זרי היא הקופאית בת ה-22 מהמרכול הכשר בפריז, שהותקף בשבוע שעבר. בראיון בלעדי ל- Aish.fr, האתר הצרפתי של אש התורה, היא מספרת על הגיהינום שעברה בתור בת ערובה, על המפגש המצמרר עם המחבל, ועל האמונה האיתנה שעזרה לה לעבור את הסיוט. להלן הריאיון המרתק ומזעזע כאחת:

אש צרפת: זרי, את עובדת כקופאית בחנות היפר-כשר בפריז. איך התחילה ההתקפה?

זרי: זה היה בסביבות 1:00-1:30 בצהריים. אבא עם ילד בן שנתיים עמד אצלי בקופה כששמעתי את היריה הראשונה. יוהן כהן, צעיר שעובד איתי, היה הראשון שנפגע. הוא צעק את שמו של המנהל שלנו, שהצליח לצאת מהחנות, פצוע. לא הבנתי מיד שאלה באמת יריות.

אש צרפת: נפגעת?

זרי: לא. שמעתי יריות וצעקות ואז צעדים מתקרבים. שמעתי את קולו של הרוצח אומר לי: "מה איתך? את עוד לא מתה?" ואז הוא ירה לכיווני.

אש צרפת: כמה בני אדם היו בסופר?

זרי: בהתחלה היינו 25, אבל כשהיריות התחילו, רק ששה אנשים היו לידי. הבנתי אז שהאחרים מתחבאים איפה-שהוא. המחבל הורה לי לעזור לו ואני התחננתי אליו להפסיק להרוג אנשים. הוא לקח את כולנו למשרד ושם ראיתי גבר שוכב בבריכה של דם. שם ראיתי בפעם הראשונה את הפנים של המחבל ואת כלי הנשק שהיו לו.

ההבדל בינינו הוא שאתם היהודים חושבים שהחיים הם הדבר הכי חשוב, בעוד שבשבילנו זה המוות

אש צרפת: מה הוא אמר לכם?

זרי: הוא שיתף אותנו בכוונותיו. "אני רוצה למות בתור קדוש ולנקום בשם אללה. ההבדל בינינו הוא שאתם היהודים חושבים שהחיים הם הדבר הכי חשוב, בעוד שבשבילנו זה המוות."

ואז הוא ביקש מאיתנו לרוקן את הכיסים ולהניח את כל חפצינו האישיים על השולחן המשרדי, יחד עם תעודות הזהות שלנו. הוא הורה לי לנעול את הדלת של החנות. כשפניתי לעשות את זה ראיתי גבר שעמד להיכנס. התחננתי אליו לעזוב את המקום בקול היסטרי. הוא חשב שאני פשוט סוגרת את החנות. הוא אמר: " אני רק צריך חלה לשבת!" לא הצלחתי לעצור אותו או להזהיר אותו מהרוצח שעמד ממש מאחורי.

אש צרפת: זה היה פרנסואה מיכאל סעדה?

זרי: כן. הוא הלך אל החלות ובלי לדעת, לכיוון המחבל. כשהוא קלט שעומד שם אדם חמוש, הוא פנה לצאת, אבל הרוצח ירה לו בגב.

הרוצח נתן לי עשרים שניות להביא את האחרים, ואיים להרוג שתי נשים

אש צרפת: האם המחבל ניסה לעשות משהו?

זרי: על המחבל היו שני רובי קלצ'ניקוב ורובה כתף נוסף, חומרי נפץ, טונות של תחמושת וסכין. הוא הורה לי לרדת למטה ולהביא את האחרים, הוא נתן לי עשרים שניות לעשות את זה, ואיים שאם לא הוא יהרוג שתי נשים שהוא בחר.

אש צרפת: ירדת לחדרי ההקפאה?

זרי: כן. כמה קונים הסתתרו שם אבל לא רצו לעלות. חזרתי למעלה להגיד את זה למחבל, והוא אמר לי להתקשר למשטרה עם דיבורית פעילה. חייגנו למספר החירום של המשטרה וחיכינו כמה דקות ארוכות שמישהו יענה. זה היה מטורף, בהתחשב בנסיבות. בסוף, מישהי ענתה לו והוא הסביר שזהו פיגוע מיקוח עם בני ערובה. השוטרת ענתה שהיא צריכה להעביר את הנושא לאחראים עליה. הקונים התחילו לעלות והוא סיים את השיחה.

אש צרפת: האם הרוצח ניסה להסביר את מעשיו?

זרי: כן, הוא אמר שהצוות שלו התפצל לשניים: האחים קואשי יצאו לחסל את שארלי הבדו, והוא, לטפל במשטרה ובנו.

הוא שלח מישהו אחר לבדוק עם עוד קונים מסתתרים למטה, ושניים שלושה אנשים נוספים עלו, וביניהם יואב חטב שהתחיל לבחון את המצב על מנת לפעול. הוא לא ראה את ההרוגים ולא הבין באמת מה קורה. יואב התחיל לשוחח עם הרוצח שהניח אחד משני הקלצ'ניקובים, וניסה לחטוף אותו. אבל המחבל היה מהיר ממנו וירה בו פעמיים בראש. אני עמדתי במרחק כמה מטרים מהם ומישהו אמר לי להרים את כיסוי המתכת שסוגר את החנות, פעולה שנמשכת כמה דקות לפחות. המחבל התחיל לצרוח לכיווני. יואב נפל על הרצפה, מקופל לגמרי, והיה המון דם, בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה דם. חשבתי שהמחבל הולך להרוג אותי, אבל הוא ביקש ממני ללכת אחריו למשרד. בשביל לעשות את זה הייתי צריכה לדחוף את עגלת הקניות שעליה נפל יואב.

אש צרפת: כמה בני ערובה הייתם?

כולם היו יהודים מלבד אישה אחת שהייתה נוצרית קתולית ואישה זקנה שאמרה שהיא לא יהודיה

זרי: היינו אז 18 בני אדם. אני יודעת את זה בגלל שהוא ביקש ממנו לספור אותנו. הוא דיבר עם המשטרה ודיווח שיש שלושה הרוגים ופצוע. כולנו ישבנו על עגלות קניות שהיו מונחות בחלקה הפנימי של החנות. המחבל התיישב והתחיל לדבר איתנו. הוא ביקש שכולם יאמרו את שמותיהם ולאיזו דת הם שייכים. כולם היו יהודים מלבד אישה אחת שהייתה נוצרית קתולית ואישה זקנה שאמרה שהיא לא יהודיה. הוא צחק עליה ואמר, "אם את לא יהודיה, למה את קונה בהיפר-כשר? אני מוסלמי ממוצא מאלי. באתי לנקום על אחיי, במדינת צרפת שאתם תומכים בה בעזרת המיסים שאתם משלמים." הוא הרים את כלי הנשק ואמר לנו שצבא צרפת הורג אנשים במדינה שלו, אבל אף אחד לא מדבר על זה. חשבנו שאלה רגעי חיינו האחרונים. למעשה, הוא רצה להשיג כיסוי תקשורתי לחטיפה. הוא התקשר ל- BFM TV ונתן לנו חופש מספיק שאפשר לי להתקשר אל אבי שהרגיע אותי ואמר לי להתפלל. אחר כך שוחחתי עם אמי והתחלתי לבכות. היא אמרה לי להתחזק באמונה באלוקים.

לידנו הייתה אישה רגועה ושקטה. היא אמרה לנו שהכל בידי שמים ותמיד לטובה. אמרתי את פרק התהלים הראשון שעלה בלבי: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" (תהלים קכ"א).

אש צרפת: האם המחבל הניח לכם?

זרי: למעשה, אחזקת בני הערובה נמשכה חמש שעות, ובאופן מוזר התחלנו איכשהו להרגיש יותר בטוחים. הוא נתן לנו חופש תנועה יחסי, והוא הרשה לנו לשתות אחרי שהוא ביקש ממישהו לשבור את כל המצלמות שבחנות. הוא התחיל נאום נוסף על המצב הגאופוליטי ואנחנו זרמנו איתו, בניסיון להרגיע אותו. בשלב מסוים, הוא כיוון את הרובה אל אנדריאה, הקופאית השנייה, שהושיטה ידיים קדימה בתנועת התגוננות. אבל הוא הרגיע אותה ואמר, "אני לא מתכוון לירות בך!" הוא הרג ארבעה אנשים בדם קר, ובכל זאת הופתע לראות שאנחנו מפחדים. למזלנו, לא היינו לבד. תמכנו זה בזה בכל פעם שאחד מאתנו נשבר. עודדתי את בני הערובה לקבל על עצמם קבלות רוחניות ולהתחזק בשמירת מצוות.

אש צרפת: הוא נהג בכם באלימות?

זרי: הגישה שלו הייתה מאוד מוזרה, איפה שהוא בין התנהגות אכזרית למרגיעה. הוא חזר כל הזמן שאם יתמלאו דרישותיו, הוא לא יהרוג אותנו. הוא רצה להוציא הודעה לתקשורת כדי שצבא צרפת ייסוג מכל המדינות בהן הוא פועל, ולדרוש את שחרורם של האחים קואשי ממקום המחבוא שלהם, בבית הדפוס. בהתחשב בתוכן דרישותיו, הערכתי שלעולם לא נצא משם חיים. הוא אמר שאם יתנו לו לפרסם את דרישותיו בטלוויזיה, הוא ישחרר את בן השנתיים.

בינתיים, אחראי הביטחון של החנות, אביאל, שלא היה בין בני הערובה, המשיך לעדכן את המשטרה על המצב. אביאל התקשר אל המשטרה ונתן להם מפה של החנות עם מיקומי פתחי היציאה. פטריס, המנהל, הצליח לברוח כבר בהתחלה ונלקח אל בית החולים במצב קשה.

המחבל דיבר ארוכות על התקשורת, על בן לאדן, וסיפר את הסיפור שלו: הוא נאסר על שותפות בטרור ויצא אחרי שריצה ארבע מתוך חמש השנים שנגזרו עליו.

התחלנו להעביר לכולם שתייה. הוא עקב אחרינו ובינתיים הכין לעצמו סנדוויץ'. הוא התבדח איך הכל חינם בחנות.

פחדנו שזאת אומרת שאלה הרגעים האחרונים שלנו. ואז שמענו נקישה על דלת החירום

הטלפון צלצל בלי הפסקה. כשענינו, אנשים היו שואלים אותנו מה קורה בפנים. בשלב כלשהו, קיבלנו שיחת טלפון מגבר שכעס על מחבל כזה שגורם למוסלמים להיראות כמו רוצחים. אחרי זה, ניתקנו את הטלפון. לא היה מה לעשות חוץ מלחכות. בכל מקום בחנות היה דם.

אש צרפת: האם המשטרה הייתה שם בחוץ?

זרי: לא ידענו מה קורה בחוץ. בהתחלה, המחבל שאל אותי איפה נמצאת דלת החירום והורה למישהו לחסום אותה. אחרי הנאום שלו, הוא החליט שהגיע הזמן להתפלל. פחדנו שזאת אומרת שאלה הרגעים האחרונים שלנו. ואז שמענו נקישה על דלת החירום. מצאנו מפלט בצד השני, מאחורי הקופה של אנדריאה. אף אחד לא ידע מה לעשות. זאת הייתה פניקה מוחלטת. כולנו שכבנו על הרצפה, ידיים על הראשים. שמענו ארבע יריות ואז עוד נקישה על הדלת.

הבנו שהיה לנו נס כי אנחנו חיים

נשמע פיצוץ חזק וכוחות המשטרה פתחו את כיסוי המתכת של החנות בעזרת מפתח. זה נמשך כמה דקות שנראו בעינינו כמו נצח, כי ידענו שהמחבל יכול לחסל אותנו תוך כמה שניות. זה נס שהוא לא הרג אותנו. המשטרה נכנסה עם שכפ"צים. שמענו כ-50 יריות, רעש מחריש אוזניים. שמענו "הוא מת!" וכולם יצאו. ידעתי שעדיין יש בני אדם למטה והם ראו את שפיכות הדמים כשהם עלו. עלינו על אוטובוס וחשבנו על הקרבנות. הבנו שהיה לנו נס כי אנחנו חיים.

אש צרפת: האם ישנו מסר שהיית רוצה להעביר לאנשים אחרי הפיגוע המזעזע הזה?

זרי: בשבילי, המסר העיקרי הוא שצריכים אמונה, אמונה באלוקים. המחבל היה חמוש מכף רגל עד ראש ובכל זאת ניצלנו. רק בזכות האמונה הצלחנו לשמור על חזות נורמאלית, לדבר, לנוע, לפעול. אני הצלחתי להתפלל לאורך כל האירוע. אני מתכוונת לחיות בישראל ואני מתפללת שהמשפחה שלי תוכל לעבור מהר לישראל. הכל התרחש לפני השבת, והשחרור היה בערך שעה אחרי כניסת השבת. אצלי בראש השחרור מקושר לנרות השבת. לכן אני מציעה שאנשים ידליקו את נרות השבת שלהם מוקדם יותר, בכל ההתלהבות שהם יכולים לגייס. אין לי ספק שכוחה של השבת הציל אותנו.