רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

אי אפשר להכשיר סרטן מסוג אלסקה קינג קראב

כ״ג בשבט ה׳תשע״ח כ״ג בשבט ה׳תשע״ח 08/02/2018 | מאת Tzvi

לא ברור איך, ליהודי אוכל-הטרפות הזה יש שני ילדים שלמדו ב"ישיבה יוניברסיטי".

אני לא דתי, למרות שאני הולך מדי פעם לבית כנסת אורתודוקסי. אני קורא על יהדות כשנחה עלי הרוח, לעיתים אני מניח תפילין, אבל פרצי היהדות הרוחניים שלי הם כמו טיפה בים. מתוך תרי"ג מצוות אני מניח שאני ממלא בערך… אולי פשוט נסתפק בכך שאומר שיש מקום לשיפור.

לא גדלתי בבית דתי. רק עכשיו אני לומד איזה חלקים של הפרה אינם כשרים ושאין דרך טובה להכשיר סרטן מסוג אלסקה קינג קראב.

אני מודה שאני עושה המון דברים ש"יהודים טובים" לא אמורים לעשות. אני עדיין אוהב לצוד, אני נוסע בשבת. אחרי משמרת עמוסה ומתישה בחדר המיון שם אני עובד כרופא, יש סיכוי טוב שאעצור בתחנת דלק בדרך הביתה וקרוב לוודאי שמה שאקנה שם יהיה כריך עם בשר וגבינה ביחד. אני יודע שזה טרף… זה פשוט עדיין לא כל כך לא בסדר מבחינתי, אבל אני בדרך.

 בזכות אשתי עשיתי כמה דברים טובים. אחד מהם הוא זה ששלחנו את שני הבנים הגדולים שלנו ללמוד ב"ישיבה יוניברסיטי" שזה אוניברסיטת ישיבה. נכון, שמעתם טוב. היהודי הזה מהמערב התיכון - שגדל כחילוני ברובו, שבקושי חגג את בר המצווה שלו, שמעולם לא הלך למחנה קיץ יהודי, שהיו לו מעט חברים יהודים בילדותו, שבילה את חג המולד מדי שנה בבית של החבר הכי טוב שלו - לאיש הזה יש שני בנים שהלכו לאוניברסיטת ישיבה.

אל תשאלו אותי איך זה קרה, זה מסובך מדי להסביר. כמו כן שלחנו את כל שלושת הילדים שלנו לבית ספר יהודי. הם מדברים עברית שוטפת, שניים מהם שומרים כשרות בבית ואחד מהם במיוחד - בננו האמצעי אלי (הוא רווק, דרך אגב) – הפך להיות שומר מצוות בזמן האחרון.

הבנים שלי, אלי משמאל ואחיו הגדול מקס

 הוא הבטיח את ההבטחה הזו לאלוקים כשאחיו הגדול של אלי, מקס, חלה בלוקמיה, ומאז הוא עמד במילה שלו.

 

לאחרונה קרה משהו שגרם לי לשקול שוב את ההתנהגות שלי.

 

אביה של אשתי נפטר. הוא היה איש נפלא וזכיתי שהיה חלק מחיי. ישבנו עליו שבעה מסורתית, והרב הליברלי, המתקדם והרקונסטרוקציוניסטי שלו היה אחראי על התפילות. הוא עשה עבודה טובה, חלק בעברית וחלק באנגלית. הבן שלי אלי נטל חלק בנעשה, אבל שמתי לב שהוא חושב שזה קצת ריקני. זה לא מה שהוא היה רגיל אליו בתהליך ההתקרבות שלו ליהדות.

בשני הערבים האחרונים היו לרב התחייבויות אחרות אז כשהתאספו האנשים בביתו של חמי ז"ל, אלי קם והציע לנהל את תפילת המנחה לשבעה. חיכינו שיגיעו עשרה גברים למניין, למרות שאחד מחבריי הרופאים הרקונסטרוקציוניסטים למדי טען שזה בסדר שאחת הנשים תשמש במקום הגבר העשירי. לי זה לא היה משנה, אבל בסוף חיכינו וחיכינו עד שהגיע הגבר העשירי למניין.

הבן שלי, בוגר "אוניברסיטת ישיבה", הוביל את טקס התפילה בעברית מושלמת, בשירה בסלסולים ובתנועות גוף. הדמעות זלגו על פניי בעודי מתבונן בבני ומתנפח מגאווה.

בסוף התפילה אחד מחבריי הקרובים שבמקרה גם מנהל את הכספים שלי ואת קרן החיסכון של הילדים לאוניברסיטה, ניגש אליי והניח את ידו על כתפי. "לואיס, זה היה מדהים. פעם חשבתי שאתה משוגע, אבל כל פרוטה שאתה מוציא על אוניברסיטת ישיבה שווה את זה".

מה שנגע בי עוד יותר היה חבר אחר, זה שרצה שפשוט נמשיך עם הטקס, שרכן אליי ולחש לי משהו שמעולם לא הייתי מאמין שייצא מפיו:

"אם היהדות תשרוד, זה בזכות אנשים כמו אלי".

אני חושב שהיום אני מוותר על הצ'יזבורגר.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן