הלב ממאן להאמין.

הורים בכל העולם אומרים לילדה שלהם: "לילה טוב, מתוקה" לפני שהולכת לישון. או שלא.

"מחר הוא יום חדש. הכל ייראה יותר טוב בבוקר". או שלא.

"נדבר על זה מחר", או שלא מספיקים, ורק חושבים שיש להם את כל הזמן בעולם לתקן, ליישר, לסדר, לדבר. היא הרי עדיין כל כך צעירה.

אז זהו, שלא.

הלל יפה אריאל ילדה מקסימה בת שלוש עשרה וחצי, עם חיוך שובה לב, אתלטית ואצילית, הלכה לישון במיטתה, בקרית ארבע ,בליל חמישי, לאחר שחזרה מאוחר מהופעת מחול, שבו השתתפה ולו ציפתה חודשים רבים.

תחילת החופש הגדול. "כל העתיד עוד היה לפניה", בכתה אמה, רינה.

היא נרצחה בבוקר באכזריות בעודנה ישנה במיטתה על ידי מישהו שהוא לא יותר מילד, בן שבע עשרה.

.תחנת רדיו בחברון ציטטה את אמו של הרוצח משבחת אותו בהתלהבות: "בני הוא גיבור, אני גאה בו בעזרת אללה כולם ילכו בעקבותיו, כל נערי פלסתין".

מזעזע לחשוב על איזה ערכים ילדה זו גדלה, ועל איזה ערכים ילד זה גדל...

מן השמים תנוחמו (כי לנו אין מילים).

יהי זכרה ברוך.