אני רוצה לפתוח בווידוי אישי: אני מעריץ של ביבי. פשוט מעריץ את הבנאדם. ושתדעו, זה משהו חדש לגמרי אצלי, ממש מהשבוע. יש כאלה שחושבים שכל הימניים/ דתיים מעריצים אוטומטית את נתניהו. אולי זה נכון בגדול, אבל אני מבטיח לכם שאני לא כזה.

בסך הכול פוליטיקאי. פוליטיקאי מוצלח מאוד, אבל פוליטיקאי.

עד השבוע.

ביום שני אחרי הצהריים, כשהתחילו לצאת השמועות הראשונות שגם ניר חפץ חתם, אמר אמנון אברמוביץ' את הדברים הבאים : "כאשר מבשרים לבנימין נתניהו ולשרה וליאיר, שניר חפץ עד מדינה, צריך לעשות את זה בליווי של קצין העיר, רופא וזריקת הרגעה. 'בכל ביתי נאמן הוא' זה ביטוי של הרב עובדיה יוסף, וניר חפץ היה נאמן בכל ביתם. ניר חפץ כעד מדינה זה לא פחות מקטלני".

שעה קלה אחר כך הגיעו הצילומים מקבלת הפנים בבית הלבן. אני לא מומחה לשפת גוף, אבל מההתרשמות שלי, לא רק שנתניהו לא היה צריך זריקת הרגעה – הוא יכול להיות החומר שמזריקים לאנשים שזקוקים להרגעה. איזו נינוחות, שלוות נפש, קוליות. חשבתי שאולי זה נראה ככה רק בתמונות, אבל אחר כך שמעתי כמה עיתונאים שהיו שם והתרשמו מקרוב. הם סיפרו על הפגישה שלו עם טראמפ וגם על השיחה הארוכה שהייתה להם איתו אחריה. הם לא ראו על נתניהו זכר לעדות הקטלנית של חפץ.

וזה כבר מעורר הערצה. היכולת הזאת לתפקד ככה תחת לחץ אדיר. מסביב משתוללות חקירות,

הדלפות ומתקפת עדי מדינה - ונתניהו בשלו: נפגש עם נשיא ארצות הברית, עוסק בענייני ביטחון,

בענייני איראן, בענייני הקואליציה המתפרקת. מתמודד מול כל כך הרבה חזיתות, והכול בקור רוח. יאיר

לפיד אמר שוב ושוב השבוע שנתניהו חייב ללכת הביתה כי מי שראשו ורובו בחקירות אינו יכול

לתפקד כראוי בענייני ניהול המדינה. האמת שיש הגיון בדברים. אדם רגיל באמת היה מתקשה לתפקד,

אבל לא המוערץ החדש שלי.

 

ועוד מהעולם ההפוך שראינו השבוע: בדיווחים הקצרים יחסית על ביקור נתניהו בארה"ב, ציינו ש"טרמאפ עשה קצת נחת לנתניהו".

סליחה, לנתניהו הוא עשה נחת? הוא עשה נחת למיליוני ישראלים. ליתר דיוק: הוא יכול היה לעשות נחת למיליונים, לו רק היו נחשפים לכל מה שנאמר שם. בשביל זה הם היו צריכים לדפדף עד לעמוד 16 באותו גיליון חג. אחרי עמודים על גבי עמודים של סקירה נרחבת וכותרות מפוצצות על כל בדל ספקולציה חקירות נתניהו, אחרי טור בולט עם הכותרת "הנאום האחרון?" שבו מעריכים שזאת הפעם האחרונה שנתניהו ינאם בוועידת איפא"ק, שהרי אוטוטו חפץ מפיל אותו, הגיע הדיווח הלקוני, באותיות קטנות, על דבריו של טראמפ.

