רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

טרור בפריז

כ׳ בטבת ה׳תשע״ה כ׳ בטבת ה׳תשע״ה 11/01/2015 | מאת איווט אלט מילר ומערכת aish.co.il

היסטוריה ארוכה של איומים ואלימות נגד שרלי הבדו ומטרות אחרות, זכתה ליחס ממעיט ולהתעלמות.

לאחר רצף האירועים האיומים בצרפת, בהם נהרגו 17 בני אדם, העולם עומד ותוהה כיצד שרשרת טרור נוראית כל כך, מהקשות שראתה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, הייתה יכולה להתרחש על אדמתה.

בשעת אחר צהריים שקטה, ביום רביעי ה - 07/01/2015, הגיעו שני גברים חמושים בכבדות לשערי המגזין הסאטירי שרלי הבדו במרכז פריז. המחבלים, שני אחים, היו מוכרים לרשויות. אחד מהם, שריף קוואשי, נשפט בשנת 2005 ל-18 חודשי מאסר בעוון טרור, ותפקידו כמגייס בחורים צרפתים להילחם נגד הצבא האמריקאי בעירק, היה ידוע. השניים ירו בשוטר החמוש ששמר בחוץ, אילצו עובדת מבועתת, שחזרה לעבודתה אחרי שלקחה את בתה מהגן, להקיש את קוד הכניסה הסודי למערכת, ופתחו במרחץ דמים כשהם יורים באנשי העיתון בדיוק צבאי קפדני. כמה דקות אחר כך, כשהשניים נמלטו ברכבו של מחבל שלישי, הם הותירו אחריהם 10 עיתונאים ושני שוטרים הרוגים, וצרפת הייתה בהלם.

"אני לא יודע איך אנשים מסוגלים לתקוף עיתון בנשק כבד", אמר ז'רר ביארד, העורך הראשי ההמום, ששהה בדיוק בלונדון ובכך ניצל מהטבח. "אנחנו המומים ומופתעים שדבר כזה יכול לקרות במרכז פריז", הוסיף דאליל בובקאור, ראש המסגד הגדול של פריז. עם רדת הערב, יצרו אנשים המומים ואבלים הפגנות ספונטניות, ביטאו סולידריות עם העיתונאים הנרצחים, וניסו למצוא פורקן לצערם ותסכולם, שרק הלך והעצים בימים הבאים.

שרלי הבדו נראה סמל מוזר מעט לגרום לאחדות בין אנשים רבים כל כך. מדובר בעיתון סטירי ואגרסיבי שמלגלג על פוליטיקאים, על הממסד, על סלבריטאים ועל דת. ידידה צרפתית שלי הגדירה אותו בתור "פוגענות שוות זכויות". למעשה, כמעט אין קבוצה שלא זכתה להיפגע מחיציו השנונים של ההומור המכוער שלו בשלב כלשהו, כולל קתולים, יהודים ומוסלמים. בשנת 2006, כשהעיתון הדני ג'ילנדס פוסטן פרסם תמונות פוגעניות בדמות הנביא מוחמד, ועורר מחאות ומהומות ברחבי העולם, שרלי הבדו הדפיס אף הוא את הקריקטורות – והוסיף להן גם כמה משלו. בשנת 2011 העיתון הוציא מהדורה מיוחדת שנערכה כביכול על ידי מוחמד (בליווי קריקטורה נוספת). סיפור השער הנוכחי מתייחס לספר צרפתי חדש שרבים רואים בו הטפה אנטי-מוסלמית.

בעוד צרפת מנסה ללקק את פצעיה, הסתבר שהסאגה עדיין לא תמה

בעוד צרפת מנסה ללקק את פצעיה, ומתקשה לקלוט את הפגיעה החמורה באחד מעקרונותיה הבסיסיים ביותר – חופש העיתונות - הסתבר שהסאגה עדיין לא תמה.

שניים מהמחבלים נמלטו מהזירה, ואותרו מאוחר יותר כשהם מסתתרים בבית דפוס ומחזיקים (בלי ידיעתם) בבן ערובה. המחבל השלישי הסגיר את עצמו.

ביום חמישי – 10/01/2015 יצא גבר חמוש מרכבו ופתח בירי נגד שתי שוטרות, אחת מהן נהרגה. עדי ראיה מספרים שכפי הנראה המחבל היה כנראה בדרכו לפיגוע בגן ילדים קרוב, ובשל תאונה השתבשה תוכניתו המקורית והוא פגע בשוטרות. משטרת צרפת מיהרה להכחיש כל קשר בין האירועים, אולם אז הגיע האירוע השלישי וסתר את דבריה.

ביום ששי – 11/01/2015, השתלט מחבל על מרכול כשר בפריז, והחזיק בקונים כבני ערובה. המחבל, דרש לשחרר את האחראים לטבח בשרלי הבדו, ואיים לפגוע בבני הערובה אם דרישותיו לא ימולאו. בשיחה בין כוחות המשטרה למחבל, הוא הודה גם ברצח השוטרת יום קודם. דרך הטלפון של המרכול שלא נותק שמעו כוחות המשטרה את המחבל מתפלל את התפילה שאומרים הג'ידהיסטים לפני מותם, וניצלו את רגעי הסחת הדעת כדי לפרוץ למרכול ולחסל אותו. באירוע זה קיפדו את חייהם ארבעה יהודים צרפתיים, שככל הנראה יובאו למנוחות בארץ.

בינתיים חוסלו גם שני המחבלים משרלי הבדו, ובן הערובה חולץ בשלום. לכאורה, סוף לאימה בפריז.

קול הנהי שפורץ מלבם של המוני הצרפתים האבלים, וזעקת עצרת המליון הצרפתית, מזכירים לי את המוטיב המרכזי בספר כרוניקה של מוות ידוע מראש, מאת גבריאל גארסיה מרקס. הספר מספר על שני אחים שהודיעו על כוונתם לרצוח אדם מסוים בעירם. למרות שהם חזרו והודיעו על כוונותיהם, רק מעטים האמינו להם. אנשי ציבור מקומיים היו בטוחים שהשניים משקרים, והאזרחים הפשוטים לא לקחו אותם ברצינות. בסופו של דבר, כשהפשע אכן התרחש, כל העיר הייתה שותפה במידה זו או אחרת בפשע.

שורה ארוכה של איומים ואלימות, זכתה ליחס ממעיט ולהתעלמות

כמו בעלילה הדמיונית הזאת, גם במציאות הצרפתית הכואבת, רשימה ארוכה של איומים ואלימות – נגד שרלי הבדו ונגד יעדים אחרים – זכתה ליחס ממעיט ולהתעלמות.

אין זו הפעם הראשונה בה שרלי הבדו עצמו נתקל באלימות. ב-02 בנובמבר 2011, מיד אחרי שנודע על המהדורה "בעריכת מוחמד", הוצתו משרדי המערכת (ההתקפה התרחשה בשעות הבוקר המוקדמות ולא גרמה לאבדות). בשנת 2012, הרשויות ביקשו מהעיתון לא לפרסם קריקטורות נוספות נגד מוחמד, וכשהמגזין התעקש להמשיך בדרכו, צרפת סגרה שגרירויות, קונסוליות, בתי ספר ומרכזי תרבות בלמעלה מתריסר מדינות מוסלמיות, מחשש להתקפה. "אנחנו רוצים לצחוק על הקיצוניים", אמר בזמנו אחד העיתונאים, כשהסביר את התעלמותו של המגזין מאפשרות של פעולת תגמול בשל ההומור הפוגעני שלו.

העורך, סטפן שארבונייה, קיבל איומים על חייו במשך שנים, והופיע ברשימת חיסול בעיתון של אל קעידה בשנת 2013. הוא חי תחת שמירה משטרתית עד למותו באירוע. המגזין העסיק שומר חמוש בפתח, ואפילו התבדח על מעמדו המיוחד כמטרת יעד לטרור. קריקטורה במהדורה האחרונה מציירת מחבלים שאומרים "לעת עתה אין התקפות בצרפת – חכו, יש לנו זמן עד סוף ינואר להציג את איחולינו לשנה החדשה".

האיומים לא היו נושא לצחוק. כמו האחים בכרוניקה של מוות ידוע מראש, המפלצות הודיעו על כוונותיהן בקול רם וברור – שוב ושוב – לכל מי שרק מוכן לשמוע.

הודעה אחת נשמעה בספטמבר 2014, כשקלטת של דאעש יעצה לאוהדיה ברחבי העולם: "אם אינכם יכולים להשיג מטען חבלה או כדור, אז תבחרו אמריקאי, צרפתי או כל אחד מבני בריתם שאינו מאמין. רסקו את ראשו בסלע או תשחטו אותו בסכין או תדרסו אותו במכונית שלכם או תזרקו אותו ממקום גבוה או תחנקו אותו או תרעילו אותו." ב-19 בנובמבר, בסרטון וידיאו נוסף של דאע"ש, שנערך הפעם בצרפת, עודד את אוהדיו לפגוע בצרפתים: "תעשו להם טרור ואל תתנו להם לישון מרוב פחד ואימה. יש כלי נשק וכלי רכב זמינים ומטרות שמחכות שיפגעו בהן... הרעילו את המים והמזון... ותדרסו אותם במכוניות שלכם..."

במאי 2014, ארבעה אנשים נרצחו במוזיאון היהודי בבריסל על ידי אזרח צרפתי שנלחם יחד עם כוחות דאעש בסוריה. ב-21 בדצמבר 2014, נפצעו 11 בני אדם כשגבר שצעק סיסמאות ג'ידהיסטיות דרס במכוניתו ציבור הולכי רגל בעיר הצרפתית דיז'ון. יומיים אחר כך, נפצעו תריסר בני אדם נוספים בפיגוע דריסה אחר, שפגע בצרפתים שערכו את קניותיהם לחג בעיר נאנט. אלה לא היו אירועים בלתי צפויים, אלא מעשים שתוכננו בקפידה ושהודיעו עליהם מראש, אך משום מה שוב ושוב התעלמו מהם או המעיטו בערכם.

אלימות כמעט אף פעם אינה בלתי צפויה, רק שלרוב, בני אדם תרבותיים נוטים לא להתייחס אליה בכובד הראש הראוי. נראה לנו מוזר ולא הגיוני לחשוב שאנשים רוצים לבצע מעשי אלימות מזוויעים; הרבה יותר נוח לשכנע את עצמנו שהם לא באמת מתכוונים למה שהם אומרים, שאלה סתם איומים, שהם לא באמת חושבים להרוג אלא רק מגזימים בכוונותיהם המרושעות. אולם כפי שמוכיחה מתקפת הטרור בפריז, התעלמות מהאיומים האלה מסכנת אותנו.

אירן הודיעה לא פעם על כוונותיה "למחוק את ישראל מהמפה". בינואר 2015 מנהיג החמאס איסמעיל הנייה סיפר לקהל תומכיו על תוכניותיו להתקיף את ישראל: "אנחנו נפתח את כלי הנשק שלנו כך שהטילים שלנו יגיעו הכי רחוק שאפשר ויפגעו במטרות על הים, על הקרקע ובאוויר." בנובמבר 2014 הבהיר חסאן נסראללה, ראש החיזבאללה, את כוונותיו: "דרום לבנון מוכנה להילחם (בישראל)... אנחנו לא מפחדים ממלחמה. אנחנו מהווים איום על ישראל". אפילו הרשות הפלסטינית המתונה לכאורה העבירה מסר משלה ביחס לישראל, ביולי 2014, לאחר שהשיגה סוג חדש של ציוד צבאי. לרקע תמונות בהן נראה גבר מחזיק משגר טילים, השמיע סרטון הוידיאו הבהרה: "מסר לממשלת ישראל ולעם ישראל: מוות יגיע אליכם מהדרום עד לצפון... טיל 103-KN בדרך אליכם."

מאוד מפתה לפטור איומים אלה ואחרים בתור רברבנות ריקה מתוכן. לצערנו, הקטל בפריז מזכיר לנו שכשאנשים מודיעים על כוונותיהם להשמיד ולהרוג, אנחנו חייבים להתייחס לאיומים כמו שהם.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן