"זוהי תגלית עוצרת נשימה שרק פעם בחיים זוכים לה!"

כך תיארה אילת מזר את תליון הזהב העדין, שעליו מוטבעים מנורה, שופר וספר תורה קטן, שהתגלה בחפירותיה האחרונות בירושלים.

וזה לא הכל. יחד עם המדליון, שקוטרו 10 סנטימטרים והוא תלוי על שרשרת זהב, מצא צוות החפירה תכשיטי זהב ומטבעות - אוצר של ממש - וכל זה בתוך מבנה ביזנטי, במרחק 50 מטר דרומית להר הבית, ממש מחוץ לחומה הדרומית של העיר העתיקה בירושלים.

במטמון נמצאו שני אוצרות זהב מהמאה הששית, ומה שהופך את הכל לעוד יותר נפלא זה שהתגלית הייתה לגמרי בלתי צפויה.

רק חמישה ימים עברו מתחילת החפירה כשקארי פרנש, חופרת צעירה מחו"ל, יחד עם אחינועם מאיירס, חברתה הישראלית לחפירה, מצאו את מה שנראה להן תחילה כמו עגיל נחושת, ואחריו את בן זוגו. בהתחלה הן חשבו שמדובר בעגילים חדשים, משום שהם כל כך נצצו. השתיים המשיכו לחפור באותה סביבה ומצאו בה מטבעות זהב. מזר הצטרפה אליהן, והורתה לא להשתמש בחפצים חדים, אלא רק במברשות צבע קטנות ול'טאטא' בעזרתן את האדמה ברכות. פתאום נראה מדליון הזהב. בסרטון קצר שנערך על הגילוי אומרת קארי: "עיני הוארו. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה".

מזר טוענת באופן חד משמעי, שהתנ"ך הוא המקור ההיסטורי החשוב ביותר

התגלית הייתה מתוקה יותר משום שבקרב הארכיאולוגים היחס למזר שנוי במחלוקת. היא דוחה את הגישה שרבים רואים כיותר מדעית, משום שמבחינתה תוכנית האב היא תמיד התנ"ך. היא טוענת באופן חד משמעי, "התנ"ך הוא המקור ההיסטורי החשוב ביותר".

בחיפוש מתמיד אחר המלך שלמה

זכויות: אילת מזר

באפריל 2013, מזר התחילה את החפירה האחרונה שלה בעופל, בתקווה למצוא עדויות נוספות לתקופת מקדש המלך שלמה, וגם בזה היא הצליחה. "אני תמיד מחשיבה את החפירות שלי - את חשיפת המבנה המונומנטלי מהמאה העשירית לפני הסה"נ בירושלים, שמיוחס לדוד המלך ולשלמה המלך - בתור המבצע הכי חשוב שנערך בירושלים", היא אומרת לצוות אש התורה, בתשובה לשאלה מה לדעתה התגלית הכי חשובה שלה. "זה לא פרט בודד אלא פרויקט חפירות נרחב ביותר".

"לגלות יותר על הדור העשירי לפני הספירה בירושלים, מתקופת התנ"ך, זה מה שנותן לי השראה בכל יום, ואני מרגישה שזה השיא של החפירה הארכיאולוגית שלי." היא גאה במיוחד ב"חומת שלמה, קו הביצורים לאורך שטח העופל. מידי שנה אנחנו חוזרים לשם ומגלים קטע נוסף של אותו הדבר."

"אבל אני מרגישה מחויבות לכל התקופות הקשורות לירושלים. מה שחשפנו לציבור השנה הוא מטמון האוצר מהתקופה הביזנטית."

"ציפינו לחשוף רובד, שכבה של חיים, אבל לא ציפינו למטמון. היינו בשלבים המוקדמים של השכבה הביזנטית כשמטבעות זהב התחילו להופיע. והיו עוד ועוד מהן, ואז הגיע המדליון הגדול עם הסמלים היהודיים".

. מזר מתארת את שותפיה לחפירה. "הם אנשים צעירים מחו"ל, סטודנטים מתנדבים מאוניברסיטת הרברט ארמסטרונג באוקלהומה, שמגיעים לכאן כל שנה. יש ישראלים צעירים שעובדים בשכר ורובם סטודנטים. חלקם סטודנטים לארכיאולוגיה, אבל לא כולם". הסטודנטים מאוקלהומה מתנדבים בחפירותיה של מזר כבר משנת 2006. השנה הגיעו 13 מהם, והם מהווים שליש מכוח העבודה שלה. העבודה נערכת בשם האוניברסיטה העברית, בשיתוף עם רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים. מזר גם חברת צוות בכירה במרכז שלם.

המדליון היחיד בעל התכונות הדומות – אם כי לא זהות – מוצג במוזיאון היהודי בלונדון, ומקורותיו לא ידועים. ראובן פרץ, ארכיאולוג והיסטוריון מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, אומר שסמלי המנורה והשופר שעל המדליון היו נפוצים בתקופה הביזנטית, אולם הסמל של ספר התורה, נמצא בדרך כלל מחוץ לישראל, ברומא או במקומות אחרים. על המדליון בלונדון, כך הוא אומר, יש כתובת ביוונית, שמציינת שהוא נתרם על ידי יעקב, מנהיג בית הכנסת והקהילה, שהיה גם משבץ פנינים, ולכן ככל הנראה אדם עשיר.

מעולם לא התגלה מדליון כזה בחפירה

"מדליון כזה לא התגלה מעולם בחפירה", אומרת מזר, "ולא פחות מדהים מהמדליון עצמו, זה הסמל של ספר התורה ליד המנורה. בכל הדוגמאות הרבות, של רצפות בבתי כנסת עתיקים שבהם מופיעה מנורה, יש לצידה סמלים של שופר, של ארבעת המינים או של פריטים אחרים, אבל במדליון הזהב מהעופל מופיע סמל נדיר של ספר תורה. זה מעיד כנראה שהמדליון שימש כעיטור לספר תורה אמיתי."

ובתור שכזה, היא אומרת, זה הפריט העתיק ביותר הידוע מסוגו.

מדוע הם הוסתרו?

מזר מאמינה שפריטים אלה הובאו לירושלים על ידי יהודים מחו"ל, שהפרסים אשר כבשו את העיר ב-614 לסה"נ אמרו להם שהם יכולים לשוב לירושלים. הדבר עורר מאוד את תקוותם, בפרט אחרי מאות השנים בהן היה אסור ליהודים להתיישב בעיר. היא מאמינה שהמטבעות נועדו כדי לרכוש קרקע, לבנות בית כנסת ואולי אפילו לבנות את המקדש.

אולם הפרסים החלו לאבד את כוחם, חזרו בהם מהבטחתם, ואפשרו לנוצרים לגרש את היהודים מהעיר.

מזר: "היהודים שיצרו את הפריטים הללו ודאי נאלצו להימלט כדי להציל את חייהם, ולא הצליחו לחזור למקום כדי להציל את המטמון." הם הטמינו כנראה את האוצר מתוך תקוה שיום אחד הם יחזרו ויוציאו אותו. וזה מה שקרה עכשיו.

תגליותיה הקודמות של מזר מפורטות בספריה: "מדריך כרטא לחפירות הר הבית" (כרטא, ירושלים 2008), ו"החפירות בעיר דוד 2005" (שהם 2007). לתגלית האוצר היא ייחדה את הספר "גילוי אוצר המנורה למרגלות הר הבית" (אריאל). עודד בורובסקי מה'ביבקל אריכיאולוגי רביו' כתב: "אחת מאבני הכתר בקריירה העדיין-צעירה של אילת הוא גילוי החומה, שככל הנראה היוותה חלק מביצורי ירושלים העתיקה במאה העשירית לפני הספירה, שמשוערת כתקופת המלך שלמה."

וכעת נוספו אבני חן חדשות לכתר שלה. יחד עם המדליון נמצאו עגילי זהב, צמידים, 36 מטבעות זהב ועוד. על חלק מהפריטים נמצאו שרידי בד, שמעידים שהם היו ארוזים פעם בשני צרורות בד נפרדים. המטבעות היו פזורים בגובה הרצפה, כאילו שהם הוטמנו במהירות; לעומת זאת נראה שהפריטים האחרים נארזו והוטמנו בקפידה. מימי לוי, ראש מעבדת השימור באוניברסיטה העברית של האוניברסיטה העברית, מתארת כיצד היא נאלצה להשתמש באיזמל עדין במיוחד ובעבודה זהירה כדי לנקות את הפריטים, כשהכל מתבצע מתחת לעדשת מיקרוסקופ.

