"זאת הייתה טעות גדולה".

כך תיאר אחד מפקידי משרד הבריאות האמריקני את החלטתו של חדר מיון בדאלאס, לשחרר לביתו את תומס דונקן - אזרח ליברי חולה באבולה.

כשדונקן הגיע אל בית החולים בטקסס ביום ששי, ה-26 בספטמבר, הוא סיפר לצוות שהוא הגיע לאחרונה לדאלאס מליבריה, שנמצאת בלב התפרצות מגפת האבולה. שבוע קודם לכן, בביתו שבליבריה, הוא סייע להעביר אישה שגססה מהמחלה אל בית החולים. כשבית החולים סירב לקבל אותה בשל חוסר מקום, מר דונקן נשא אותה חזרה לביתה, ושם היא נפטרה זמן קצר אחר כך. עכשיו, אחרי הנסיעה לטקסס, הוא גילה בעצמו סימנים של המחלה.

צוות בית החולים שחרר אותו לביתו עם אנטיביוטיקה. במשך היומיים הבאים דונקן בא במגע עם אנשים רבים – לפחות שמונים, להערכתם של המטפלים בנושא - רבים מהם ילדים. כשמחלתו גברה במידה שאי אפשר היה להתעלם ממנה יותר, הוא הזמין אמבולנס וחזר אל בית החולים, ושם הפך באופן רשמי לחולה האבולה הראשון על אדמת ארצות הברית.

בעוד נציגי משרד הבריאות בטקסס מנסים לאתר ולבודד במהירות את כל האנשים שבאו במגע עם דונקן, מאמציהם מתחילים להיראות כמו האמצעים בהם נוקטים עמיתיהם האפריקנים בחודשים האחרונים, כשהם מנסים לבלום את המגפה שמשתוללת כעת ברחבי מערב אפריקה.

נגיף האבולה התגלה לראשונה בבני אדם בשנת 1976 על גדות נהר האבולה בזאיר. מניחים שהיא מועברת לבני אדם מעטלפים וחיות בר. לאחר ההידבקות, בני האדם מגלים סימפטומים דומים למלריה או אפילו שפעת: הסימפטומים המוקדמים של המחלה כוללים כאבי ראש, כאבי גרון, חום, כאבי שרירים וחולשה. אולם האבולה ממשיכה להתפתח, ומובילה לכל מיני סימפטומים קטלניים: קושי בנשימה, דימומים פנימיים, הקאות, שלשולים ונזק לכליות ולכבד. האבולה מדבקת במיוחד, והיא מועברת על ידי מגע ישיר בנוזלים מגופו של אדם שמגלה סימפטומים של אבולה. למרות שתרופות מסוימות פותחו ונמצאות בשלבים ניסיוניים, לא קיימים תרופה נפוצה ויעילה או חיסון למחלה.

במשך השנים היו תריסר התפרצויות מקומיות של אבולה, אולם הן בדרך כלל התרחשו בכפרים קטנים ומרוחקים, והיו קלות יחסית להשתלטות. אין תקדים להתפרצות הנוכחית, שהתחילה בגינאה במרץ 2014: למעלה משלושת אלפים איש כבר מתו, והמרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן מזהיר ש-1.4 מיליון איש עלולים ללקות במחלה עד לסוף השנה, וכמעט חצי מקרבנות אלה עלולים למות מהמחלה.

"אין תקדים למגפה הזאת", אומר ברט ג'נסנס, מנהל 'רופאים בלי גבולות', אחד מארגוני החסד הגדולים ביותר שעובדים כדי להאט את המגפה: "היא ממש לא בשליטה, והמצב רק הולך ומחמיר".

דוברים רשמיים בארה"ב מרגיעים את הציבור שהאבולה תהיה שונה בארה"ב. "אנחנו חוסמים את דרכה בארץ הזאת", הצהיר ראש המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. נציגים שונים הדגישו שארה"ב, עם מערכת הבריאות המפותחת שלה, שונה מאוד מהמדינות העניות שמערב אפריקה שכרעו תחת המגפה.

אולם לאחר הטעויות האחרונות שנעשו באמריקה, אולי אנחנו לא צריכים להרגיש כל כך בטוחים. ההחלטה לשלוח את תומס דונקן לביתו הייתה התגובה הראשונה של ארה"ב למחלה, והיא ללא ספק היתה כישלון טוטאלי מצד רשויות ארצות הברית. כעת, שנים עשר איש נמצאים בבידוד בטקסס, ומחכים לראות אם הם יגלו סימנים לאבולה.

הכשל של רשויות הבריאות בארה"ב מצטרף לרשימת כשלים שהתגלו לאחרונה בקרב מוסדות רבים אחרים בממשל האמריקאי. ג'וליה פיירסון, מנהלת השירות החשאי, מדווחת על מעידות בסוכנות שלה, שממונה על אבטחת הנשיא ופוליטיקאים בכירים אחרים. כישלון משמעותי במיוחד התרחש בספטמבר 2014, כשמסיג גבול חמוש קפץ מעל לגדר הבית הלבן, גבר על סוכן של השירות החשאי, והספיק להגיע עד לחדר המזרחי לפני שהושתק. האם אתם תהיו מוכנים לתת אמון במוסד שכזה?

ההגנה של הסוכה

בעוד העולם מתאמץ להכיל את משבר האבולה הנוכחי, גם היהודים ברחבי העולם מתכוננים לצאת מאזורי הביטחון האישיים שלהם - פשוטו כמשמעו.

כשהעונות מתחלפות והאוויר מתקרר אנחנו מתחילים להסתגר בבית, אולם בימי חג הסוכות, היהודים עושים בדיוק את ההיפך, הם אוכלים, מבלים את זמנם, ואפילו ישנים בחוץ, בסוכה – מבנה ארעי שהגנתו מועטה. כשאנחנו יושבים בסוכה, אנחנו מרגישים במיוחד עד כמה אנחנו רגישים ופגיעים לסביבה: לגשם, לשמש, לחום או לקור קיצוניים. במשך שבוע אחד, אנחנו מרגישים בפועל שאנחנו תלויים במשהו מחוץ לעצמנו.

המחשבה לעמוד פנים אל פנים מול החולשה הזאת עלולה להפחיד, היא נראית כמו דבר שלילי ומלחיץ. אולם אחד משמותיו של חג הסוכות הוא: זמן שמחתנו.

חג הסוכות נחוג לזכר הסוכות, או ענני הכבוד, שהגנו על אבותינו במשך 40 שנות נדודיהם במדבר. היום, כשאנחנו יוצרים מחדש את הנסיבות האלה ויוצאים מבתינו לגור בסוכות משלנו, אנחנו מחדשים גם את ההבנה שכל מה שיש לנו, לא בא אך ורק הודות לעמל כפינו, אלא שבורא העולם הוא המקור המוחלט של השמירה עלינו ועל כל מה שיש לנו. אנחנו לא לבד, אנחנו חיים תחת חיבוקו האוהב והמגונן - תמיד של אלוקים.

וכשאנחנו מתמודדים בהתפרצות האבולה ובאתגרים אחרים שעומדים בפנינו, עלינו לפעול באופן אחראי ולעשות את כל המאמצים כדי לפתור את בעיותינו ולהבטיח את בטחוננו. אבל אנחנו צריכים גם לזכור שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בלי עזרה מהקב"ה. בחג הסוכות, כשאנחנו מרגישים קרובים יותר לשמים מאשר בכל זמן אחר של השנה, בואו נזכור שתחושת הביטחון בעולם עוין ובלתי נשלט, באה מאלוקים - ששולט בכל.