המחבר הוא טייס קרבי, רב סרן במיל.

כשאני יושב בתא הטייס של מטוס ה-F16 שלי וחג מעל למזרח התיכון, יש לי המון זמן לחשוב.

למרות שרגעים ספורים בלבד דרושים כדי להגיע מהבסיס לעזה, יש לי זמן לחשוב עד שצה"ל יוודא היטב, בעזרת האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותו, שהמטרה נקיה מאזרחים. בזמן שמשוגרות לאזרחים אזהרות שונות להתרחק מהאזור – על ידי פלאיירים, שיחות טלפון והשיטה המיוחדת של "הקש בגג" – נשארת לישראל שאלה אחת לברר.

האם התקיפה מוסרית?

הכללים נשמעים פשוטים: אם המטרה היא משגר רקטות קטלני, הכו מהר ובכל הכוח. אם המטרה אזרחית, אל תגרמו לנזק.

לרוע המזל, המציאות לא כל כך פשוטה. כשהמערך הצבאי העזתי – משגרי רקטות, תעשיות נשק ומאגרי תחמושת – מסתתר בצורה מסוכנת בתוך שכונות מגורים פלסטיניות, בתי ספר, מסגדים, בתי חולים ובתים פרטיים (מלבד מנהרות הטרור שכוחות הקרקע של צה"ל מנטרלים). צה"ל משקיע כסף, זמן ומאמצים רבים כדי לוודא שכל יעד שאנחנו עומדים "לטהר" – יהיה יעד ראוי גם מבחינה מוסרית.

צמרר אותי לחשוב כיצד חוסר הסימטריה בלוחמה של החמאס – שתוקף בכוונה אזרחים ישראלים, תוך מציאת מסתור ציני מאחורי אזרחים פלסטינאים – מאלץ את ישראל לפעול למניעת אבדות של אזרחים בשני הצדדים. כטייס, אני עורך בדיקה אחרונה ולעתים מבטל תקיפה ברגע האחרון בשל נוכחות ילדים תמימים, שחייבים להישאר תמיד מחוץ לתחום. כל פגיעה בנפש מצערת אותי, למרות שברור לי שהחמאס הוא האחראי היחידי לכל "מגן אנושי" שנשאר בטווח האש. ואני גאה שהנזק המשני במלחמה הזאת היה הרבה יותר נמוך, למשל, מתקיפתם של כוחות נאטו בשנת 1999 בסרביה.

אני מציץ לעבר הכנף שלי כדי לבחון את התחמושת שנבחרת במיוחד לכל מטרה. בשל צפיפות המגורים הרבה של עזה, שמגבירה את הסיכון לנזקים משניים מרסיסים, תוכננו הטילים מונחי ה-GPS לפגוע במיקוד מקסימאלי. מעבר לזה, הם נבנו עם מנגנון השהייה, שמאפשר להם לחדור עמוק לתוך המבנה כדי ליצור פיצוץ מוגבל יותר – ובגלל זה בפעמים רבות הצילומים מראים עמודי עשן שעולים הישר מאתר הפיצוץ.

אני מסתכל על קו החוף היפה של עזה וחושב שזה בעצם לא היה חייב להיות ככה. אני נזכר בכמיהה לשלום שהייתה לי ולכל כך הרבה מאיתנו, כשישראל פינתה את כל חייליה ואזרחיה מעזה – ונתנה לפלסטינים את ההזדמנות ליצור ריבונות שלוה ופורחת שיכלה להפוך לסינגפור הבאה.

במקום זה, החמאס פרץ לשלטון והקים משטר של טרור ושחיתות, שבו מיליארדי דולרים של עזרה בינלאומית נוצלו, לא לתשתיות אזרחיות (האם מישהו יכול להסביר לי בבקשה מדוע עדיין קיימים "מחנות פליטים" פלסטיניים בעזה?), אלא כדי להעמיד תשתית צבאית תוך התחברות לטרוריסטים הגרועים ביותר בעולם.

אירן, האיום הגלובלי הגדול ביותר כיום, מספקת כספים, אימון ונשק לחמאס. כשטילי M-302 הצליחו להגיע עד לחיפה – יחד עם רקטות שנשלחו מהטריטוריות של לבנון, סוריה ומצרים – אירן שלחה למעשה את זרועותיה עד לדלת ביתנו. כולנו נשמנו בהקלה כשכמה חודשים קודם לכן צה"ל איתר ועצר את אונית משא שהובילה עשרות מהטילים המתקדמים האלה מאירן.

אני מתמלא רגשות תודה לכל האנשים בעולם שתומכים בישראל דרך תפילותיהם, ובכל דרך שהיא. אני מכיר תודה במיוחד ל-F16 האמריקני עם השיפורים הישראלים המיוחדים, ואני מודה לאמריקה שעזרה לנו לממן את מערכת ההגנה של כיפת הברזל - אותה פיתחנו, מכורח הנסיבות, מקונספט מופשט עד לאב טיפוס לניסיון ולתפקוד מבצעי מלא, במהירות חסרת תקדים של שבע שנים.

ואני תוהה על מניעיהם של אלה שתומכים בחמאס ובערכיו.

אני חושב על החדשות שמגיעות מצרפת ומספרות על המון אלים, שמכתר ציבור יהודי בבית הכנסת שלו, ונזכר בתקפות אפלות בהיסטוריה שלנו. אני מתפעל איך זכינו לקלוט עולים יהודים מלמעלה מ-90 מדינות, ואני שמח על הזכות שנתנה לי לסייע בשמירה על הביטחון במולדת הנצחית שלנו.

אני חושב על הילדים בביתי ועל הטראומות ארוכות הטווח שנגרמות להם, כשהם בורחים בבהלה לממ"ד בכל פעם שנשמעת אזעקה. כשהחמאס יורה בכוונה ובלי הבחנה על 75% מהאוכלוסיה של ישראל, חובתנו המוסרית היא לעצור אותם. ואני מזכיר לעצמי שלמרות כל אלה שמפנים אצבע מאשימה ל"מניין האבדות" הנמוך של ישראל, אסור לנו אף פעם להתבייש בכך שאזרחי ישראל מוגנים היטב מהרקטות.

לבסוף, אם שתי שעות הגיחה שלי מסתיימות בלי שאף מטרה של החמאס תצליח לעבור את הבדיקות ההומניטריות המחמירות של צה"ל – מה שמחזיר אותי לבסיס עם כל התחמושת – אני עושה זאת ברוגע בשל הידיעה, שאפילו תחת הנסיבות המאתגרות האלה, ישראל עדיין פועלת לפי הערך הנצחי שכל אדם נברא בצלם אלוקים – ואנחנו נוקטים בכל הצעדים האפשריים כדי לשמור על קדושת החיים של כל אדם.