ליאור סנדברג, מומחה למטבעות, אומר שזהו אוצר המטבעות השלישי בלבד שנמצא בירושלים במאה השנים האחרונות, ושזוהי תגלית פנומנלית בפני עצמה. באוצר היו 10מטבעות מהמאה הרביעית ו-26 מטבעות מהמאה הששית, טווח שלך למעלה ממאתיים וחמישים שנה, מקונסטנטין השני ועד למאוריציוס.

כתב עברי קדום, מערה וראש לביאה

מזר מחשיבה בתור אחד הממצאים החשובים ביותר שלה בעונת החפירות האחרונה, שבר חרס ועליו כיתוב, שבתחילה נראה כמו כיתוב כנעני או יבוסי. תיאוריה שלמה צמחה בין החוקרים סביב החרס הזה - כיצד המלכים דוד ושלמה ודאי הבינו את החשיבות שבהחזקת סופרים שמבינים שפות אחרות בחצרותיהם. מזר מספרת ש"למעשה, אחרי מחקר נוסף, הם גילו שזהו כתב עברי הקדום ביותר שנמצא עד כה. נראה שכד החרס נועד ליין, אולי יין לבישול, ולא לטקסי קודש".

גילוי מרגש נוסף מתואר בקצרה על ידי ברנט נגטגאל, מנחה להיסטוריה באוניברסיטת ארמסטרונג והמפקח של מזר על החפירות בשטח B (ישנם שלושה מתחמי חפירות). המערה שנחשפה בעופל הייתה במקורה מקווה מים עתיק עם פתחים משלושה כיוונים, שהיה פעיל בימי המקדש הראשון, ונמצא למרגלות הבתים מתקופת הבית הראשון.

אולם כשהצוות של מזר חפר בכיוונים שונים, התגלו שם גם שכבות מימי הורדוס, קירות שנבנו מאוחר יותר, ובנוסף לקירות האלה מנהרות שנבנו אל תוך סלע האם, עם סימנים למקומות אחיזה לידיים ולרגליים, ומקומות שבהם היו ממקמים נרות.

יוסיפון תיאר מנהרות כאלה ב'מלחמות היהודים', וסיפר כיצד היהודים ניסו ליצור מקומות מחבוא במשך המצור הרומי על ירושלים, כדי שהם יוכלו להימלט מאוחר יותר. נגטיגאל מציין שבשלב כלשהו חלק מהמנהרות נקטעו בעומק של 20 סנטימטר בלבד, והוא משער שבנקודה זו או שהרומאים פרצו או שהיהודים הבינו שלא נשאר להם זמן והם צריכים להסתתר.

לרוע המזל, אנחנו יודעים שאפילו החפירה הנואשת של המנהרות לא הצילה אותם מהחורבן.

ביום הראשון של החפירה של שנת 2013, נמצאה גם צלמית בעלת ראש לביאה וגוף אנושי. מספר דמויות כאלה נמצאו בחפירה, והחוקרים מתלבטים מה היה תפקידן בירושלים במאה העשירית לפני הספירה.

במדינה קטנה כמו שלנו, לא פחות ניסית מעצם גילוי מטמון הזהב, הייתה הצלחתו של הצוות לשמור על הדבר בסוד במשך חמישה חודשים, עד שמזר חשפה אותו לעולם.

אלף וארבע מאות שנה אחרי שהיהודים טמנו את אוצרם היקר ונמלטו מרדיפות הנוצרים, יהודים צעירים מישראל ונוצרים צעירים מחו"ל, עובדים עם ארכיאולוגית ישראלית כדי לחשוף את הסיפור. מנורת שבעת הקנים, שיוצרה עבור בית המקדש ותוארה על שער טיטוס ברומא כסמל לגלות היהודים, היא סמלה הרשמי של מדינת ישראל היום.

זה נראה כמו מימוש של הפסוק מישעיהו (נו, ז): "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל-מִזְבְּחִי. כִּי בֵיתִי, בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים."

חלק חדש זה של אתר העופל יפתח בקרוב לציבור, כך שכולנו נוכל להתפעל מנפלאותיו.

חלק מהמידע במאמר זה נשאב, על פי הכוונתה של ד"ר מזר, מאתר הפרויקט www.keytodavidscity.com.