הדבר כך כיום, כי מנהלים ממונים גם ב"מכרז תפור", פוליטיים וכו', שאין להם תמיד זיקה לחינוך או ענין גדול בו אלא רק בתפקיד בכיר שיבטא את מעמדם בחברה. יש לציין, שאני מורה ותיקה במערכת החינוך ומאוכזבת מאוד מפני הדברים.
אני חסה אף על יועצי החינוך, הפסיכולוגים ודומיהם, שאפילו הם לא העבירו את המסר שטובת הילד לחינוכו ולהשתלבותו כאדם מוצלח בחברה בעתיד היא:
מתן כבוד למבוגרים בכלל ולמורים המלמדים ומחנכים אותו בפרט ורק אח"כ התעסקות בזכויותיו הנגזרות ממילוי חובותיו כבחברה.

שוקי היה פעם מישהו

הבעיה היא לא אצל הנוער וגם לא אצל המורים אלא בסמינרים למורים.
לחנך ילד לבטחון עצמי ובו בזמן לעצמאות זה לא דבר קל ודורש ידע מעשי.
ולצערינו רוב המחנכים בעולם לא קבלו את הכלים הדרושים לכך ומתבלבלים בלתת לילד להתנסות בכל דבר ללא גבולות כחינוך לעצמאות או- להצר את צעדיו כחינוך למשמעת.

והמולתימדיה וכל משחקי המחשב שנותנים לילד גם מוסיפים לבילבול הנפשי שלו.
הטלויזיה עובדת ברוב הבתים גם כשילדים קטנים בסביבה והם סופגים ורואים תכניות שאין הם מבינים או מסוגלים לעכל ושבכלל לא מתאימות לגילם והוריהם בכלל לא מודעים לכך.

אין פלא שהאלימות כה גאתה בשנים האחרונות.

יש ללמד מורים בסמינר, איך לחנך ולגדל ילדים לעצמאות.
ולידע הורים שמשחקי המחשב והציפיה בתכניות שלא מתאימות לגיל הילד, מזיקה להם.

ליהדות יש נסיון של אלפי שנים בחינוך לעצמאות. למה ללכת רחוק כל כך כשיש לנו מכל כל בביתנו. לא צריך להיות דתי בכדאי ללמוד חינוך יהודי. אלא צריך לפנות מקום במערכת הלימודית גם לחינוך היהודי. כפי שכל בית ספר מלמד כל ילד, דתי כלא דתי, תנ"ך ולימודים כללים. כך יכולים מורים, דתיים כלא דתיים, ללמוד חינוך יהודי וחינוך כללי כחלק ממערכת הלימודית שלהם.
בדרך זו יכירו המורים דרכי חינוך שונות ויקבלו את הכלים הדרושים להם לעמוד במשימות החינוך. ובו בזמן יגיעו גם להכרה "שכל הדרכים כולן מובילות מירושלים" או כפי שאמר קוהלת "אין חדש תחת השמש".


חג אורים שמח!

לדעתי
אין דבר כזה דאגת יתר לילד.
אינני מאמינה במערכת החינוך לכן ילדי בחינוך ביתי.
כן מערכת החינוך פשטה את הרגל אך לדעתי לא היחס המועדף הוא זה שגורם לאלימות ולשבירת כל המחסומים.
הבה נתבונן בחברי הכנסת הנכבדים, באלילי הנוער למינהם (זמרי היפ הופ) שמגדפים זה את זה ומתקוטטים, להמשיך?
ילדינו חשופים לתקשורת
(לשמחי אני נתקתי את המכשיר הרע מביתי)
ילדות רוצות להיות כמו היפות והיפים מהטלוזיה אך המציאות שונה...ילדים נ כנסים לתסכול...תסכול מביא לאלימות
רבות הן הסיבות שגורמות לדור אלים.
אך לא חושבת שדוקא היחס הוא הסיבה.
(אגב למרות הכל יש נוער נפלא בתנועות נוער ומתנדב בארגונים ועמותות כמעט בכל אמבולנס יש נער/ה מתנדב.
אז צריך לעשות עבודת שורש עמוקה
הרי אם נודה אנחנו חברה חולה והנוער הוא ההשתקפות שלנו.
ראש ממשלה מואשם, ח"כ מואשמים וכו...
איזו דוגמא נפלאה.
אז אולי הטיפול יהיה במקרו ולא במיקרו.

תפקידי הינו מדריכה בפנימייה לקבוצת כיתות ח'. זו השנה הראשונה בתפקיד זה, תפקיד קשה ושוחק מאוד.
ברצוני להתייחס ולהוסיף כי הבעיה הקשה שמתמודדים איתה אנשי החינוך נובעת בבסיסה מתוך הכרת החניכים במושג "דמוקרטיה" - שאת פירושו רבים מאיתנו אינם מבינים.
דמוקרטיה הינה צורת מימשל- מושג פוליטי, ולא (!!) דרך חיים.
ילד הוא כמו עץ, עץ צעיר שצומח, ומחברים לו קרש חזק ויציב על מנת שלא יתקופף ויעמוד זקוף וישר. אנשי החינוך הינם קרש חזק זה ועלינו להציב כיוון, גבולות ויציבות לעצים הצעירים בכדי שיצמיחו שורשים איתנין וגזע חסון.

איחולי הצלחה לכולנו.

אני מוסיפה לזה משהו מצד המורים: אם בגלל ההיצע הרב של מורים או מסיבה אחרת- דלות השפה של המורים עוברת לתלמיד. המילים: שש שקל, או ארבע תרגילים וכו' . שפה דלה מאוד
ומצד שני כמו שאמרת: הסחבקיות. לא סתם אין פונים למןרה בשמו הפרטי אלא: המורה. כמו שלא פונים לרב/למפקד/להורה בשמו הפרטי. כדי שהמרחק ישמר. תוסיפי לזה את אזלת היד של המורים מול התלמידים. היום ההורים שולטים במורים. הם מתערבים בדרך הלימוד, ובכל דבר, נותנים גיבוי מוגזם לילד מול המורה ומוציאים את השליטה מידי המורה. כך יוצא שמנהל בית הספר והמורים מנסים לרצות את ההורים, והללו יודעים שאם משהו לא נראה להם אפשר לצלצל למפקחת.
בנוסף, כמעט ואין דרך ענישה לתלמיד. על כל צעד ושעל מרפים את ידי המורים. עכשיו קראתי שאסור להוציא ילד מהכיתה. הילד הופף מן מלך קטן והוא אינו יודע למלוך.
באין חזון-יפרע עם!

החינוך החילוני היום ניתק את הילד משורשיו והביא אותו ללקיחת סמים, כדורים, אלכוהול, אז יש להתפלא שהמורים וההורים החילונים מקבלים מכות. הם הביאו את הילדים לכך.

הגיע הזמן שתפנימו, לימוד תורה ערכים יהודים זה מה שנשמתו של הילד מבקשת, ושהוא לא מקבל את מה שהוא זקוק לו באמת בלא מודע הוא מכה מרביץ משתולל, וזה הנוער החילוני. לכל המחנכים וגם לשרת החינוך וכל הסובבים אותה. גם החילונים היום רוצים יותר לימוד דת יהדות וחינוך יהודי, כמו כיבוד אב ואם והמבוגר ממך, וכבוד למחנך ובמיוחד יראת שמים ולימוד תורה, המגינה על האדם במשך חיו מהאלימות הסביבתית. אל תפספסו תראו לאן הגיע הנוער והכל יהיה באשמתכם שם למעלה. תתעוררו לפני שיהיה מאוחר.

יהי רצון שמסר זה יועבר לכלל עם-ישראל.. יישר כוחך!

מה שמגוחך בכל הסיפור של "לטובת הילד" זה שהילדים בעצמם רוצים משמעת, ילדים רוצים לפחד מהמורה, והציונים הכי טובים ושקט בכיתה סורר רק אצל המורים שדורשים משמעת וניראים כביכול מאיימים בעיני הילד.
מטרת בית הספר הוא לחנך אך לא למנוע אלימות, ילד אלים מקומו בחוץ, הוריו צריכים לחנך אותו ולהכניס אותו למשמעת , מורה אחד מול כיתה של 40, ללמד זה כבר קשה אז מניעת אלימות? ילדים אלימים צריכים לעוף מהכיתה ולהיות מושעים עד להודעה חדשה, שיחה עם הורים, אולי טיפול פסיכולוגי. מה גם שלא פלא שאין כבוד למבוגרים, הטעות הכי גדולה כיום זה שההורים והמורים רוצים להיות חברים של הילדים שלהם, הילדים לעומת זאת רוצים מבוגרים מולם ולא חברים נוספים...תודה

תוכן הכתבה הוא נכון, רק חבל שלא מבינים שכדי להחזיר את המצב הישן לקודמו, יהיו חייבים לנקוט באמצעים אלימים נגד התלמידים המכים.