רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

התאבדות בסיוע רפואי

כ״ח בטבת ה׳תשע״ח כ״ח בטבת ה׳תשע״ח 15/01/2018 | מאת ג'ודי גרוון

סיפורה של אישה מבוגרת ומשותקת שבחרה במוות טלטל והעציב אותי.

מה אומרים כשעומדים לפגוש מישהו בפעם הראשונה – והאחרונה – כיוון שהוא עומד להתאבד בסיוע רופא תוך 72 שעות?

זו היתה הדילמה המטרידה שעמדה בפניי לפני מספר שבועות, כשנסעתי לבקר את פולה (שם בדוי), אישה בת 82 שהייתה אחת מקורבת מאוד לאחותי ואשת סודה במשך קרוב לעשרים שנה. הן הכירו זו את זו לפני 47 שנים, כששרון הייתה נערה מתבגרת והתחברה עם אחד מילדיה של פולה.

פולה הפכה לסוג של דמות אם חלופית עבור שרון, אחרי שאמנו היקרה נפטרה, והשפיעה על שרון מחוכמתה השנונה והכנה ומעצותיה הבלתי אמצעיות לגבי החיים. היא עודדה את אחותי לחזור ללימודים והזמינה אותה תמיד לאירועים משפחתיים. מבחינתה, שרון הפכה לבת חלופית, כיוון שילדיה הבוגרים של פולה היו שקועים בעצמם ומיעטו להקדיש לה תשומת לב.

בשנים האחרונות, פולה עברה שלושה אירועים מוחיים, שגרמו לנזקים משמעותיים. במשך חמש שנים היא הייתה משותקת ורתוקה למיטה בבית החולים. היא צרכה מזון נוזלי בלבד ומטפלת סיעודית הייתה צמודה אליה ודאגה לצרכיה הבסיסיים ביותר. היא סבלה בקביעות מכאבים. אחרי השבץ האחרון ביוני, פולה נכנסה לתוכנית "הוספיס" ביתית ולא הייתה אמורה לחיות יותר ממספר שבועות. שרון ביקרה את פולה מספר פעמים בשבוע, ונשארה מספר שעות בכל פעם. פולה סיפרה לאחותי שהיא מוכנה למות ולסיים את סבלה. למעשה, היא אמרה, היא תקבל את פני המוות בברכה.

אולם במקום להיחלש, פולה התאוששה, כוחותיה שבו אליה במעט, וכך גם בהירות המחשבה והיכולת לשוב ולדבר. בניגוד לכל הציפיות הרפואיות, היא המשיכה לחיות.

בסתיו, ללא ידיעתה של שרון, הגישה פולה בקשה להתאבדות בסיוע רפואי – תהליך חוקי במדינת קליפורניה שנכנס לתוקף ביוני 2016. התומכים בחוק מתייחסים אליו כאל "סיוע רפואי למות" והוא כרגע חוקי בשש מדינות בארה"ב. כששרון גילתה שבקשתה של פולה אושרה, היא הייתה נסערת.

"אני יודעת שהיא מוכנה ללכת ואני שונאת שהיא סובלת, אבל אני גם שונאת את המחשבה על כך שזוהי התאבדות", אמרה לי שרון. "הציפייה למה שהיא עומדת לעשות גורמת לי לכאב בטן. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה".

ניסיתי לנחם את אחותי שאולי האלוקים ייקח את פולה בשלווה לפני שיתרחש המפגש המתוכנן עם המוות. כמו כן הבנתי כי התרשלתי בתפקידי בכך שלא ביקרתי את פולה מוקדם יותר. חברתה הקרובה של אחותי הייתה ראויה ליותר תשומת לב מצידי. מתוך דחף רגעי, התקשרתי לאחותי מהרכב ואמרתי לה שאני מגיעה.

לפני שהגעתי, שרון הזהירה אותי לא לומר לפולה שמעשיה מוטעים. "היא כבר שמעה את זה ממספיק חברים. היא יודעת שאת דתייה ושסביר להניח שאת מתנגדת לכל העניין".

לנזוף בפולה היה הדבר האחרון שהעליתי בדעתי לעשות, אך בעודי נוסעת אליה, הופתעתי מהרגשות שהציפו אותי. הייתי מלאה בדמעות ובעצב.

"אני רוצה ללכת בתנאים שלי", אמרה פולה. אולם כפי שגילתה אחותי, הידיעה שמישהי מתכננת לסיים את חייה, גם אם חיים אלה מלאי כאב ונראה שאין שום סיכויים להחלמה, מערערת ומטלטלת. לא יכולתי שלא לחשוב: פולה כבר הוכיחה שהציפיות הרפואיות שגויות בכך שחייתה חודשים נוספים מעבר מצופה, והחלימה בחינה מנטלית ומבחינת יכולת הדיבור. האם נס הוא בלתי אפשרי?

במיטת חוליה בסלון, קיבלה פולה את פניי בחיוך חם, עיניה הכחולות הגדולות ערניות וצלולות.

"כבוד לי לפגוש אותך!" אמרה כשאחותי הציגה אותי בפניה. אינסטינקטיבית נטלתי את ידה של פולה בידי והשבתי לברכתה באופן דומה. היא דיברה רבות וסיפרה בעיקר על החינוך היהודי שקיבלה ועל הערכים היהודיים שלה. היא התייחסה לסבה כאל חכם תלמודי, מלומד בתורה, נזכרה בתקופה בה עבדה בחנות יודאיקה בזמן טירוף הקניות של חנוכה והעלתה זיכרונות ילדות מאושרים.

פולה לא נראתה לי כמי שאזלה לה הרוח מהמפרשים וכמי שלא נותר לה סיבה לחיות. כששיתפתי את אחותי בהתרשמות שלי, היא אמרה, "אל תטעי. היא מאושרת מכך שאנשים רבים מגיעים לבקר אותה עכשיו. כולם מגיעים להיפרד. אם הייתה מבטלת את הפגישה ביום שישי כל המבקרים היו מפסיקים להגיע. אפילו הילדים שלה שגרים קרוב בקושי הגיעו לבקר עד שהבינו שזה הסוף".

יצאתי מהביקור נסערת ובמהלך הימים שלאחר מכן מצאתי את עצמי מביטה בשעון לעיתים קרובות, סופרת את השעות עד לפגישתה של פולה עם המוות. התחלתי להבין מדוע יהיה זה דבר נורא לדעת את זמן מותנו – זהו גם מותה של התקווה.

הידיעה שאדם אהוב עלול להיות קרוב למוות יוצרת לעיתים קרובות מעין דחיפות, צורך לביטוי אחרון של שיעורי חיים משמעותיים שנלמדו אך מעולם לא זכו להכרה, לביטוי אחרון של אהבה והערכה. שרון ופולה חלקו אינטימיות כזו באותם ימים אחרונים, כשכל אחת מהן שתפה איזו נחמה עמוקה ותמיכה הייתה השנייה עבורה. פולה אמרה לשרון בגלוי שללא ביקוריה, היא הייתה מתה הרבה לפני כן.

הרב בנימין בלך כתב מאמר מצוין על התנגדותה של היהדות לכל צורה של התאבדות. במאמרו, מותה הטרגי של בריטני מיינרד, הרב בלך מתייחס ישירות לשאלה הבוערת: כיצד אנו יכולים ליישב בין החמלה שאנו חשים כלפי אלה העומדים בפני מחלה סופנית וכואבת – אנשים, כפי שציינה פולה, שרוצים לעזוב את העולם הזה "בתנאים שלהם" – לבין תכתיבי המוסריות והמודעות לכל המימדים הרוחניים הבלתי נראים של מעשינו. החברה שלנו מריעה לחשיבותו של מימוש עצמי, העצמה עצמית ו"הליכה בעקבות הלב". החברה שינתה את הניסוח של התאבדות בסיוע רפואי ל"מוות בכבוד", ניסוח שנשמע משכנע ורומנטי.

אולם כפי שכתב הרב בלך:

"התאבדות, במובן הפשוט שלה, מגלה חוסר הסכמה עם פסק הדין לחיים שאלוקים גזר. לשאלות ה'למה' – למה אני צריכה להמשיך לחיות כשאני כל כך סובלת? למה אני צריכה להמשיך כשאני רק עול על כתפיהם של אחרים? למה אני צריכה להמשיך בדרך, כשהסוף בו אני רוצה אינו נמנע בכל אופן? – אנחנו יכולים רק להתנחם בתשובתו של אלוקים למשה. כשמשה ביקש מהשם, "הראני נא את כבודך" – תן לי להבין את דרך הנהגתך בעולם, ענה אלוקים: "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי... והיה בעבור כבודי... וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג, יח-כג). כבני תמותה, לעולם לא נוכל להבין לגמרי את ה'למה' בדרך בה אלוקים מנהל את עולמו. ובכל זאת, ישנה אמת אחת שמאפשרת לנו פעמים רבות להציץ אל חוכמתו. למרות שאיננו יכולים אף פעם לראות את פניו, כשהחיים נפרשים לפנינו בדרכיהם הסתומות ואנו עומדים תוהים מול האכזריות לכאורה שבהם, נבוכים מהקשיים הבלתי צפויים; הרבה פעמים אנחנו מסוגלים לראות את "אחוריו", במבט לאחור, האירועים מקבלים פתאום משמעות, ומתברר שלקשיים הייתה מטרה."

אני מאמינה שחברותה הקרובה של אחותי עם פולה, בעיקר בשנותיה האחרונות, ממחישה באופן רב-עוצמה כמה המילה אהבה מבוססת על וכוללת בתוכה את המילה הב – נתינה. האנשים שהעניקו לפולה הכי הרבה, הם אלה שאהבו אותה הכי הרבה ומילאו את חייה במשמעות ובשמחה. אהבתה של פולה העשירה ומילאה את חיי אחותי במשמעות, ואהבתה של אחותי העשירה והאריכה את חייה של פולה.

מי ייתן ופולה תנוח על משכבה בשלום.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן