מזה זמן רב ישראל חוששת מהעסקה גרועה עם אירן. אולם ההסכם עליו הוכרז בוינה, פשוט עוצר את הנשימה בכניעתו לשלטון האירני שמוביל בתמיכתו בטרור העולמי, שואף לכבוש את המזרח התיכון, אחראי על רצח והטלת מום באלפי חיילי ארצות הברית, ונשבע ופועל להשמדת המדינה היהודית האחת והיחידה.

יש בהסכם הזה ארבע בעיות עיקריות. והראשונה היא שהוא משאיר לאירן תשתית גרעינית רחבה. זה אינו ההסכם ההדדי המצופה, שבו משטר הסנקציות יוסר תמורת התפרקותה של אירן מיכולת הייצור של נשק גרעיני. אלא, הסכם שמשאיר את יכולותיה הגרעיניות של אירן כמעט בלי פגיעה (להוציא, באופן בולט, המרת כור המים הכבדים באראק). למעשה, ההסכם הזה מאפשר לאירן לשפר את יכולותיה, דרך מחקר ופיתוח של צנטריפוגות משופרות, ובניית טילים בליסטיים בין-יבשתיים, שמטרתם היחידה היא נשיאת ראשי נפץ גרעיניים.

כדי לפקח על השאיפה האירנית לנשק גרעינית בעשור הבא, מדינות המעצמות, שהן חמש החברות במועצת הביטחון של האו"ם בתוספת גרמניה – מסתמכות על ביון ומפקחים. כאן, הניסיון ההיסטורי אינו חוזה טובות. ארה"ב וישראל מחזיקות שתיים מסוכנויות הביון הטובות ביותר בעולם, אולם שנים חלפו לפני שהן הצליחו לגלות שלאירן יש מתקנים סודיים בנתנז ופורדו.

ובאשר למפקחים, אירן שיטתה בסוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית במשך שנים, וסירבה בעקביות לדבר בכנות על ההיבט הצבאי של תוכנית הגרעין שלה – מחויבות ממנה היא הורשתה להתחמק שוב לפני חתימת ההסכם.

בהתחשב בהיסטוריית ההטעיה, מטריד ביותר שמדיניות ה"בכל עת, בכל מקום" המובטחת, הצטמצמה למה שמתואר בקיצור כפיקוח "בזמן כלשהו, במקום כלשהו".

הבעיה השניה עם ההסכם הזה היא, שההגבלות שהוטלו על תוכנית הגרעין האירנית זמניות בלבד, כשההגבלות החשובות ביותר פוקעות בעוד 10 שנים.

לא נקבע שום קשר שהוא בין הסרת המגבלות הללו לבין התנהגותה של אירן. בעוד 10 שנים, אירן יכולה להיות אפילו יותר אגרסיבית כלפי שכנותיה, לתמוך ולממן טרור רב יותר ברחבי העולם ולהתאמץ אפילו יותר להשמיד את ישראל, ובכל זאת יוסרו המגבלות על תוכנית הגרעין האירנית באופן אוטומטי.

אירן הרבה יותר מסוכנת, תורשה באופן לגאלי לבנות תוכנית העשרת אורניום מסיבית, שתעמיד אותה במרחק שבועות ספורים מהשגת חומר בקיע עבור ארסנל גרעיני שלם. כפי שהודה הנשיא אובמה עצמו, זמן פריצת הדרך "ירד אז כמעט לאפס".

לכן, ההסכם הזה אינו חוסם את דרכה של אירן לפצצת אטום, אלא כובש אותה עבורה. בהסכמה להגבלות זמניות על התוכנית הגרעינית שלה היום, אירן פתחה דרך עבור פצצות אטום רבות מחר. אירן לא תצטרך להתגנב לתוך מועדון הגרעין, תחת ההסכם הזה היא תוכל פשוט להצטרף בנחת.

זה מוביל לבעיה השלישית בהסכם. בגלל שהמדינות באזור יודעות שהעסקה כובשת עבור אירן את הדרך לפצצה, כמה מהן ימהרו להשיג נשק גרעיני משלהן. האזור המסוכן ביותר בעולם, יהפוך בלי ספק להרבה יותר מסוכן. הסיכויים לטרור גרעיני ומלחמה אטומית יגדלו.

ובאופן מיידי – החתימה על ההסכם הזה מעבירה לאוצרות השלטון האירני 150 מיליארד דולר, שמוקפאים כעת בחשבונות בנק זרים. הכלכלה האירנית עומדת על 300-400 מיליארד דולר. אוצר של 150 מיליארד דולר מזומנים לשלטון, משמועתי ביותר ופותח להם הזדמנויות רבות. הסכומים האלה ודאי לא יושקעו במרכזים חדשים לחקר הסרטן בטהרן או לחקיקת זכויות לחיילים המשוחררים ממשמרות המהפכה. במקום זה, כפי הנראה יוזרמו עשרות מיליארדים למליציות השיעיות בעירק, לשלטון אסאד בסוריה, למורדים החות'ים בתימן, לחיזבאללה בלבנון, לקבוצות הטרור הפלסטיניות בעזה ולשליחי טרור אירניים אחרים באזור.

מיליארדים נוספים יוזרמו לחיזוק רשת הטרור האירנית בעולם, שהעמידה פיגועים בחמש יבשות ולמעלה משלושים ערים, מבואנוס איירס דרך בורגס שבבולגריה ועד לבנגקוק.

במקום לאלץ את אירן להתמודד עם הבחירה הקשה בין רובים לחמאה, העסקה מאפשרת להם לרכוש עוד רובים מסוכנים, עוד טילים קטלניים, עוד מזל"טים מתוחכמים ועוד יכולות סייבר הרסניות. הסרת האמברגו על אמצעי הלחימה מאירן, מעצימה את הבעיה הזאת בסדרי גודל ענקים.

כל אחת מהבעיות האלה הייתה מספיקה כדי להפוך את ההסכם לגרוע. אולם כל הארבע יחד, הופכות אותו לאסון בסדר גודל היסטורי.

ישראל תהיה המרוויחה הראשית אם סוגית האטום האירנית תיפתר בדרכי שלום. אולם ההסכם הזה אינו פותר את הבעיה. הוא רק מחמיר את המצב, מגדיל את הסיכויים למלחמה קונבנציונאלית מול אירן ושליחי הטרור שלה היום, ומגדיל באופן דרמטי את הסיכויים לאירן גרעינית ולחימוש גרעיני של המזרח התיכון מחר.

טור דעה זה פורסם בוושינגטון פוסט.