רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

זוכרים את ילדי משפחת ששון

ד׳ בניסן ה׳תשע״ה ד׳ בניסן ה׳תשע״ה 24/03/2015 | מאת הרב דוד רוזמן

שבעת הילדים המקסימים האלה גרו מולי.

זה עתה חזרתי מהלוויה הכי עצובה בחיים שלי – קבורתן של שבע נשמות טהורות. הילדים המקסימים האלה היו השכנים הקרובים שלי, עד שהם עברו לניו יורק לפני שנה וחצי. הילדים שלי שיחקו איתם כל הזמן, והבנות שלנו הלכו לאותו בית ספר. אני עדיין יכול לראות ברוחי את דויד ושועי (שם חיבה ליהושע) קוראים יחד על הספה שלנו בשבת אחר הצהריים, ואת שרה הקטנה (היא הייתה אז בת 4) מחזיקה בידה של בתי ומדלגת.

אני זוכר כשדוד, שועי וּבְני קיבלו מכשירי ווקי טוקי חדשים, והתערבו בכמה שיחות של אחרים. רק בשבת האחרונה, כמה שעות לפני ששמענו את החדשות המזעזעות, בתי הגדולה אמרה לאשתי, "אם רבקה הייתה עדיין גרה בבניין שלנו, היינו עושות יחד קיטנה לשבוע שלפני פסח כמו שעשינו לפני שנתיים."

אני שבור. כולנו שבורים. אין מלים לתאר את הכאב. אנחנו לא מסוגלים להתחיל אפילו להכיל את זה. אנחנו בשכונה לא מצליחים אפילו להסתכל אחד לשני בפנים. הכאב בלתי נסבל.

גבי וגייל ששון הם הורים מדהימים. הילדים האלה קבלו כל כך הרבה אהבה ותשומת לב. הביטו בפניהם הקורנות. הם השקיעו המון כדי להבטיח את בריאותם והתפתחותם של הילדים. המשפחה הייתה כמו יחידה מדהימה והם תמיד שיחקו יחד ונהנו זה מחברתו של זה. הם היו עולמו של כל אחד מהם. אבל מה שהיה כל כך מיוחד בהם, זה שההורים הרשו לכל אחד להצטרף אל היחידה הזאת, עד כדי כך שגברת ששון קנתה ספה גדולה יותר בצורת האות ר, כדי שיהיה עליה מקום גם לילדים שאינם מהמשפחה.

ילדי משפחת ששון ידעו לקבל אחרים באופן יוצא מן הכלל. הם תמיד שתפו את כולם בספרים, הצעצועים והמשחקים החדשים שלהם. אפילו כשהם לא היו בבית, הם היו מרשים לחברים שלהם לבוא ולקרוא את הספרים החדשים. בכל שבת, ילדי משפחת ששון ארגנו משחקים לכל ילדי הבניין, בעוד גברת ששון מגישה לכולם פירות חתוכים.

בהספד שובר הלב שנאמר בעוצמה ואמונה על אנושיות, גבי ששון קרא לנו להבין שעם ישראל הוא יחידה אחת, ושכולנו צריכים לאהוב זה את זה.

בסופו של ההספד שנשא גבי, הוא אמר שהוא לא מסוגל לדבר על כל ילד בפני עצמו, ושמישהו אחר יעשה את זה. בסוף זה לא קרה, אז ביקשתי כמה ילדים בבניין אם הם מוכנים לשתף אותנו בכמה ממחשבותיהם על חבריהם המקסימים.

שכנים רבים דברו על הילדים באופן כללי. הם תיארו את כישרונותיהם של הילדים שבאו לידי ביטוי בציורים מקסימים שיצרו אליענה, ציפורה, רבקה, דויד ויהושע, ונתלו על קירות ביתם.

בתם אליענה תמיד שמחה בשביל אחרים, אף פעם לא קנאה, ודאגה לגלות את שמחתה בהישגיהן והצלחותיהן של חברותיה. היא עשתה הכל כדי לעזור לאחרים, והרבה פעמים מאחורי הקלעים ומעולם בלי לצפות לתודה. היא הייתה חברה נאמנה במיוחד וכולם ידעו שהם יכולים לסמוך עליה שהיא לא תגלה את סודותיהם. היא הייתה אחראית באופן יוצא דופן, מסורה לאחיה ומלאת התלהבות מהחיים.

רבקה הייתה מלאת חיים, שמחה, חברותית וזורמת, ורגישה לזולת. היא השתמשה בכוחותיה החיוביים כדי לשמח אחרים. בתי אמרה שרבקה הייתה זאת שהכירה לה את יתר הבנות בשכונה, כשעברנו לגור פה. היא תמיד התנדבה לשמור על הילדים, כשאמא שלה הייתה צריכה לצאת לסידורים. הרבה פעמים הבנות הגדולות היו מצטרפות לאמן ויוצאות אתה לסידורים, ורבקה הייתה מציעה להישאר בבית כדי להשגיח על שאר הילדים. היא הייתה רגישה ובוגרת הרבה מעבר לגיל שלה.

דויד, המנהיג של בני משפחת ששון, היה בוגר במיוחד ובעל שכל ישר. הוא אהב להשכין שלום, ותמיד שמח לעזור לסדר את העניינים. יחד עם זה, הוא היה ילד רגיל ונינוח, שהיה יכול להיות כל כך טוב בקלות רבה.

יהושע היה יצירתי באופן מדהים והוא תמיד הסתובב עם חיוך. הוא היה משתף את כל הילדים ברעיון או בפרויקט היצירתי החדש שלו.

משה היה סקרן ומתוק. הוא היה נושא עיניים אל אחיו הגדולים ותמיד שמח להצטרף להרפתקאותיהם יחד עם ילדים אחרים בשכונה, אבל שמח לשחק עם כולם, ולכן כולם הרגישו נוח לשחק אתו.

כל הבנות הקטנות ברחוב אהבו לשחק עם שרה. היא עצמה הייתה פשוט בובה, ששיתפה את חברותיה בבובות שלה. למעשה, אחת השכנות ציינה עד כמה היא דמתה בעצמה לבובת חרסינה.

למרות שכאשר היינו שכנים יעקב היה רק בן שלוש, הייתה לו כזאת נוכחות, זקופה ובטוחה. ובדיוק כמו אחיו הגדולים, גם הוא משתף ומנומס, עדין ומתחשב .

כל מי שהכיר את משפחת ששון מדבר, עליהם דברים כל כך טובים. הם היו משפחה למופת, קידוש השם אמיתי.

בהספדים שנאמרו בניו יורק, גבי ביקש מאתנו, "בבקשה כולם, תאהבו את הילדים שלכם, תאהבו את התלמידים שלכם, תאהבו את שאר הילדים. זה כל מה שחשוב, תבינו את זה." במחשבה על ילדי משפחת ששון המקסימים, אנחנו יכולים לראות מה יכולות אהבה ומסירות לעשות.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן