"אני שירלי סוטלוף. בני סטיבן נמצא בידיכם".

כך פתחה שירלי סוטלוף את פנייתה הרגשית אל אבו בכר אל בגדדי, מנהיג קבוצת הטרור של דאעש, ב-27 באוגוסט. היה זה זמן קצר אחרי שקבוצת הטרור פרסמה את סרטון הוידיאו, בו טרוריסט בעל מבטא בריטי עורף באכזריות את ראשו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי. בסופו של הסרטון, בנה של שירלי - סטיבן סוטלוף בן ה-31, עיתונאי עצמאי שנחטף בסוריה באוגוסט שעבר, נגרר לתוך התמונה, והרוצח איים לערוף גם את ראשו.

שירלי סוטלוף, האמא של סטיבן, ניסתה לעשות כל שביכולתה כדי שבנה ישוחרר. היא ניסתה להבין את מנהיג ארגון הטרור של דאעש, היא אפילו פנתה אליו בתואר הכבוד ח'ליף, אליו הוא מתאווה, כאילו ששאיפתו להקים ח'ליפות איסלמית על כל המזרח התיכון כבר התממשה. "סטיבן הוא עיתונאי שנסע אל המזרח התיכון כדי לדווח על סבלם של המוסלמים בידי הדיקטטורים העריצים ששולטים בהם", היא הסבירה.

גם חבריו למקצוע של סטיבן שותפים לדעתה. סטיבן "חי בתימן במשך שנים, דיבר ערבית טובה" ו"חש אהבה עמוקה" לעולם הערבי, אמר אחד מחבריו למקצוע. אחר נזכר כיצד סטיבן התעקש לנסוע לסוריה – שבה נהרגו למעלה משבעים עיתונאים ולמעלה משמונים נחטפו בשנים האחרונות – למרות החשש הביטחוני. הוא חצה בחשאי את הגבול, מתוך רצון לתעד בנאמנות את התמודדותם של האזרחים הסורים הפשוטים.

במייל שסטיבן שלח לעמית שלו למקצוע, הוא כתב: "אני נמצא כאן למעלה משבוע. אף אחד לא רוצה לדווח מפה בגלל החטיפות. המצב כאן גרוע למדי. בלילות האחרונים אני ישן בחזית, מסתתר מטנקים, ושותה מי גשמים". זמן קצר אחר כך, באוגוסט 2013, הוא נחטף על ידי המחבלים של דאעש.

מה שכמעט אף אחד מחבריו לעבודה לא ידע, זה שסוטלוף היה יהודי שעלה לישראל. סטיבן גדל במיאמי, היה נכד לניצולי שואה, ואמו שירלי לימדה במשך שנים בגן הילדים של בית הכנסת. בשנת 2005, כשסטיבן היה בן 22, הוא עבר לגור בישראל, קיבל אזרחות ולמד במרכז הבין-תחומי בהרצליה.

הוא עבד עבור מערכות עיתונטות ישראליות, דיווח עברו הג'רוזלם רפורט והג'רוזלם פוסט. פעם שאל אותו קולגה ישראלי, מה עיתונאי כמוהו - עם כזה שם יהודי ברור, ועם כאלה קשרים לישראל – עושה במדינות חסרות יציבות כמו לוב, תימן או בחריין. "אני לא בדיוק משתף אותם בדעות ובערכים שלי", ענה סטיבן. "אני פשוט מנסה להישאר בחיים". וכשהקולגה הישראלי ציין שהרקע היהודי שלו עלול להתגלות בחיפוש פשוט באינטרנט, סטיבן לא נבהל: "כן, גוגל בהחלט לא חבר שלי", הוא השיב.

לאחר חטיפתו, זהותו היהודית הפכה לסכנה גדולה עוד יותר, ומשפחתו עשתה כל שביכולתה כדי למחוק מהאינטרנט כל אזכור של חייו האישיים. הם ניסו למנוע עוד "מצב של דניאל פרל" מספר אחד מבני המשפחה, כשהוא מתייחס לכתב הג'ואיש וול סטריט שנרצח על ידי מחבלי אל קעידה בפקיסטן בשנת 2002. דאעש, ששואפת להקים מדינה איסלמית בסגנון ימי הביניים בכל המזרח התיכון, החליטה להשמיד את כל הנוצרים, הכורדים והמוסלמים השיעים באזורים שהיא כבשה. אין להם שום רחמים, הם קושרים ויורים בקרבנותיהם. במוסול, העיר השניה בגודלה בעירק, הם השמידו את האוכלוסיה הנוצרית שהתגוררה בעיר מזה 2000 שנה. עדי ראייה מדווחים שראשיהם של ילדים נערפו בשיטתיות, ונתלו על מוטות בפארק הציבורי. דאעש שולטת כעת על טריטוריה במרחק קילומטרים ספורים בלבד מגבול ישראל, ובסרטון גיוס שהיא פרסמה לאחרונה, היא מסמנת את ירושלים בתור העיר אותה הם רוצים במיוחד לכבוש.

בעוד שבני משפחתו של סטיבן במיאמי עשו כל שביכולתם כדי להסוות את זהותו היהודית של בנם, בשבי, סטיבן דבק בקשר היהודי שלו

בעוד שבני משפחתו של סטיבן במיאמי עשו כל שביכולתם כדי להסוות את זהותו היהודית של בנם, בשבי, סטיבן דבק בקשר היהודי שלו.

שבוי אחר של דאעש, שהוחזק יחד עם סטיבן ואחר כך שוחרר, סיפר שביום כיפור האחרון סטיבן צם והתפלל כשפניו לכיוון ירושלים, למרות הסכנה הגדולה אליה הוא היה נכנס אילו שוביו היו מבחינים במעשיו. "הוא אמר להם שהוא חולה ולא רוצה לאכול, למרות שהם הביאו לנו ביצים באותו יום..." האסיר לשעבר סיפר: "נראה כאילו שהוא מתפלל באופן נסתר לכיוון ירושלים. הוא שם לב לאיזה כיוון מתפללים המוסלמים, ושינה מעט את הזווית."

בפנייתה המרגשת בסרטון הוידיאו, שירלי סוטלוף התחננה על חיי בנה: "אני רוצה מה שכל אם רוצה - לחיות לראות את ילדיהם של ילדיה. אני מתחננת אליך לאפשר לי את זה". זה לא קרה. ב-2 בספטמבר, 2014, פורסם סרטון וידיאו שמראה כיצד סטיבן סוטלוף, מפוחד ומבט נרדף בעיניו, כורע ככל הנראה לפני אותו מחבל בעל מבטא בריטי שאוחז בסכין, ואז נרצח באכזריות. אחרי עריפת ראשו של סטיבן סוטלוף, איים הרוצח להוציא להורג גם את העיתונאי הבריטי, דיויד היינס.

לאחר רציחתו המזוויעה של סטיבן, משפחת סוטלוף לא ניסתה עוד להסתיר את זהותו – ולא את זהותם. אמו כבר לא צריכה להתחנף ולהתחנן אל האנשים הרעים שחטפו ובסופו של דבר הרגו אותו. בשעות שלאחר פרסום החדשות על רצח בנם, זרם בלתי פוסק של חברים וקרובים ביקר בבית משפחת סוטלוף, לנחם את הוריו ואחותו הצעירה של סטיבן. כשהמשפחה ביקשה להעביר מסר לציבור, היא עשתה זאת באמצעות בית הכנסת שלהם, שפרסם הודעה בשמם ולמענם: "אנחנו מקווים שכולם יתפללו על המשפחה ויהיו כאן בשביל המשפחה."

באבלה, משפחת סוטלוף חופשיה סוף סוף לפנות ולבקש את עזרת הקהילה היהודית. והם יכולים לעשות את זה מתוך ידיעה – ונחמה – שכאשר בנם שהה בשבי, בשנת חייו האחרונה והמחרידה, גם הוא הצליח להתחבר אל מורשתו היהודית, למרות הסכנה הרבה בה הדבר היה כרוך.

דניאל ברין, חבר ילדות של סטיבן וכתב בכיר בעיתון היהודי של לוס אנג'לס כתב: אני מתפלל שאיפה שהוא בשממה המייאשת, בזמן כלשהו במשך הנדידה חסרת התקווה, סטיבן מצא את הכוח והנחמה... "ממעמקים קראתי ה', ה' שמעה בקולי...". איני יודע אם אלוקים ענה לסטיבן. כל שאני יודע הוא שבסטיבן עצמו היה ניצוץ אלוקי: הוא היה נשמה מחפשת, רגישה וסקרנית, והוא היה גיבור. אני יודע שדמו, כמו כל דם יהודי, ייזכר. ושאם מותו עורר את העולם להבחין ברוע המתפשט, אז אולי, רק אולי, תוכל לבוא ישועה.

יהי זכרו ברוך.