רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

מישהו שנחשב

כ״ג בכסלו ה׳תשע״ה כ״ג בכסלו ה׳תשע״ה 15/12/2014 | מאת אפרם גולדברג

חנוכה והסגידה לסלבריטאים.

גבר חלף על פני כשישבתי ליד השער וחיכיתי לעלות למטוס. משהו במראה שלו ובצורת הליכתו גרם לו להיראות כמו "מישהו". לא חשבתי על זה יותר מידי, עד שכמה דקות אחר כך ראיתי שאנשים מתחילים לבקש ממנו חתימות ולעמוד בתור כדי להצטלם איתו.

שאלתי נוסע אחר שישב לידי אם הוא יודע מי זה. "מה אתה לא יודע מי זה?!" הוא שאל מופתע. "זה ג'רמי ווד, הדייג המומחה ומארח התוכנית 'מפלצות הנהר' בערוץ דיסקוברי."

שכני זינק מכיסאו ונעמד בתור כדי להצטלם בתמונה שהוא יעלה כנראה לדף הפייסבוק שלו, כדי להוכיח שגם הוא היה "מישהו" בזכות ההתרועעות איתו.

לשניה קצרה שקלתי אם ללכת להגיד שלום ולהצטלם גם. לשמחתי חזרתי מיד לשפיותי, והבנתי "למה לכל הרוחות שאני אצטלם עם מישהו שהוא אולי נחמד, אבל לפני כמה רגעים לא היה לי מושג מיהו בכלל?"

החוויה שעשעה אותי עד שעליתי למטוס (וכאן מגיע הוידוי השני שלי), התחלתי לקרוא את המגזין שהיה מונח שם, ושמחתי שזה מה שעשיתי. אחד המאמרים שם אושש את ההתנסות שעברתי זה עתה. celeb4aday.com (ידוען ליום אחד) זה שירות שנותן הזדמנות לאנשים לא מפורסמים לחוות חיים של סלבריטאי לכמה שעות. תמורת תשלום, החברה מארגנת פפרצ'י מדומים שרודפים אחריך, מצלמים וקוראים בשמך כשאתה יוצא מחנות או מסעדה.

תמורת תשלום החברה מארגנת פפרצ'י מדומים שרודפים אחריך, מצלמים וקוראים בשמך

אתם ודאי לא מכירים את השם לארי דורבאו, ועל אחת כמה וכמה שלא תזהו את פניו. הוא כתב במגזין הנזכר לעיל שהחליט לבחון את החברה הזאת כדי לברר אם בפועל, עצם זה שצלמים ירדפו אחריו יגרום לאנשים להאמין שהוא ידוען. הוא מתאר את עצמו בתור "פרצוף שמתאים במיוחד לשידורי רדיו באזורים כפריים, בעל עור שגוונו נע בין חיוור לשקוף... הסיכויים שמישהו יראה בי סלבריטאי נראו רחוקים עד גיחוך".

הוא תיאם עם החברה את סדר היום המשוער שלו לאותו בוקר, אולם כדי לשמור על ממד של הפתעה, לא ידע איך ומתי בדיוק הם ינחתו עליו. הוא חצה את אחד הרחובות במנהטן כשזה קרה. הוא כותב: "זה הגיע בצורה של ארבעה צלמים. הם זינקו ממשאית שחנתה שלא כחוק, ולפני שהמוח שלי הצליח לקלוט שהם שם, הם כבר תקעו מצלמות במרחק סנטימטרים מהפרצוף שלי. כאילו שזה לבד לא מספיק כדי למשוך את מלוא תשומת לבי, הם הבטיחו אותה בקריאות בלתי פוסקות: "לארי! היי לארי! לארי לכאן!"

לארי ממשיך ומתאר כיצד כמה דקות אחר כך, אנשים התחילו לבקש להצטלם איתו. הוא מעריך שבסך הכל יותר משלושים אנשים נגשו אליו כדי לקבל חתימה או תמונה רק בגלל שהם ראו פפרצ'י מצלמים. לא היה להם שום מושג מיהו, אולם זה בכלל לא שינה להם.

הסגידה לידוענים והמנורה

מדוע כל כך הרבה אנשים מוקסמים מחייהם של הידוענים? למה האינסטינקט הראשון שלנו, כשאנחנו רואים מישהו מפורסם, הוא להצטלם איתו או איתה או ליצור קשר כלשהו, למרות העובדה שאנחנו זרים גמורים זה לזה? לארי דורבאו משער ש"להיות בקרבתו של 'מישהו חשוב' נותן לנו אישור רגשי", וש"מזכרת מההתקלות הזאת בפייסבוק היא המטבע החברתי הנהוג בימינו."

האם יכולות אתלטיות מעולות הופכות אותך לאדם חשוב?

