זה קרה ביום רביעי שעבר בפינה שקטה בדרום מזרח לונדון. שני מחבלים אסלאמיים ילידי ניגריה – רצחו באכזריות חייל בריטי לאור היום. הם התעללו בגופתו בסכינים ובמצ'טות, גררו אותה אל הרחוב, וצעקו סיסמאות אסלמיות שונות, כשהם מעודדים אנשים לצלם אותם. כשהשוטרים הגיעו, הם תקפו אותם בסכיני קצבים, עד שצלף משטרתי ירה בהם.

תקיפה זו התרחשה שעות ספורות לאחר עימות נוסף עם לוחם ג'יהאד בפלורידה. אברהים טודשב, המקושר למניחי המטען במרתון בבוסטון, נורה ונהרג על ידי סוכני FBI, ככל הנראה לאחר שהתקיף אותם במהלך חקירה. ומאז כבר שמענו על תקיפה נוספת של חייל על ידי מוסלמי, והפעם בפריז.

מומחים בנושא הטרור מזהירים מפני איום חדש: "מחבלים עצמאיים" שאינם מגיעים לפיגועים דרך השתייכות לארגון טרור פורמאלי כלשהו, אלא באופן עצמאי. לאחר היחשפות לדעות קיצוניות דרך טקסטים או הרצאות, המתארות לרוב את האסלאם הבינלאומי כישות מוכה ומאוימת המכותרת באויבים מכל צדדיה, שנאלצת להגיב באלימות נואשת להגנתה – מוצאים הטרוריסטים העצמאיים תמיכה הולכת וגוברת אונליין, בצורה של קהילה וירטואלית ואפילו הוראות כיצד לתכנן פיגועים.

למרות שמוקדם מכדי לדעת את הפרטים המדויקים על המחבלים בלונדון, הם הוסרטו אומרים לעוברי אורח: "אנחנו נשבעים באללה." וכשאחד מהם צועק, עם סכין מגואלת בדם בידו: "עין תחת עין ושן תחת שן!"

לא כפשוטו

מזעזע לשמוע מחבל אכזרי שמשתמש במילים המצוטטות מהתורה – "עין תחת עין" (שמות כא,כד; ויקרא כד,טו). האם אפשר באמת להשתמש במילים האלה כדי להצדיק אלימות?

למעשה, הנצרות השתמשה מזה זמן רב ברעיון ה"עין תחת עין" כדי לצייר את "הברית הישנה" – וכיוצא מכך גם את היהודים ואת היהדות בכלל – כצמאת דם ואכזרית, שדואגת יותר לחוק היבש מאשר לחסד ולרחמים.

האמת היא שהתוקפים בלונדון הבינו את הדברים בצורה שגויה לגמרי ועוותו את מצוות היהדות לחלוטין, ובכך המחישו למרבה האירוניה כמה הרבה יש לעיקרון הצדק היהודי ללמד את העולם הזועף והאלים של ימינו.

על פי ההלכה היהודית המילים "עין תחת עין" מתייחסות לפיצוי כספי מתאים עבור הנזק שנגרם לקרבן. הגמרא (בבא קמא פד:) מסבירה שמי שגורם נזק גופני בלתי הפיך לרעהו, חייב לפצות אותו, ולשלם על הנזק, הצער, הוצאות הרפואה והפסד הפרנסה.

כשבית המקדש עמד בירושלים, יושם החוק הזה על פי החלטת בית הדין (ולא על ידי אנשים פרטיים או אנשים שלקחו את החוק לידיהם), והמערכת הייתה בשקיפות מלאה: כולם הבינו כמה שולם ומדוע.

ובכל זאת היום, הפירוש המילולי לכאורה של "עין תחת עין" הפך מקודש במערכות "צדק" שונות. לדוגמא, בית משפט בערב הסעודית גזר לא מזמן לגרום שיתוק לגבר שפצע אדם אחר.

ובכל זאת, אם המשמעות של "עין תחת עין" היא רק תשלום כספי, מדוע התורה משתמשת בניסוח כל כך פרובוקטיבי? למה להשתמש בשפה שאינה אמורה להתפרש כפשוטה?

התשובה היא, כפי שהסביר החזון אי"ש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ – 1878-1953), שרבות מהמצוות העוסקות במקרי פשיעה בישראל העתיקה אמורות ללמד אותנו ערכים יהודיים בסיסיים של רחמים והזדהות. התורה מבהירה לנו, כשאנחנו משווים בין פיצויים כספיים לפציעה ממשית, שלא כל דבר אפשר לתקן בקלות. אפילו כשאנחנו מחויבים לשלם על הנזק, אנחנו עדיין חייבים להבין את תחושת האבדן והצער של הנפגע.

זהו שיעור חזק בצילה של ההתקפה המזוויעה בלונדון, משום שבניגוד לשימושו הרברבני של הרוצח במילים "עין תחת עין", הדבר האמיתי שאנחנו לומדים מהפסוק הזה הוא בדיוק ההיפך: לפתח יותר רחמים ורגישות לזולת. וכך אנחנו לומדים מהפסוק "עין תחת עין" כיצד ליצור משקל נגד לחושך בלונדון – על ידי רחמים ולא על ידי שנאה.