עם החתימה על הסכם הגרעין עם אירן, אני לא מצליח לישון.

אני נזכר בסיפור חג-הפורים, שבו שליט העולם החופשי, המלך אחשוורוש, נתן לפרסי המטורף – המן, רשות להשמיד ולהרוג כל גבר אישה וילד יהודים.

דמיינו איך הרגישו היהודים ביום שבו נחתמה הגזרה הגורלית. נבגדים, בודדים ופוחדים.

ההסכם מעודד פרסי מטורף נוסף למלא את שבועתו להשמיד את ישראל

ועכשיו בימינו, אומות העולם חתמו על מסמך שאינו עושה דבר כדי לבטל – ולמעשה אפילו מעודד – את יכולתו של פרסי מטורף נוסף למלא את שבועתו, להשמיד ולהרוג כל גבר, אישה וילד במדינת ישראל.

בתור התחלה, חלק ניכר מקופת מאתיים מיליארד הדולר, יזרום כפי הנראה ישירות לידי שגרירי הטרור חיזבאללה, חמאס ושלטון אסאד בסוריה.

זאת נשמעת עסקה גרועה.

כניעת המערב בכל הנושאים החשובים – צנטריפוגות, פיקוח, טילים, סנקציות וכו' – מתועדת היטב.

יתרה על כן, ההסכם הזה נסמך על תקוה שהאייטולות הפנאטיים ייטשו את משימת הג'יהד לשלטון איסלאמי גלובאלי, ובמקום זה יבחרו בדרך המערבית של סובלנות ופיוס. קשה להאמין, בהתחשב שעובדה שרק כמה ימים קודם בטהרן – תחת עינו הפקוחה של נשיא אירן – המון פנאטי שרף את דגלי ישראל ואמריקה, בקריאות: "מוות לאמריקה! מוות לישראל!"

אירן וחבורתה חוגגות את ההסכם (הדיקטטור הסורי אסאד בירך את "הניצחון הגדול"), שמעביר את השליטה במזרח התיכון מידיהם של גורמים שוחרי שלום, לידי ג'יהדיסטים רודניים ואלימים.

זאת לבדה סיבה לאבל עולמי.

מסילות לאושוויץ

בשנת 1944, כשיהודי הונגריה הומתו בתאי הגזים בקצב של 12,000 בני אדם ליום, ארה"ב הייתה יכולה להפציץ את מסילות הרכבת המובילות לאושוויץ, מה שהיה עוצר באופן יעיל את הרצח. אולם הם לא פעלו.

כיצד האנושות – ואמריקה במיוחד – עמדו מרחוק והניחו לשואה להתרחש?

כשביקרתי באושוויץ עם הרב נח ויינברג ע"ה, ותהיתי על רשת מסילות הברזל שנמתחת לכל כיוון מנורבגיה ליוון, שאלתי אותו: למה כוחות הברית לא עשו כלום כדי לעצור את זה?

הפקרתם של 6 מיליון היהודים הייתה תוצאה שהם היו מוכנים לחיות איתה

הוא ענה כבדרך אגב: בסיכום בחירותיהם, הפקרתם של 6 מיליון היהודים הייתה תוצאה שהם היו מוכנים לחיות איתה.

מה תהיה תגובתנו היום?

לפני שבעים שנה, יתכן שהמציאות הייתה משתנה אילו הייתה עולה קריאה אמריקאית מחוף לחוף, שדורשת מהקונגרס ומהבית הלבן להתייצב נגד תוקפנות השמדתית?

אני מדמיין, שאילו הרב נח ויינברג היה חי היום, הוא היה מציע: השתמשו בכוח החיבור של האינטרנט כדי להעלות את קולנו המשותף ולעצור את ההסכם המפלצתי הזה.

למעשה, עצרת המונים מתוכננת ליום רביעי, ה-22 ביולי בכיכר טיימס, ניו יורק.

ויש עוד כמה יוזמות מוצלחות ברשת:

  • IranAction.com הוא מרכז מידע ואקטיביזם, שמרוכז בקמפיין הסולמית: #NoBadDeal.

  • פרויקט קלריון מציג סדרה מעולה של 7 סרטים קצרים, שקוראת לעולם "לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה".

  • פריוקט ישראל יוצר מאות תכנים לשיתוף עבור המדיה החברתית, שקשורים לקמפיין No Bomb for Iran.

בלתי נסבל ובלתי מוסרי

אפילו כשהשואה כבר התרחשה, העולם העדיף להסיט את מבטו, מתוך הנחה שאין מה לעשות להם. הכל כבר נאמר, 60 מיליון בני אדם שלמו בחייהם, ודחיית ההתמודדות של האנושות עם הרוע הייתה מקור לאשמה קולקטיבית לדורות.

הפעם, אנחנו צריכים לכתוב המשך אחר.

באיזו דרך נבחר? הדרך הקשה של הרמת קולנו ומלחמה בעוול? או בדרך הקלה לבעוט בפחית במורד הרחוב ולבדוק מה חדש בפייסבוק שלנו?

זאת אינה בעיה צרה של ימין ושמאל, של יהודים או נוצרים; זאת אינה דרישה לתמוך באינטרסים הישראליים על פני האמריקנים; זאת גם לא רק הסוגיה הביטחונית הקריטית ביותר היום.

עצירה של אירן גרעינית, היא מניעה של השמדת עם

בבסיס, עצירה של אירן גרעינית היא סוגיה הומניטרית אוניברסלית: מניעת השמדת עם.

אפילו אם אירן לא תפעיל פצצה, עצם החשש ממשבר גרעיני יהפוך את החיים בישראל לבלתי נסבלים.

ההסכם הזה בלתי מוסרי בעליל, כפי שדויד אפיון מציין ב- Algemeiner.com:

  • הוא לא מוסרי משום שהוא מספק לאירן "מציאה" של מיליארדי דולרים כדי לממן את התפשטותה בעולם ואת מערכות הטרור שלה.

  • הוא לא מוסרי משום שהוא מקבל את שנאתה השוטפת של איראן נגד נשים, יהודים, נוצרים, אמריקאים, מוסלמים סונים ואחרים.

  • הוא בלתי מוסרי משום שהוא מתעלם משבועתה החמורה של אירן להשמיד את מדינת ישראל – מכניס את חייהם של מיליונים לסיכון, ובוגד בבת בריתה הנאמנה של אמריקה.

דבריו של אלי ויזל מהדהדים בראשי: "למדנו להתייחס לדברי השנאה של אויבינו ברצינות".

לזעוק

סרבנים יטענו שמאוחר מכדי לשנות משהו. מה יכול לעצור את מנהיגי העולם המוטים כל כך?

יהודים מאמינים שמלך מלכי המלכים הוא המחליט האחרון בכל דבר ועניין. לכן אומרת הגמרא שאפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מהרחמים – אף פעם לא מאוחר מידי.

יש לתפילותינו השפעה.

כשההשמדה הייתה תלויה מעל ראשיהם של היהודים, בסיפור פורים לפני כ-2,700 שנים, אסתר בקשה ממרדכי דבר אחד: להגיד ליהודים לשאת את מבטם לשמים ולזעוק בתפילה. היא ידעה שלמרות שאנחנו חייבים לפעול בעולם הזה, אנחנו יודעים שהכוח והניצחון באים רק דרך מי שהבטיח לעמנו קיום נצחי.

היום, כששישה מליון יהודים חיים בסכנה, ואנחנו צריכים לזעוק.

אנחנו חייבים לאסוף את זעמנו ולדרוש מהקונגרס להתנגד להסכם הגרוע הזה.

אירן היא שלטון טרור פנאטי.

אחרי אושוויץ, אנחנו כבר יודעים שהגרוע מכל יכול לקרות.

ואנחנו חייבים להיענות לקריאה.