בין שלל הדעות שאנו זוכים לשמוע, זיהינו מחלוקת קטנה בין שני רבנים, שמייצגים שתי גישות מנוגדות. האחת, טוענת שאסור לעצור רק בשחרור הפיזי של הבנים, צריך למנף את הרגש ולהמשיך לבקש על מצבנו העגום. מנגד, יש שטוענים שצריך לקרוע שערי שמים ולהתמקד בצער המשפחות והבנים החטופים. האם באמת יש כאן 'תפיסת טרמפ' פסולה, או הזדמנות אמיתית שחבל לפספס? נשמע את הרבנים, ואחר כך, נשמח לשמוע גם את תגובותיכם.

השערים פתוחים! זה הזמן להביא גאולה שלמה!

הרב מנחם ספירוף:
ימים קשים עוברים על כולנו. כולנו מזדהים עם המשפחות, מזועזעים מרשעותם של הטרוריסטים, ומקווים לחזרתם המהירה של הבנים. ממש מפעים לראות את תחושת ההזדהות והאחדות שמתגלה בזמנים כאלה. שלושה בחורים נחטפו, ועם שלם מרגיש כאב, עם שלם מזיל דמעה. מצב הרוח הלאומי השתנה, בלי קשר להגדרות החברתיות המגזריות, וכולם משלבים ידיים במפגן נדיר של אחדות, של השלמה עם הגורל המשותף, של אהבה שוברת גבולות. כל זה מוציא מאיתנו עוצמות שמצליחות לרגש את כולם, עד אחרון הציניקנים. איך ברגע אחד מתעלים מעל כל הקטנוניות, מעל כל המחלוקות, ומתגלה התופעה האנתרופולוגית הייחודית של עם אחד, עם לב אחד.

המשפחות מבקשות שנתפלל על הבנים שיחזרו, שנרבה באמירת תהילים. הרבנים מכנסים עצרות תפילה, ובבתי הכנסת בכל העולם מסיימים כל תפילה באמירת כמה פרקי תהילים ותפילה לחזרת הבנים. גם אנשים שבאופן רגיל לא מתפללים כלל, בימים אלה מוצאים בעצמם את הניצוץ היהודי, חי וקיים, לא נקבר תחת שום הגדרה חברתית או פוליטית. גם אנשים שמתפללים אבל בצורה טכנית ויבשה, מגלים בעצמם בימים האלה שהם מצליחים להתרגש, שהתפילות יוצאות ממעמקי הלב.

חז"ל לימדו אותנו שגם במצבים בהם שערי התפילה ננעלו, והשמים חסומים מלקבל את תפילותינו, אף על פי כן - שערי דמעות לא ננעלו. כלומר, תפילה שיוצאת עם דמעות, בוקעת את כל השערים. כך קיבלנו במסורת. נראה שאלו ימים מלאים בדמעות. ואם הגענו לתפילות כאלה, והשערים פתוחים, צריך לנצל את האנרגיה הזאת! את פרץ הרגש הזה צריך לרתום. לבקש לא רק על השחרור שלהם. לנצל את העוצמה הזאת לבקש כבר על כל הקופה.

המצב הבטחוני, בלי קשר לחטופים, הוא לא מי יודע מה. אלפי טילים מכוונים על כל הארץ, ואנחנו יושבים על חבית של חומר נפץ. גם המצב הכלכלי לא מזהיר, יש עוני נורא. גם המצב החברתי, הפערים ואי השוויון, המצב הרפואי, המחלות, הצרות ועוד ועוד. כולנו התרגלנו למין שיגרה כזו של צרות, של ריחוק מהקב"ה. אנו כבר לא מתרגשים מכך שעולמנו הפך להיות קר ומנותק, מכך ששועלים הולכים בבית קודשי הקדשים, מכך שמליוני יהודים חיים בסבל ובצער, בניתוק עמוק מכל סוג של רוחניות וקדושה. את הרגש ואת כונת הלב בתפילה שהתחדשה עלינו בימים אלה, צריך לנצל ולבקש על הכל, שנגמור כבר עם הגלות הנוראית הזאת, עם כל תופעות הלוואי שלה, ושנזכה לעשות פה בעולם את תכליתנו האמיתית.

יתכן מאד להוסיף ולומר, שכיהודים מאמינים אנו יודעים שהכל משמים, ושיש סיבות ציבוריות שבגללן נגזרה הגזירה, וזה אך טבעי שבמצב שכזה, כולנו נקבל על עצמנו להתחזק. ננצל את ההזדמנות הנוראה הזאת לתקן דרכינו, ואם קשה לנו לעשות שינוי מהותי, לפחות נתפלל ונבקש על זה!

כולנו שבויים על ידי כוחות היצר הרע, וכולנו צריכים גאולה. אני לא חלילה בא לזלזל בסבל של מי ששבוי אצל נבלות האדם המרושעים, אין בכלל מה להשוות, אבל המצב הנורא הזה של שלושה נערים חטופים, צריך לגרום לנו לבקש מכל הלב גם על יתר השבויים, וגם על עצמנו, שלמרות חיי הנוחות והחירות, אנחנו שבויים בכבלי ההרגלים הרעים, המקובעויות, האגואיסטיות שלנו לרגשותינו ולרגשות האנשים שסביבנו.

גלעד שליט יוכיח כמה הדרך ארוכה

קצת לא נעים לומר, אבל כל כך הרבה התפללנו על 'גלעד בן אביבה'. הנה הוא שוחרר, כמה שמחנו, כמה התרגשנו. אבל איפה הוא היום? הוא עדיין צריך תפילה. יש לו עוד הרבה מה לעבור כדי להיגאל באמת. אני לא אומר זאת בהתנשאות, הבטה קצרה במראה מגלה לי כמה גם אני תפוס ואחוז בהבלים ושטויות שגם אני לא מצליח להשתחרר מהם. וכך גם הילדים שלי. כמה עולמנו הרגשי רחוק מהתלהבות וחשק מהמציאות הרוחנית התכליתית.

ולכן, התפילות על שלושת בחורי החמד, שהצליחו להוציא מאותנו כל כך הרבה רגש וגם כל כך הרבה אחדות, לא צריכות להיות קטועות ומצומצמות רק לשחרורם המהיר. זו הזדמנות לבקש על כל השבויים, גם על עצמנו, שנזכה לצאת כולנו לחירות אמת.

יהי רצון שנזכה.

ניצול ציני ומינוף תפילות הן תופעות פסולות!

הרב חגי כהן:
קראתי את דברי ידידי הרב ספירוף. כוונתו טובה ורצויה, אבל אני חולק עליו מכל וכל.

אין מי שרוצה יותר ממני את הגאולה השלמה, וגם אני מוקף בתזכורות כואבות על מצבנו העגום, בכל הכיוונים.

אבל עם כל הכבוד, במצב כזה לא צריך לעשות חשבונות ולנצל הזדמנויות לתפילות על הכלכלה ועל המחלות. יש פה שלושה בחורים שנמצאים בשבי! יש פה שלושה בחורים שסדר יומם נקבע על ידי חיות אדם. איך אפשר להתעלם מזה? איך אפשר "למנף" את זה?

אומרים שבכנסת יוזמים חוק למניעת טרמפים של ח"כים ושרים על אירועים ביטחוניים. הם מציפים בהמוניהם את משפחות השבויים. ביתם של המשפחות הפך ממש לתחנת רכבת של פוליטיקאים, אנשי ציבור ושאר אנשים שרוצים לתמוך ולחזק, אבל רוצים גם להצטלם ולפרסם את ביקורם. החלק הזה מגעיל אותי. אני לא חושב שזה ראוי. מי שבאמת יכול להועיל – שיבורך, אבל פוליטיקאי שמנצל את הביקור לתועלת עצמית זה דבר בזוי, לדעתי. ולמרות שזה לא אותו דבר, אני לא חושב שצריך לנצל את המצב הנורא הזה כדי "לקדם" תפילות אחרות, חשובות ונצרכות ככל שיהיו.

הרב ספירוף הזכיר ששערי הדמעות לא ננעלו, וזו ראיה לכך שכאשר השערים פתוחים צריך להעביר תפילות נוספות. אני חושב להיפך. מספרים בשם האדמו"ר מקוצק, שהקשה כך: אם שערי דמעות לא ננעלו, מדוע צריך בכלל שערים? וענה, שיש זיוף, דמעות שקר, שזה דבר מגונה, ועבור דמעות אלה נועלים את כל השערים. ברור שדמעות שבאות מקילוף בצל לא יעשו את העבודה של פתיחת שערים. אני חושב ומאמין שגם תפילות ממונפות אינן ראויות.

קשה לי להאריך בדברים בדבר כל כך פשוט. וכי יעלה על הדעת שאבא שבנו נחטף, ינצל את ההזדמנות לבקש גם על שאר הילדים, שיגמרו עם המשכנתא, או שיזכו לחופשה שנתית מוצלחת. זה הבל הבלים. צריך לזעוק, לצעוק, להתחנן על מה שמולנו כעת, על הצער של המשפחות. רק זה צריך להיות לנגד עינינו.

נכון ששחרור הילדים לא יסיים את הסיפור. נכון שיש עוד הרבה מה לתקן. אבל צריך להתמקד במה שמונח על הפרק. ואין מקום לדאגה, חז"ל לימדונו ש'המבקש על חבירו - הוא נענה תחילה', ואם גם בנו יש בחינות מסוימות של שבי של היצר הרע, אין ספק שהשכר על מצות התפילה מכל הלב, יועיל גם לנו ולענינינו. אבל חלילה לבזבז את התפילות שנצרכות בימים האלה לדברים אחרים, חשובים ככל שיהיו. הבה נתמקד בתפילות מכל הלב לחזרתם המהירה של הבנים!

עד כאן דברי הרבנים.

נשמח לשמוע את תגובותיכם, עם מי אתם יותר מזדהים. בתקוה שמאמר זה בקרוב ממש לא יהיה עוד רלבנטי.