שני גיסים שלי צריכים לקרוע היום קריעה בבגדם, לאות אבל. הם תלמידים מובהקים של הרב משה שפירא, שנפטר אתמול. במודעות האבל כתוב "הגאון המופלא", "מגדולי התורה והמחשבה בדורנו", ואף מילה לא נראית מוגזמת. ראיתי לאורך השנים בני אדם רבים שהוא פשוט בנה אותם והפך אותם למה שהם.

הנה רעיון קצר שלו שבו הוא יוצא נגד חלוקת המצוות לשני תחומים ומסביר שזוהי מקשה אחת: "יש טעות נפוצה בחלוקה של המעשים ל'בין אדם לחברו' ו'בין אדם למקום' (אלוקים). למה שלא יגידו על מי שלובש שעטנז שזה 'בין אדם לבגד'? צריך להבין ש'בין אדם לחברו', משמעותו שחברי מחייב אותי כמו שהמקום מחייב אותי. מציאותו של החבר מחייבת אותי כמו שמציאות המקום מחייבת אותי. יש באדם עניין אלוקי, צלם אלוקים, וזה מחייב אותי. השם מתגלה אלינו דרך צורת האדם, ויש להתייחס אליו כאל משהו אלוקי".

בהמשך הוא מסביר איך עניינים שנחשבים "בין אדם לחברו" כמו לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב ולא תחמוד, הם גם "בין אדם למקום", וכותב: "הכול קשור לחילול המציאות האלוקית שבאדם".

הוא יובא למנוחות היום בירושלים, בעיצומו של צום עשרה בטבת, שבו החל המצור על חומות העיר. אני לא יודעת איך לקשר בין האירוע לתאריך, אבל בטוחה שהוא היה מוסר שיעור מרתק ומרומם על המשמעות של פטירת אדם גדול ביום כזה.*

*ואז בתגובות לפוסט הזה בhttps://www.facebook.com/SivanRahavNews

מישהו העלה את השיעור הבא מהרב שפירא בעצמו:

Image may contain: text

לצפיה בהגדלה לחצו כאן