שש בערב. הכניסה לתחנה המרכזית החדשה בירושלים. אני עומד בתור לבדיקה הביטחונית עם שאר 'עמחא ישראל', מביט מן הצד באנשים הממהרים והרוטנים לכוון השומר "אולי אפשר קצת יותר מהר...".
השומר מצידו לא מתרגש מהטענות, וממשיך בעבודתו ביסודיות ובמקצועיות. בחור נחמד נראה השומר הזה. חסון ונאה, באמצע שנות העשרים לחייו, מצליח להישאר חייכן ומסביר פנים לכולם, למרות הרטינות והגערות שהוא סופג מחסרי הסבלנות למיניהם.
אנשים ממשיכים להצטרף לתור, וביניהם ילד אחד קטן, שנותן יד לנער מבוגר ממנו, כנראה אחיו הגדול.
"חכה כאן ותשמור לנו על התור, אני הולך לדבר רגע עם חיים", אומר האח הגדול לילד הקטן שנשאר עומד על ידי, בעוד אחיו ניגש קדימה. השומר מופתע לראותו "מה אתה עושה כאן...? באת לבקר את אימא?"
"כן" עונה לו הנער, "לקחתי את איציק לרופא השיניים, כך שהיינו באזור וחשבנו לבוא לומר לכם שלום".
"טוב, תעלו למעלה, אני עוד מעט אצטרף אליכם."
יפה, חשבתי לעצמי. האח הגדול עובד בתור שומר והאחים שלו עומדים בתור כמו כולם בכדי להיכנס – אולי יש עוד תקווה לארץ הקומבינות.
הנער חוזר לסוף התור ונעמד מאחורי, וידו של אחיו הקטן שבה לתוך כף-ידו. משפחה נחמדה, אני חושב לעצמי. היה משהו תמים ומיוחד באח הקטן, שנותן יד לאחיו הגדול ומסתכל עליו בהערצה, באופן בו דיבר הנער אל אחיהם הבוגר – חיים השומר.
התור נע לאיטו. לבסוף הגיעה שעתי להיבדק. כן, אני יכול לפתוח את התיק... לא, אין לי נשק... ולאחר כעשר שניות אני זוכה להתברך על ידי חיים השומר, בערב טוב.
אני נכנס לבניין התחנה המרכזית, ממהר בדרכי לקומה העליונה בה נמצאים רציפי האוטובוסים, מנסה למנוע ממתקפת שלל האורות-פרסומות-צבעים של הקַניון הנמצא בקומות הראשונות, להיכנס לתוכי ולהפריע את שלוותי – לא. אני לא רעב, ולא צמא, יש לי מספיק בגדים ואני לא צריך שום מוצר חשמלי נוסף, למרות שהכל היום במבצע – אני בסך הכל רוצה להגיע לספסלים שבקומה העליונה ולחכות לאוטובוס שייקח אותי למחוז חפצי. רוצה לתת מנוח לרגליי, ולהגיע כמה שיותר מהר הביתה.
מדרגות נעות. ועוד מדרגות נעות. מסדרון ארוך. והגעתי לרציף המיוחל. לפי השעון שבשלט, יש לי עוד כ-15 דקות עד ליציאת האוטובוס הבא. התיישבתי על אחד הספסלים, והבטתי סביבי.
כמה מטרים לפני שוכבת לה על הרצפה שקית 'במבה' ריקה. להרים? לא להרים? מצד אחד, יש פח ממש על ידי, אז אולי בכל זאת למען הסדר הטוב...? ומצד שני, האם אני פועל הניקיון של הקניון...?
זהו. מאוחר מדי. בעודי תוהה ביני לבין עצמי, שקית ה'במבה' הורמה והושלכה לפח על ידי אישה צנומה, עטויה בחלוק אפור – אחת מעובדות הניקיון של הקניון.
הצטערתי שלא הרמתי את השקית. הייתי חוסך לה את מאמץ ההתכופפות הקטן. את האנחה הדוממת.
היא ממשיכה בדרכה, כפופה משהו, חולפת על פני ומתיישבת על אחד הספסלים שעל ידי. בעוברה על פני אני מספיק לקרא את שמה בתג הזיהוי הענוד על חלוקה. מלכה כהן שמה בישראל. אישה בשנות החמישים לחייה, תווי פניה שחומים ועדינים ואותות שיבה זרוקים בשיערה.
הצטערתי שלא הרמתי את השקית. הייתי חוסך לה את מאמץ ההתכופפות הקטן. את האנחה הדוממת.
מלכה כהן, עובדת ניקיון בתחנה המרכזית של ירושלים. מלכה קוראים לה. אני חוזר והוגה את שמה בליבי וחושב על צחוק הגורל. לאישה הזו קוראים מלכה – איך מושג המלכות בדיוק קשור לחיים שלה? חיים אפורים כמו החלוק שהיא לובשת...
"עבודה מעייפת?" אני שואל. מנסה להיות נחמד. להשקיט רחמים שחודרים אל ליבי.
"ברוך השם שיש עבודה..." היא עונה, "אבל זהו... גמרנו להיום... עוד מעט הולכים הביתה..."
שנינו יושבים, שותקים, ברחבת אולם ההמתנה לאוטובוס, שני ספסלים אפורים מפרידים בינינו.
אני מוצא את עצמי מלטף את תיק היד שלי, מרגיש את המחשב הנייד, ותוהה אם כדאי לי לנצל את הזמן שנותר, בכדי להמשיך בפרוייקט עליו אני עובד. אני לא יכול שלא להגניב מדי פעם מבטים לעברה. כמה שונים חיינו, אני חושב לעצמי. חושב על כל שנות ההשכלה, על הטכנולוגיה. פער שלא תמיד ניתן לגישור.
אני מחזיר את מבטי אל תיק היד שלי. האם אני באמת רוצה לשלוף את המחשב הנייד בכדי לנצל את הזמן, או אולי בכדי להשלים את פוזת ההיי-טק בה אני חי בשנים האחרונות? ברגע של כנות, התשובה האחרונה נשמעת לי סבירה יותר.
קולות של אנשים שנכנסים לאולם ההמתנה, קוטעים את מחשבותיי. צעקת "אימא" – ודמות של ילד מוכר חולפת ביעף מולי ורצה לעבר מלכה המנקה. אני מזהה את הילד. זה איציק, האח הקטן של חיים השומר.עוד כמה שניות וגם חיים ואחיו מצטרפים אליהם.
מלכה כהן יושבת וסביבה עומדים שלושה גברים. שאלותיהם נכנסות אחת לתוך השנייה.
מה שלומך אימא? איך את מרגישה? לקנות לך משהו לשתות? את עייפה? איך היה היום? תשבי תנוחי, אנחנו לא ממהרים, יש זמן, נלך כשתרצי...
היא בתורה שואלת, מלטפת, מסדרת צווארון, מחזירה תלתל סורר למקומו.
והיא בתורה שואלת, מלטפת, מסדרת צווארון, מחזירה תלתל סורר למקומו. מתעניינת בשלום הילדים שלה. איך היה אצל רופא השניים, האם הבן האמצעי הצליח במבחן בתיכון, מה שלום הנכד האהוב שלה, בנו של חיים...
ערב רב של מילים ומשפטים מגיע מכוון משפחת כהן, כאשר המילה 'אמא' נישאת כל רגע באוויר. איציק, הבן הקטן, מציע לסחוב לה את התיק. הבן האמצעי מחזיר את עגלת הניקיון לחדר משק הבית, וחיים מנסה לשדל את אמו לבוא לבלות איתם את השבת הקרובה, תוך שימוש בטיעון המחץ שהנכד מתגעגע אליה.
לאחר דקות מספר, ארבעתם קמים ומתחילים להתרחק ממני. אישה אחת קטנה מוקפת בשלושה שומרי ראש, שמתחרים ביניהם מי יעזור לה ומי ישרת אותה... או אולי, בעצם, מלכה אחת קטנה מוקפת בשלושה נסיכים...
איזה פאר. איזה יופי של בני-אדם. נשארתי תוהה מי מרוויח יותר מכיבוד אב ואם – ההורים או הילדים.
בדיעבד, דווקא מתאים לה השם מלכה. מן הסתם, היא אחת הנשים הכי אצילות בהן נתקלתי לאחרונה.
אשריכם ישראל.
(72) סטלה, 13/3/2014 19:16
מרגש. נוגע ללב.
(71) רונית, 17/9/2011 10:14
מרגש.
(70) יוני, 22/6/2011 12:52
מה שנאמר ע"ליונים למטה ותחתונים למעלה"
(69) שרה, 10/7/2010 07:57
מרגש מאוד,זה מראה על חינוך טוב בבית.
(68) אחת רחוקה.., 29/6/2010 06:59
מדהים
אחד הדברים המדהימים שקראתי בזמן האחרון..ישר כוחך =]
(67) אנונימי, 17/5/2010 00:36
מלכה-תגובה לתגובתו של הראל
הראל היקר! בתחילה גם אני חשבתי כמותך,וניסיתי להבין מה כל כך מעצבן אותנו. לא נעים,אבל הגעתי למסקנה שאנחנו פשוט מקנאים... תחשוב על זה...
(66) נ, 5/3/2010 09:18
סיפור יפה
(65) , 26/10/2009 18:57
MEIRA!
MALKA MALKA AMITIT KOL HKAVOD.!!!
(64) אנונימי, 24/10/2009 05:19
תענוג , מרגש עד דמעות. הפלא הגדול הוא , איך אנו בתוך מסע החיים העמוס, עוד שמים לב למה שקורה מסביבנו , ומצליחים לראות דברים טובים בדרך!!!!!!
(63) , 13/10/2009 20:31
מלכה
סיפפפור נפלא למלכה יש אושר שהרבה היו רוצים, כל הכבוד לכותב
(62) רינת ישראל, 13/10/2009 14:00
מלכה ללא כתר
איזה חיבור יפה, ממש נוגע ללב, דמעות עמדו לי בעיניים, יש עוד דברים כאלה ? יהלום אמיתי.
(61) אורנה, 13/10/2009 12:17
14.10.09 מרגש, עד דמעות.
(60) דליה, 12/10/2009 06:55
מלכה
כתיבה יפה, כושר התבטאות מעולה, סיפור מרתק, מרגש,אתה חייב לכתוב ספרים, ישר כח...
(59) קתלין כהן, 11/10/2009 12:11
מלכה אמיתית
מרגש עד דמעות - גם אני נוסעת מידי שבוע בקו 400 כדי להגיע למסוף אלוף שדה בדרך לבת שלי - ייתכן שפיספתי את מלכה? או שפשוט הייתי מרוכזת אך בעצמי, ולכותב אומר "כל הכבוד" שהסביבה מעניינת אותך.
(58) ל, 14/6/2009 19:25
גרמת לי לבכות
(57) אנונימי, 2/6/2009 15:36
מלכה
מ ר ג ש
(56) קובי, 2/6/2009 07:16
כל יום אני מחפש את הספר שייגע בי באמת ובסוף מצאתי
כאן את אחד הקטעים היותר מרשימים, אמיתיים, כנים ופשוטים אך כל כך נוגעים ללב שקראתי לאחרונה. כל הכבוד לכותב, כל הכבוד על הצניעות, הענווה, ההתנהלות האנושית כל כך. וגברת מלכה, אכן מלכה. כן ירבו מפגשים כאלה, יומיומיים אך כל כך פוקחי עיניים ומרגשים. מזכירים לנו באמת באמת מה חשוב בחיים :-) ועד כמה, גם אם נדמה שהם לא "עשירים", הם עשירים ומשמעותיים באמת.
(55) חן, 1/6/2009 16:46
וואו
אשרייך צדיק שהשכלת ולו לרגע אחד לוותר על התדמית ולגעת באמת ואשרייך שזיכיתני לזאת גם כן. שתמיד תצליח לראות את האור שבדבר. תודה. השם יברך את משפחת כהן
(54) עפרה, 1/6/2009 13:02
מלכה בחלוק משרתים
מרגש
(53) אנונימי, 1/6/2009 09:42
הצלחה
זוהי מלכה אמיתית להצליח ככה בחינוך ובהערכת הילדים זוהי מתנה אמיתית
(52) מורן, 25/5/2009 10:06
מדהים
הצליח לרגש את הלב אבן שלי =)
הכיצד
(51) אנונימי, 9/3/2009 09:59
ג
אתה אדם טוב שיודע לראות טוב אשרינו שיש אדם כמוך בישראל
(50) אנונימי, 18/2/2009 14:43
אהבתי ...
והערה קטנה לתגובה הראשונה...
אם את רוצה לכתוב אתה יכול בעצמך לא צריך להפיל על אחרים את התסכול בחוסר היכולת העצמית שלנו...זה היה טוב ..ולא כולם יכולים כמוך לדעת הכל כמו להפעיל מחשב...
מה שהמחבר ניסה לומר שלא ההיבט החיצוני קובע וכן...מלכה באמת מלכה...ויש אנשים טובים ופשוטים ובזה טמון האוצר שה' מעניק לאדם הפשוט... הפוך על הפוך על הפוך!!! מרגיז?שתי מים קרים...זה פשוש ומרגיע (:
(49) חנה ג''ני ויסברג, 19/12/2008 07:34
I loved it!!
thanks for this beautiful article- so powerful and so true.
(48) , 1/12/2008 14:00
אוף
לכותב הנכבד מס'' 20
אין טעם לבקר כל דבר...
נדמה לי שפשוט מכל אדם כדאי ללמוד את הדברים החיוביים שיש בו, לא יותר!
ממלכה לומדים את האושר והאחדות ג ם כשבנאדם לא נקרא מצליחן בחברה השקרנית שלנו, ואולי מלכה תלמד מהמחבר, אני יודעת - להפעיל מחשב, ו''להצליח'' בחיים.
בסך הכל מה שהמחבר ניסה לומר, שלא כל מי שנקרא ''מצליחן'', באמת מאושר, וקצת להתעמק, אבל לא ללכת הפוך על הפוך על הפוך... הרגזת!!!
(47) מירי, 1/12/2008 03:19
כלכך מרגש...רק מי שהיה קרוב אל העוני הכלכלי יכול לחוש את האמפטיה.הבחירה שלנו לראות את הטוב והאור עושה ההבדל בין אושר ומסכנות
(46) [=, 5/10/2008 12:44
וואי!! מדהיםםם!!
ממש יפה וחזק..=]]
אשריכם שכויח!!
(45) אסתי, 24/9/2008 15:43
ללא שם
יש סביבנו הרבה דברים ומעשים יפים רק צריך לדעת לראות אותם
(44) אנונימי, 10/8/2008 07:48
סייפוור יאאפה ומררגש .. (: , ,
(43) דוד כהן, 2/8/2008 02:09
כתבה יפה ומרגשת
שלום.
כתבה יפה ומרגשת ביצבצו לי דמעות בעניים
אשרי האישה ואשרי הילדים ואשרי הכותב.
כולנו צריכים להביט סביבנו וליראות את יופיו של עמנו ולא להיות מסוגרי בתוך עצמנו.
איך אמרה המשוררת.
תפתחו את העניים הסתכלו סביב
שבת שלום לכולם
(42) אנונימי, 25/7/2008 05:10
מהמם!!
וואי סיפוק מדהים.. אהבתי...
(41) חסויה מצויה, 1/6/2008 15:30
כתבה חמודה מאוד :-)
(40) אליעד, 25/2/2008 14:38
מי כעמך ישראל
(39) אלמונית, 14/2/2008 08:04
נפלא
כבר ספרתי את הסיפור הזה 20 פעם, וכל פעם אני מתרגשת ובוכה. השבוע נתתי שיעור לנשים על פר' תצוה והקראתי להם את הסיפור בכותרת "שלא לדון את האדם לפי לבושו".שהגעתי לסוף הסיפור שוב התרגשתי ובכיתי לפני 20 נשים. יישר כוח גדול.
(38) דניאל, 2/2/2008 11:43
כל הכבוד!
קודם כל,השפה שאתה כותב בה היא כמו ספר עצוב ומרגש שכשאתה קורא אותו אתה חיי את הכתוב.גם איך שהרגשתה כאילו מה שמלכה מרגישה ומה שילדיה מרגישים ותארתה את זה בסיפור היה יפה מאוד.
אתה אדם טוב לב ומתחשב.
(37) , 14/9/2007 04:29
סיפור מרגש ונוגע
כל הכבוד לך שאתה מצליח לראות מעבר לפשטות היום יום.
תבורך
(36) צביה נטף, 28/8/2007 00:02
מלכה בחייה
כשאני תוהה היכן עומדת זכותי לעמוד מול הנשמה בגדולתה ובתפארתה? אני דווקא מוצאת אותה, במסגרת התנדבותי, בדמותם של אמהות ואבות ובנים שנשמותיהם בחרו להתמודד במצח נחושה, באומץ ובענווה מול חיים קשים ומרודים מאד. ובאמת, כשאני באה על מנת להיות איתם ולמענם אני מצליחה לאושרי ל"ראות" דרכם את הנשמות הגדולות שלהם וקדה להן קידה. הסיפור על מלכה (תרתי משמע) מאשש את מה שאני חווה. סיפור מרגש מאד, אותנטי. סיפור על מי אנחנו בעולם הפיזי?
סיפור ביןקודש לחולין.... ומי הקדוש/ה בימי החולין?
(35) צלילה שפיר, 17/8/2007 08:58
מרגש מאד
האם זה סיפור אמיתי, או פרי דמיונו של המחבר?
תודה על התשובה, מאד נהניתי לקרוא, צלילה
(34) אנונימי, 30/7/2007 14:55
תודה
איזה מאמר מלא בראייה טובה וכנות. ואהבה
(33) גלי, 10/7/2007 14:12
מאוד התרגשתי מהכתבה. ואני מקווה כאמא צעירה לזכות במעט נחת שכזו מילדי בעתיד. שתזכו למצוות...
(32) בן חמו, 6/7/2007 09:01
סיפור מרגש
(31) אלי, 2/7/2007 01:05
מרגש
(30) , 26/6/2007 02:38
התרגשתי
(29) בעז ניסים אביב, 15/6/2007 10:45
מלכה כהן
תודה נהנתי
(28) טליה, 12/5/2007 05:11
מרגש
מאמר מרגש מאד שגרם להזיל דמעות.
(27) נורית, 7/5/2007 09:25
המאמאר מקסים- ישר כוח :)
(26) נעמה, 29/3/2007 14:11
אהבתי
מאוד אהבתי את הסיפור, בהחלט העלה חיוך על פניי. הלוואי וכולנו נתקל באנשים כאלה יפים!
(25) שני, 27/3/2007 09:09
איזה כיף
לקרוא דברים כאלה...
איזה כיף לשמוע על דברים כאלה, לדעת שאנחנו בישראל ואלה הם הישראלים, הגאווה שלנו.
עם כל הסיפורים על כמה אנשים חצופים ולא מכבדים איש את רעהו- סיפור כזה צריך שיתפרסם בכל מקום אפשרי, שיעלה לכולם חיוך אמיתי כמו שהעלה על פני...
שבוע טוב!
(24) מרים, 8/10/2006 04:36
על מלכה המנקה
אני מסכימה לגמרי עם הראל. נוח מאוד לראות את האנשים שסובלים כבעלי מזל שכאילו מרוצים מגורלם (כלומר אין להם על מה להתלונן), וזאת ע"מ להרגיע את המצפון שלנו. עלינו להאמין שלמלכה מגיע גורל אחר ולא להשלים עם גורלה הקשה. רק דרך הכרה בזכותה לחיות חיים טובים יותר נוכל לפעול כדי לצמצם את הפארים המתרחבים בחברה שלנו בין העשירים לאומללים. מי אנחנו שנקבע שבכל זאת היא מרגישה כמו מלכה, כשבאמת היא חייה כמו שיפחה, שבורה מעייפות וחסרת אונים, מתוסקלת ומושפלת! הרי זאת לא דרכה (ולא לכבודה) של בת מלך לנקות ברשות הציבור, ולא יעזור שקוראים לה "מלכה" ושבניה מכבדים אותה. אסור לנו לברוח מהמציאות ולראות בסבל ובהשפלה של אחרים חייוביות או יופי מסויים.
(23) יגאל, 1/9/2006 09:25
מצב קשה
לצערנו אנשים שבגלל המצב הקשה הזה נאלצים לעבוד בכל מיני עבודות קשות ולא נעימות למרות שכתוב "כל עבודה מכבדת את בעליה" והמדינה רק מנחיתה עלינו עוד מטלות עוד מיסים שישנם אנשים שבקושי גומרים את החודש וחיים מהיד לפה
לגבי הבנים אשריהם על הכבוד שהם עושים לאמם ואינם מתביישים בזה שהיא עובדת בתור מנקה .שבורא עולם ישפיע שפע לכל עם ישראל אמן .
(22) אור, 4/1/2006 02:48
מרגש
מצמרר מאוד
(21) חיים, 6/12/2005 04:30
להראל - תגובה מס' 20
אני לא אומר שאין אנשים ממורמרים בעולם... אבל נסה פעם לדבר עם מלכה כזאת ותופתע מהפורפורציות שלה.
אני לא רוצה להתנשא אבל נראה לי שכל הפוסל במומו הוא פוסל...
(20) הראל, 15/7/2005 15:01
אני חושב דווקא ש...
אני חושב דווקא שבחיים לא הייתה מצטער על כך שלא הרמת את שקית הבמבה, כמו כן אני כמעט בטוח שלא פנית אל האישה הזאת ואמרת עבודה מעייפת כי מי היא בכלל? ואז מה אם יש לה שלושה בנים גדולים הרי כולם נכשלים אף אחד מהם לא מגיע לקרסוליים שלך. אנשים תמיד יהיו מרוכזים בעצמם כי זהו טבע האדם להיות מרוכז בעצמו, לראות איפה אני יכול יותר בשביל עצמי, גם הסיפור הזה כתוב בידי אדם שחושב על עצמו .הסיפור הזה לוקה באי דיוק במבנה הנפשי של הדמויות שלו, ולכן הוא שטויות. עלינו לסמוך רק על עצמינו מתוך הכאב והסבל של העולם הזה מתוך הקשר שהולך ומתהדק בתוך הנפש כאשר היא מתרחקת מהאמת נישאת על גלי הטכנולוגיה למחוזות לוחצים, קשה עד מאוד וגם טיפשי להביט אל מלכה המנקא ולחשוב שהיא באמת מלכה, כי היא לא מרגישה כך ואם היא לא מרגישה כך אז היא לא. כי את כל חייה היא מקדישה לאחרים ואין לה זמן לעצמה והיא ביכלל לא מאמינה שמגיע לה כי כשהיית קטנה כל הזמן אמרו לה כמה שהיא לא יכולה ולא מספיק כך ולא מספיק כך ועכשיו היא תקוע בתוך החיים האלה שמי בכלל יחל להם ויש לה שלושה או יותר בנים ובעל מעצבן שאין לו עבודה או אולי בעלה חס ושלום נפטר? ואיזה איש אחד יושב לידה עם תיק שחור מביט בה ועורג סיפורים בידיוניים כדי להרגיש טוב עם עצמו וכדי לשמור על מקום עבודתו. במקום זה עדיף היה לעשות מעשה ולתת באמת לאישה הזאת את מה שיש לך לתת, הרי לכולם יש מה לתת גם לך, ואי אפשר לומר שהיא לא זקוקה. אבל אתה עם המחשב והסיפורים ממשיך להיות מרוכז בעצמך ולכתוב סיפורים רדודים שלא יגרמו לשום שינוי.
זה מעצבן אותי
האישה הזאת מסתכלת עליך וחושבת לעצמה למה אני לא כזאת, למה אני תקועה במקום הזה? למה זה מגיע לי? וזה מגיע לו? ואתה, הייתה מוכן להתחלף איתה? באמת.... הצחקת אותי.
מרדכי, 17/1/2012 02:28
די ליאוש!!! "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות"
להראל ממרחק השנים (6 וחצי). כואב לך על שיש אנשים שצריכים לעבוד בעבודות כאלה שהן קשות, בזויות ובעלות שכר נמוך. "העבדות המודרנית" מכנים אותן. וזה יפה מאוד ויש הרבה מה להעריך ברצון שלך לתקן את העולם. אבל המילים שלך במקום לדבר על תקווה ושינוי מדברות על יאוש, על ציניות, על אמונה בכך שכולם מושחתים. זה נראה כאילו כבר ניסית פעם ועוד פעם ועוד פעם ותמיד נתקלת בחומה של הציניות, והתייאשת. טעית רק בדבר אחד - הדרך לתקן את העולם הוא על ידי הוספת אור וטוב וצדק ואמונה בעצמנו. אדם שמוסיף (או משתדל להוסיף) טוב בעצמו הוא מקרין את זה על העולם ומשפיע מתוך זה גם לאנשים אחרים מתוך כך. אני מאחל לך שתמצא את הטוב שבעצמך ותבין איך אתה בתוך עצמך כן טוב ולא מושחת וחושב רק על עצמך.
(19) חני, 13/7/2005 00:59
יפה יפה יפה
כתוב פשוט ויפהתמונות יום יום על אנשים קשי יום
שאף אחד לא מסתכל עלהם הפכנו להיות אמריקה בכל המובנים
(18) ג'ולייט, 12/7/2005 00:46
מלכה כהן
מ א ו ד יפה אין מילים לתאר את הכתבה
מאוד נוגע ללב. אישה עשירה מאוד ולא חייב להיות כסף מעורב בנושא.
(17) סיגלית, 11/7/2005 10:34
מדהים ומרגש עד דמעות
מאמר מקסים , הלוואי וכולנו היינו מסתכלים כך כל הזמן על האנשים הסובבים אותנו. אשרייך, כן ירבו כמותך בישראל
(16) אליעזר, 6/7/2005 06:32
ווהאו. זהו.
(15) רונית, 19/10/2004 14:27
מרגש עד מאד!
קראתי את המאמר ודמעות חנקו את גרוני.
תודה לך נתן רוזנברג על מבט אנושי ועדין על הבריות.
הלואי שנתבונן תמיד על הזולת בקשב ובתשומת לב.
ישר כח.
(14) אנונימי, 5/10/2004 16:04
מלכה
תודה על הכתבה המדהימה, וכן יתר הכתבות
אשר ממלאות את ליבנו וראשנו בתבונה
ובחכמת חיים.
חג שמח והמשיכו במלאכת הקודש שלכם.
(13) חיה, 5/10/2004 06:23
התרשמתי
מאמר יפיפה מאוד. נגע לליבי.
מזכיר לי משפט:
"הדרך הטובה ביותר לחנך בני - אדם, היא להוות להם דוגמא"!
ב"ה שעוד נישארו לנו דוגמאות ....
(12) שרי, 3/10/2004 10:32
מרגש
כתבה ממש מרגשת ויפה.
ונכתבה בצורה ממש יפה,
יישר כוח למחבר.
(11) דליה, 2/10/2004 06:28
מלכה אמיתית
צעירים רבים יכולים ללמוד מיחס חם, כפי שהוצג בסיפור .הדקויות שבראיית הדברים נגעה ללבי.
(10) ליאור אי שם מאוסטרליה, 28/9/2004 12:46
איזו רגישות וכנות מדהימה...
לכותב המאמר,שיחקת אותה על הכנות והרגישות לערכים נעלים של כיבוד אב ואם...
ואם אודה על האמת,תעיד דימעתי על המיקלדת
(9) אביעד, 27/9/2004 15:55
תגובה
סיפור ממש נחמד
חבל שאין לו המשך :)
(8) tal b, 27/9/2004 01:59
קצת שכחנו להסתכל לצדדים ולהיות רגישים לפרטים
עם כל הקידמה והטכנולוגיה שכחנו קצת להיות אנושיים ולראות את הדברים הבאמת חשובים בחיים.
ערכים בסיסיים מסתבר הינם הדבר החשוב ביותר-סיפור נהדר ומרגש
(7) אנונימי, 26/9/2004 17:40
ומי כעמך ישראל?
(6) יוני, 26/9/2004 13:18
נהדר
אין ספק שהיא המלכה האמיתית כל מילה נוספת ממש מיותרת......
(5) סיגלית, 26/9/2004 12:20
ישר כח, חזק וברוך
מאמר מקסים. גורם לנו קצת לפקוח את העיניים ולהביט סביב, וגם ללמוד על החיים.
(4) ליאורה, 26/9/2004 06:29
מקסים.
בדיוק חשבתי על הנקודה הזאת בשבוע האחרון. מדהים איך האתר הזה מצליח לתרגם לי כל כך הרבה מחשבות למילים.
(3) שירה, 26/9/2004 06:24
מאוד נוגע ללב...
וגם נותן הסתכלות אחרת...
שירה
(2) ימית, 26/9/2004 05:28
מרגש!
נותן פרספקטיבה מיוחדת על האנשים שבסביבתם אנו חיים. יישר כח לכותב המאמר!!!
(1) יערה, 26/9/2004 04:25
נוגע ללב!
בס"ד
ראוי להתפרסם בעמוד הראשי של האתר!