מישהו חשוב. הכל תלוי בדרך בה אנחנו מגדירים את זה. האם הופעה בטלוויזיה או בסרטים הופכת אותך אוטומטית לאדם חשוב? האם יכולות אתלטיות מעולות הופכות אותך לאדם חשוב? האם המון חברים בפייסבוק או מיליוני מעריצים בטוויטר אומרים שאתה חשוב? מה זאת אומרת להיות חשוב, והאם היהדות לא עונה על השאלה הזאת קצת אחרת מהתרבות המודרנית?

המקום המקורי בה נקבע להדליק את החנוכיה הוא ליד הדלת, מחוץ לבית. בזמני סכנה ההלכה מתירה להדליק אותה בתוך הבית. החתם סופר - הרב משה סופר מפרשבורג, שחי לפני כמאתיים שנה – שואל, מדוע אנחנו ממשיכים להדליק את החנוכיה בתוך הבית, למרות שפעמים רבות בטוח לחלוטין להדליק אותה בחוץ? על איזה היתר אנחנו סומכים היום?

הוא מסביר שאורה של החנוכיה, כמו של המנורה שהייתה בבית המקדש, מסמל את התורה ואת ערכיה, מסריה והוראותיה. התורה מגרשת את החושך ומאירה את העולם במסרים נצחיים ובאידיאלים בלתי חולפים. בעבר, הבית היהודי היה מקום טהור, זך ומנותק, שזהותו והנהגותיו עוצבו על פי התורה לבדה. החנוכיה הועמדה בחוץ כדי להאיר את החושך בעולם, ולהרחיק את ההשפעות הזרות והבלתי רצויות מלחדור לבתינו.

היום, ההשפעות הזרות, התרבות המודרנית והערכים הזרים מצאו את דרכם אל תוך הבתים שלנו. אנחנו מנויים על עיתונים ומגזינים, יש לנו סמרטפונים וטבלטים, טלויזיות נגני די.וי.די, וגישה לרשת מכל מקום. כל אלה מביאים איתם מראות, רעיונות ופיתויים עוצמתיים והרסניים. עכשיו, כשהחושך נכנס אל תוך הבתים שלנו, אומר החתם סופר, זהו זמן של סכנה, לא של אנטישמיות, אלא של טמיעה והתבוללות, ולכן, התפשט המנהג להדליק את הנרות גם בתוך הבית.

התלהבות מתרבות הפופ, יחס אובססיבי לסלבריטאים ואנשים שטועים ויוצרים כותרות ל'אנשים חשובים', הם רק סימפטומים של החושך. הסלבריטאים החשובים באמת שלנו אמורים להיות תלמידי החכמים, הצדיקים והצדיקות שאישיותם ללא רבב. אנחנו צריכים להתלהב מגיבורים אמתיים שמוכנים למסור את חייהם כדי להציל אחרים, אנשי חסד, ואנשים פשוטים וישרים שעמלים בלי לאות כדי שילדיהם ובני משפחותיהם יזכו בחינוך יהודי ראוי. אולי הם לא יוצרים כותרות ופפרצ'י לא רודפים אחריהם, אולם הם מנהלים חיים משמעותיים באמת, והיכולת לומר שאנחנו מכירים אותם או שזכינו להתרועע או להצטלם אתם, תהיה המטבע התרבותית המקובלת בין בני הקהילה שלנו.

הילדים שלנו מכירים שמות כמו לברון ג'יימס ואופרה, אולם האם הם מכירים את השם הרב נח מורוף? הרב מורוף הוא יהודי שרכש שולחן יד 2 במאתיים דולר. מכיון שהוא לא הצליח להכניס את השולחן לביתו, הוא פירק אותו. כשהוא הרים את המשטח העליון שלו, הוא מצא מתחתיו 98,000$ במזומן. בעידודה של אשתו, לא עברו יותר מ-20 דקות עד שהוא התקשר לבעלת השולחן הקודמת ובישר לה שכספה נמצא.

היא בקושי הצליחה לענות לו, ומאוחר יותר היא כתבה לו מכתב: "אני לא חושבת שיש הרבה אנשים בעולם שהיו עושים מה שאתה עשית בזה שהתקשרת אלי." בני הזוג מורוף הביאו איתם במיוחד את ארבעת ילדיהם למחרת, כדי להחזיר את הכסף, במטרה לחנך אותם, כמו שהוא ניסח זאת, "במסר של יושר והגינות."

בואו נלמד את ילדינו להעריץ אנשים כמו מורוף. בואו נשפיע עליהם להיות הידוענים של מחר, לא על ידי שכירת פפרצ'י או אפילו הפיכה למפורסמים, אלא בכך שהם יהפכו לאנשים חשובים באמת.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן