רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אקטואליה

הרב עובדיה יוסף: שנה לפטירת שר התורה

ב׳ במרחשוון ה׳תשע״ה ב׳ במרחשוון ה׳תשע״ה 26/10/2014 | מאת חיים לוי

כבר שנה עברה מאז שמרן הרב עובדיה נפטר.

חכם עובדיה יוסף נולד בבגדד בשנת 1920 לאביו הרב יעקב ולאמו גורג'יה עובדיה, ועלה עם משפחתו לירושלים כשהיה בן ארבע. בנעוריו למד הרב עובדיה בישיבת פורת יוסף, בגיל 21 הוסמך לרבנות, ובגיל 24 נשא לאישה את מרגלית פטאל (שנפטרה בשנת 1994) ויחד הם גידלו 11 ילדים.

בשנת 1947, התבקש חכם עובדיה להגיע לקהיר, על מנת לכהן שם כדיין בבית הדין הרבני. בשנת 1949 הוא חזר למדינת ישראל, שהוקמה בינתיים, המשיך את לימודיו ושימש כדיין בבית הדין של פתח תקווה. באותה תקופה הוא גם הוציא לאור את הספרים הראשונים מתוך סדרות ספריו "חזון עובדיה" ו"יביע אומר". בין השנים 1958-1965 כיהן הרב עובדיה כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, עד להתמנותו לחבר בבית הדין הרבני הגדול. בשנת 1968 הוא נבחר לכהן כרב הספרדי הראשי של תל-אביב יפו, והמשיך בתפקידו זה עד לשנת 1973, בה נבחר לתפקיד הראשון לציון – הרב הספרדי הראשי לישראל.

בשנת 1984, הקים הרב עובדיה יוסף את מפלגת ש"ס, שהיא כיום המפלגה הרביעית בגודלה בכנסת.

נועד לגדולה

אחד מתלמידיה הצעירים של ישיבת פורת יוסף, החל פתאום להיעדר מהלימודים. לצוות המורים לא היה מושג מה קרה לו. לאחר מספר ימים, החליט ראש הישיבה המודאג, חכם עזרא עטייה (1885-1970) - אחד מגדולי תלמידי החכמים הספרדים במאה העשרים (בין תלמידיו נמנו חכם בן ציון אבא שאול, הרב כדורי ועוד) - לבקר בבית התלמיד.

בשיחתו של הרב עטייה עם אביו של התלמיד, הסביר לו האב שברשות המשפחה חנות מכולת קטנה, ושהוא זקוק לעזרת בנו בתור נער שליח. הרב עטייה ניסה לשכנע את האב עד כמה גדולה חשיבות לימוד התורה, והתאמץ למצוא פתרון לבעיית כוח האדם, אך ללא הועיל - אבי הילד לא זז מעמדתו.

למחרת בבוקר, כשהאב הגיע לחנות, הוא נדהם לגלות את חכם עטייה בכבודו ובעצמו ממתין מחוץ לחנותו בבגדי עבודה. כאשר שאל אותו האב למעשיו ענה לו הרב, "לימוד התורה של הבן שלך וודאי חשוב יותר מהלימוד שלי – ובמעשיך אתה הורג את גדול הדור הבא. אני אעבוד במקומו כנער השליחויות, ואותו תשלח בחזרה לישיבה!"

אבי הילד הבין את רצינות דבריו של הרב, ואפשר לבנו לשוב אל בית המדרש. ילד זה הפך להיות חכם עובדיה יוסף זצ"ל.

גאון בתורה

חכם עובדיה התפרסם במיוחד בשל היקף ידיעותיו, כפי שבא לביטוי בפסקי ההלכה שלו. בתשובה טיפוסית הוא היה מצטט למעלה מ-50 מקורות הקשורים לנושא המדובר. זכיתי לבקר לעתים קרובות בביתו ולהתפלל איתו. בביתו לא היו קירות או טפטים, אלא אלפי ספרים תורניים מאורגנים בסדר מסוים. מפעם לפעם הייתי לוקח ספר מאחת הספריות ומיד הייתי נתקל בכתב ידו. אי אפשר היה לעבור על שלושה עמודים רצופים, בכל אחד מהספרים הרבים שבביתו, מבלי להיתקל בהערות בכתב ידו, בנושא המדובר.

באחת הפעמים נכנס אורח ששאל "הרב, שמעתי שיש לך זיכרון צילומי. האם זה נכון? האם אתה יודע את כל הספרים האלו בעל פה?"

האנשים שהיו בחדר אתגרו אותו לנסות את הרב. "תבחר אחד מאלפי הספרים שכאן, תתחיל שורה, וחכם עובדיה יסיים אותה", הם אמרו.

כשהאורח ניגש לאחד מספרי הגמרא, כולם התחילו לחייך. "אולי כדאי שתנסה משהו פחות קל..." הם אמרו.

בנו, חכם דוד יוסף שליט"א, סיפר לי פעם בשם אביו, "הוא רוצה שכולם ידעו ששליטתו המוחלטת בתורה לא נובעת אך ורק מכישרונותיו המיוחדים, אלא גם מהתמדתו ועמלו בתורה. בוקר אחד הבחינו ילדיו במשהו מוזר מאוד; חכם עובדיה התעורר בבהלה, רץ לכיור ליטול את ידיו, בירך את ברכת התורה (הברכה שאומרים לפני לימוד התורה) ומיהר לעיין בספר השו"ת של הריב"ש. הילדים היו סקרנים מאוד לדעת מה קרה. "אנחנו יודעים שאתה מאוד אוהב את התורה, אבל מה הדחיפות?"

הרב השיב שבליל אמש הוא התאמץ להבין שתי דעות סותרות לכאורה בדברי הריב"ש, שנראו בלתי ניתנות ליישוב. לאחר שהוא חשב על העניין במשך זמן מה, הוא יישב את הסתירה. "בשנתי", המשיך חכם עובדיה, "הופיע הריב"ש בחלומי ואמר, 'אתה אכן הבנתי את כוונותיי. אין סתירה בין שתי הדעות. כל העניין מיושב במקום אחר בכתביי'. ברגע שהתעוררתי הלכתי לבדוק את המקור שהוא הזכיר בחלום, והדברים באמת הופיעו שם".

צמא שאינו יודע רוויה

צימאונו של חכם עובדיה יוסף לתורה מהווה דוגמא לכולנו. באחד הימים התעורר בנו בשעת בוקר מוקדמת, ומצא את אביו שכוב על הרצפה ולומד. "מדוע הרב על הרצפה?" הוא שאל בחרדה.

ענה לו אביו, "התעוררתי מוקדם ללמוד, טיפסתי על הסולם כדי להוריד ספר ונפלתי ארצה. ניסיתי לקרוא לעזרה, אבל הכאב היה חזק מדי, ואף אחד לא שמע את קריאותיי. אז במקום לשכב על הרצפה, וסתם להתפתל מכאבים ולבזבז זמן, החלטתי לקחת ספר שאני יכול להגיע אליו, ולהתחיל ללמוד". מאוחר יותר נתגלה שהוא שבר עצם בגבו ושנדרש ניתוח כדי לרפאו.

ליבו היה עם הציבור

לפני כעשר שנים, חכם עובדיה עבר את התקף הלב הראשון שלו והובהל לבית החולים. הרופאים החליטו שצריך לנתח אותו מיד. חכם עובדיה התחנן בפניהם לדחות את הניתוח בשלוש שעות ולאפשר לו לחזור לביתו. בקשת הרב תפסה את הרב אריה דרעי לא מוכן, והוא ניסה לשכנע את הרב שלא לחכות. לאחר שדחו את הניתוח, הסביר חכם עובדיה: הייתי באמצע כתיבת פסק דין לאישה עגונה, ובגלל התקף הלב לא הצלחתי לסיים אותו. "חששתי שמא לא אצא בחיים מהניתוח, ואז מה יהיה עם האישה המסכנה הזו? היא לא תוכל להתחתן, ותהיה עגונה במשך כל חייה. הייתי חייב לסיים את תשובתי לפני הניתוח".

עם זאת, ייחודיותו של חכם עובדיה הייתה הרבה מעבר לשכלו המבריק ולרחמיו. היה בו דבר נוסף שהפך אותו למיוחד במינו; הוא היה הרמטכ"ל של קהילת התורה העולמית. לא משנה באיזה תחום מהחיים היהודיים התעוררה בעיה, הוא היה הדמות שאליה פנו כולם.

חכם עובדיה יכול היה לדבר לא רק ברמה המתאימה לחכמי הדור, אלא גם להגיע לאנשים הרגילים. הוא פינה זמן לכולם, וכולם נשענו על חכמת התורה שלו. ממנחם בגין שביקש את עצתו לפני החזרת מדבר סיני למצרים, ועד לראשי הממשלות והנשיאים בימינו שביקשו את עצתו לפני החלטות חשובות. היה זה דבר שבשגרה לראות את רחוב ביתו חסום לתנועה, עקב ביקורו של אח"מ זה או אחר שבא לבקש את עצתו וברכתו של הרב.

בתור תושב הר-נוף, שזכה לגור בשכנות לחכם התורה, הייתי רגיל לכך, וגם לאנשים החילונים הרבים שחסמו את הרחוב בהגיעם לבית הרב, כדי שישמש בתור סנדק בברית המילה של בנם.

אין פלא שעל פי הערכת המשטרה השתתפו בהלוויית הרב כ- 850,000 איש, בנוסף לכ-200,000 איש שנתקעו מחוץ לירושלים שנחסמה לתנועה (זו היתה הלוויה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל). מיהודים פשוטים שזכו להשתתף באחד משיעוריו הרבים של הרב עובדיה, ועד לדיינים שהעלו בפניו סוגיות בהן התקשו להכריע בעצמם, כמעט 15% מאזרחי המדינה הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.

גדולתו של חכם עובדיה לא היתה רק בידיעותיו התורניות ובאישיותו הזכה, אלא גם ביכולתו להראות לעולם, תהיה מה שתהיה נקודת מבטו של השואל, שבתורה נמצאת תשובה לכל דבר. עובדה זו השתקפה היטב בלוויה שלו - במספרם המדהים של המלווים, ובמגוון החברתי העצום של המשתתפים. יהודים מכל סוג וזרם עמדו יחד מאוחדים, ומתאבלים על אובדנו של אדם גדול כל כך.

פעם, בשבעה של אחד מגדולי התורה בירושלים, שמעתי את הרב עובדיה אומר: בניחום אבלים אנחנו אומרים 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'. 'המקום', על פי ההבנה הנפוצה, הוא הקב"ה, שמכונה כך משום שהוא מקומו של העולם. אבל חכם עובדיה הסביר ש'המקום' של האדם בעולם הבא הוא זה שינחם אתכם. כלומר, מקומו הנצחי, אותו השיג הנפטר דרך לימוד התורה ושמירת המצוות.

יהי רצון שהמקום אליו הביא חכם עובדיה את העולם היהודי בכלל, ואת עולם התורה הספרדי בפרט – רמה שנראתה בלתי נתפסת בשנים עברו - ינחם אותנו, כדי שנוכל להמשיך את מורשתו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן