מדי שנה מוצגים המחקרים המצטיינים ממכללת אפרתה בירושלים. ביום ראשון קבלה שם שרה־ תחיה ביגל תעודת הצטיינות על המחקר שכתבה, אבל עשרות העמודים שהגישה למרצה שלה, ד"ר אלי קון,  הם הרבה יותר מעבודה אקדמית.  אביה של שרה, הרב יעקב ליטמן, ואחיה, נתנאל, נרצחו בפיגוע לפני שנה וחצי, ימים ספורים לפני חתונתה. החתונה נדחתה, ובני הזוג אריאל ושרה הזמינו את הציבור הרחב להשתתף עימם בשמחה. יותר מעשרת אלפים איש הגיעו לבנייני האומה לאירוע יוצא הדופן. מאז נולדה להם תינוקת, ושרה, שמסיימת תואר בחינוך, בחרה נושא לא שגרתי לעבודת המחקר שלה: השפעת האובדן על התפילה בקרב תלמידים צעירים. "לצערנו, מורים רבים במערכת החינוך פוגשים תלמידים שאיבדו אדם קרוב", היא כותבת במבוא " ,ועלינו להיות מודעים להשפעות הטרגדיה על חייו של התלמיד, וגם על תפילתו". בראיון עם ילדה שאיבדה את אביה במלחמת לבנון השנייה, מספרת הילדה לשרה שהברכה "מחיה המתים " הופכת משמעותית במיוחד עבורה. ילדה שאיבדה את אביה בפיגוע מספרת על תפילות אישיות שהיא מוסיפה לתפילות שאומרים חבריה לכיתה מן הסידור. "כיתומה אני מרגישה קרובה במיוחד לאלוקים", היא מצוטטת במחקר. לעומת זאת, ילד שאיבד את אביו בתאונת דרכים מספר על הקושי שלו להתפלל בגלל הכעס שלו על הבורא "שלקח לי את אבא".  אין בעבודה מסקנות חותכות, רק דיון מרתק ורגיש בסוגיה.

צלצלתי השבוע לשרה כדי לשאול למה בחרה דווקא בנושא טעון כל כך מבחינתה. "חזרתי ללימודים אחרי הפיגוע", סיפרה, "ורציתי להביע את הכאב. אישית, מאז הפיגוע אני מרגישה שנוסף ממד נוסף לתפילה שלי. אני מרגישה שיש עוד שני מליצים בשמיים שמקשיבים לי. הרגשתי ככה גם בלידה. אבל רציתי לבדוק כמחנכת לעתיד איך תלמידים צעירים מגיבים לשכול. מה עובר על ילד שאיבד אדם קרוב ומתפלל בכיתה שחרית לפני תחילת יום הלימודים. תפילה מתוך צרה ומשבר היא לא דבר חדש, האבות והאמהות בתורה נהגו כך תמיד, אבל רציתי לפתח את הרגישות של מערכת החינוך לסוגיה הזו".

(מתוך הטור השבועי מ"ידיעות אחרונות")