"היחסים בין ישראל לארצות הברית מעולם לא היו טובים יותר", הוא אמר, "יש יחסים טובים בנושאים צבאיים ובמניעת טרור. אני אחזור לבקר בישראל. זו מדינה נהדרת שיש בה אנשים נהדרים". הכתבת מספרת שגם ותיקי הבית הלבן לא זכרו מעמד כזה שבו, בפתח פגישה מדינית, ישבו גם הנשים בחדר הסגלגל לצד בעליהן. זה מדהים. במשך שנים, אחת הטענות החזקות של אויבי נתניהו הייתה שהוא עושה לנו נזק מדיני ופוגע בברית בין ישראל וארה"ב. זוכרים כמה תקפו אותו על כך שהלך לקונגרס כדי לדבר על הגרעין האיראני, בניגוד לעמדת אובמה? והנה תראו עכשיו איזה כבוד ומחוות הוא, כלומר אנחנו, מקבלים בבית הלבן.

בתדרוך לפני הפגישה עם נתניהו, נשאל טראמפ בדבר השלום המובטח בין ישראל לפלשתינים. "אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להשיג עסקה בין ישראל לפלשתינים וזה יכול להיות אפשרי. העובדה שהסרנו את ירושלים מהשולחן נותנת לנו אפשרות להשיג דיל", אמר הנשיא והוסיף: "אם הפלשתינים לא יבואו לשולחן המשא ומתן לא יהיה הסכם שלום, וזה יכול להיות אפשרי". והכתבה נחתמת בהערה, כמעט אגבית, על כך ש"בזאת למעשה סימן טראמפ את סופו של המאמץ להביא הסכם שלום, ואת הפלשתינים כמי שיכולים להיות האשמים בכך, אם זה לא יקרה".

אתם שומעים את משק כנפי ההיסטוריה? לראשונה מזה שנים נשיא ארצות הברית תומך בנו, מעביר את השגרירות לירושלים, מודיע שהוא רוצה לבוא לחנוך אותה אישית, מאמץ את הנרטיב הישראלי בסכסוך עם האויב הטרוריסטי הערבי, ואתם מדברים על "נחת לנתניהו"? זו נחת לעם היהודי. לדורותיו.

ומי מוביל את כל המהלך הזה? בנימין נתניהו. השקול, הרציני, שמתפקד עכשיו בצורה מעוררת השתאות מול 4000 הניסיונות להפיל אותו. מול מפכ"ל משטרה שמשום מה מתייחס אליו כאל מפגע בודד שיצא דרך עם פצצה מתקתקת על גופו ועכשיו חייבים ליירט אותו דחוף, כמו בשב"כ, וכל הדרכים כשרות בדרך אל המשימה.

השבוע, מול כל הדיווחים על עוד ועוד "גילויים", "עדויות" ו"רעידות אדמה", התחלתי פשוט לדבר אל עצמי בקול. מכירים את זה? כמו קשישה שרואה חדשות ועונה לכתבים. האמת? קצת נבהלתי מעצמי. שמתי לב שאני אומר לעצמי קלישאות. כלומר, כל המשפטים שחשבתי שעברו לי ליד האוזן כל השנים מכל מעריצי נתניהו שקצת לעגתי להם, יצאו פתאום החוצה. "איזה מנהיג חזק", אמרתי לעצמי, "אתה תותח, אין, אין עליך. אתה הגדול מכולם".

מה מחזיק את נתניהו? מניין הכוחות לקום לעוד יום של הדלפות? האם הוא קרא השבוע על מיטתו בבלייר-האוס את 'בגן האמונה' של הרב ארוש או חוברות חיזוק של הרב בידרמן? אולי ספרות מוסר קלאסית כמו מסילת ישרים? אמונה ובטחון של החזון איש, או שמא דווקא ספרי חסידות? כי מזמן לא ראינו כזאת דוגמה חיה לשליטה עצמית, לאיפוק ויכולת ריכוז, ל"מוח שליט על הלב". ואם הוא מתנהג כך בלי שקרא את הספרים האלה, אז מה יקרה אם כן יקרא אותם?