בנימין נתניהו נוהג לספר תמיד איך הוא יושב עם בנו אבנר מדי שבת, לקריאה משותפת של פרשת השבוע. בשבוע שעבר הם קראו את פרשת "משפטים", והשבוע את פרשת "תרומה". לא מעט בדיחות רצו השבוע על שני השמות האלה. אז מה למדנו השבוע, בין משפטיו של נתניהו לבין תרומותיו?

זה קצת עצוב שאת כל התגובות השבוע יכולנו לכתוב מראש. את הקריאות משמאל להתפטרות כבר עכשיו, ואת ציפוף השורות וההגנה האוטומטית על נתניהו בליכוד (טוב, את השפה "הציורית" של דודי אמסלם לא יכולנו לנבא). אני לא מכירה אף אדם ששינה את דעותיו מאז פורסמו ההמלצות. מי שאהב את נתניהו ותמך בו לפני כן, חושב שהמשטרה הגזימה בהדלפות, בהתנהלות, בלהיטות, והוא כנראה צודק. מי שסלד מנתניהו רצה להחליפו, חושב שהחשדות חמורים ושאי־אפשר לקבל התנהלות כזו של ראש ממשלה, וגם הוא כנראה צודק.

תבדקו סביבכם אם שמעתם על תומך ביבי שנדהם השבוע וקרא פתאום לפיטוריו או על שונא ותיק שלו שטען השבוע לכשל משטרתי מהדהד. כולנו מגיבים מהפוזיציה. זה נכון גם בנוגע לעתיד. אם מנדלבליט יחליט על כתב אישום הוא כבר יודע מראש שיהפוך בקרב חלקים בתקשורת ובציבור למשפטן אמיץ ללא חת, וכמובן למועמד מתבקש לבית המשפט העליון. מנגד, הוא יודע שאם יסגור את התיקים יוצג כמשת"פ עלוב, חסר עמוד שדרה, וההפגנות יכולות להגיע גם אל מול הגן של ילדיו. הוא צריך כמעט כוחות־על כדי לשבת עם העובדות היבשות, ורק איתן, ולהכריע.

מעצבן גם ששוב ניקלע כולנו לסינדרום ביבי. הכל ינוע סביבו, בעדו או נגדו, בעוד סוגיות חשובות מאוד יזוזו הצידה. אין־ספור נושאים קריטיים יותר לגורלנו שוב לא יעלו לכותרות הראשיות. אולי זה גם קצת נוח לנתניהו ולמשטרה – הוא יילחם רק על הסיגרים והפינוקים ולא ייבחן על תפקודו בשלל תחומים אזרחיים. גם המשטרה תיבחן רק בתחום הזה, בעוד רוב האזרחים מתעניינים באכיפת חוק בסיסית ובמשילות ובנוכחות המשטרה בשטח, ברחובות, יותר מאשר בתיק 1,000 או 2,000 .הנה דוגמה: הנהג שדרס השבוע שני חיילים של גולני עלה על הכביש עם עבר של 115 (!) הרשעות תעבורה קודמות. טיפול יעיל בפצצות מתקתקות כאלה זוכה לפחות יחסי ציבור.

הרב נתנאל אלישיב, מחנך במכינה הקדם־צבאית בעלי, כתב לתלמידיו מכתב אחרי בחירת טראמפ. הוא חש אופוריה במגזר הדתי, והרגיש שעם כל הכבוד, צריך לשים לב גם לסכנה החינוכית: טראמפ הוא ניצחון של תרבות הריאליטי והשטחיות, כתב. הסגנון שלו, כלפי נשים ובכלל, בוטה ושלילי. הוא חיובי כלפינו, אבל הוא לא מופת למנהיגות ערכית.

השבוע – מול קולות שזילזלו לחלוטין בהמלצות המשטרה – כתב אלישיב שוב: "אני יכול להבין את מי שסובר שראש הממשלה לא חייב להתפטר כעת, אבל אני לא יכול לקבל את מי שמוכן לטשטש בשם דעה זו את הנורמות שלנו ולטעון שהכל בסדר ושלא היה כאן כלום. לא די להימנע מלקיחת שוחד, אלא יש להתרחק מסוג יחסים כאלה עם כסף וממון בתכלית הריחוק".

ואחרי הכל, הלוואי שהוא זכאי. נשמע מוזר, אבל זו אמורה להיות אמירה שמוסכמת על כולם. מי שמתנגד לו יכול לנסות להחליף אותו בקלפי, אבל לא לייחל ולהתפלל ולקוות שהוא מושחת. אז הלוואי שההמלצות לא נכונות, ושהוא לא לקח שוחד ולא הפר אמונים.