מדינת ישראל הוקמה לפני 65 שנים. בעיני רבים, הדבר מוכיח את כושר 'חזונו הנבואי' המיוחד של תיאודור הרצל, החוזה שהעז לחלום שאותו עַם אשר הוגלה מאדמתו לפני כמעט 2000 שנה, יזכה לשוב ולבנות מחדש את ארץ אבותיו. מובן שסיפור התקומה היהודי שלאחר השואה הוסיף משקל רב לראייתו הנבואית של מייסד התנועה הציונית.

אולם ההיסטוריה של ימינו מאלצת אותנו להכיר במציאותה של טעות משמעותית בחזונו של תיאודור הרצל. טעות שעלינו לזכור גם כשאנחנו שמחים על כל ההישגים הרבים של מדינת ישראל.

הדבר שעורר ודחף את הרצל להקדיש את חייו להקמתה של מדינת היהודים, היה משפט דרייפוס בצרפת. הרצל, שהיה סופר ועיתונאי יהודי מתבולל, נדהם מעוצמת האנטישמיות בה הוא נתקל במהלך משפטו של אלפרד דרייפוס - קצין יהודי בצבא צרפת, שהואשם באשמת שווא של ריגול. במיוחד זעזעו אותו צעקות ההמון בפריז: "מוות ליהודים". במהלך המשפט שטף את צרפת גל של אנטישמיות, בעידודן של המנהיגות הצבאית והנהגת הכנסייה הקתולית.

למעלה מעשר שנים חלפו עד שהוכחה חפותו של דרייפוס, אולם משפטו שכנע את הרצל להסיק שהיהודים הם עם נפרד, שלעולם לא יתקבל לגמרי על העמים שמארחים אותו במדינותיהם. לכן, הוא החליט שהפתרון היחיד לבעיית האנטישמיות יהיה מדינה יהודית עצמאית.

לא רק שקיומה של מדינת ישראל לא מחה את האנטישמיות, הוא אף העלה אותה לשיאים חדשים

"כאשר רק נחל להוציא הצעתנו לפעולה, ונעלמה האנטישמיות וחדלה לעולם, כי ברית שלום תהיה זאת לנו." (הרצל – מדינת היהודים)

אולם, מסתבר שחלק זה בחלומו של הרצל הפך לחלום בלהות. לא רק שקיומה של מדינת ישראל לא מחה את האנטישמיות, אלא אף העלה את מפלס השנאה של אויבינו לשיאים חדשים, כשאת שנאת היהדות שלהם הם מנסחים בדרך פוליטית של "אנטי ציונות" פשוטה.

המאפיין הקבוע של האנטישמיות לאורך כל הדורות היה חוסר ההיגיון המוחלט שבה. חכמי התלמוד ניסחו זאת יפה בתיאור מקרה בו היה מעורב קיסר רומי:

"יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלומו. אמר לו: 'מי אתה?', ענה לו, 'יהודי'." אדריאנוס כעס שיהודי מברך אותו לשלום, והורה להוציאו להורג.

מאוחר יותר אדריאנוס עבר שוב ברחוב ונתקל באדם שלא דרש בשלומו. שאל אותו אדריאנוס "מי אתה?" ענה לו, "יהודי". כעס אדריאנוס איך יהודי עובר על פניו ואינו מברכו לשלום. מיד הורה להוציאו להורג.

הדבר התמיה את יועציו שאמרו: "אין אנו מבינים את המעשים שאתה עושה. מי ששאל בשלומך, מוצא להורג, ומי שלא שאל בשלומך, מוצא אף הוא להורג."

ענה להם אדריאנוס: "אתם רוצים לייעץ לי איך אני צריך להרוג בשנאתי?" (איכה רבה פרשה ג, ר).

וכך, היהודים הם או ליברליים מדי או שמרנים מדי, קמצנים מדי או פזרנים מדי, נדיבים מדי או אנוכיים מדי, דתיים מדי או חילוניים מדי – בחרו כל תכונה שרק תעלה על דעתכם, והיהודים כבר הואשמו שהם יותר מדי או פחות מדי ממנה. היהודים הם השעיר לעזאזל על חטאיה של כל מערכת פוליטית. מקס נורדאו, ממנהיגיה הגדולים של הציונות, ניסח זאת היטב: "היהודים אינם שנואים מחמת תכונותיהם הרעות, אלא מייחסים להם תכונות רעות מפני שהם שנואים."

האם מישהו מסוגל להסביר בהיגיון את גילויי האנטישמיות הנוכחיים המוסווים תחת מעטה של אנטי ציונות?

ישנה תנועה עולמית שנקראת BDS (Boycott, Divestment and Sanctions ) - חרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות. התנועה מבקשת פשוט ש... יחרימו, יבטלו השקעות ויטילו סנקציות רק על מדינה אחת בעולם: מדינת ישראל. רק ישראל נחשבת למדינה כל כך מושחתת מבחינה מוסרית ופושעת באכזריותה, שאנשים קוראים להתרחק ממנה, לבודד אותה ולהחרים אותה. סטודנטים בקמפוסים שונים דורשים מהנהלת האוניברסיטה למנוע מאקדמאים ישראלים להשתתף בוועידות. סופרמרקטים ברבות ממדינות אירופה מסרבים למכור מוצרים מתוצרת ישראל.

ישראל זכתה בתואר המפוקפק של החברה היחידה באו"ם שזכות הקיום שלה מוטלת באופן קבוע בספק, שמחיקתה ממפת העולם היא מטרתה של לפחות חברה אחת נוספת באומות המאוחדות (איראן), ושפגיעה במרכזי האוכלוסייה שלה נחשבת לגיטימית בעיני שלטון החמאס בעזה והחיזבאללה בלבנון.

אף אחת מאותן מדינות הפוגעות בשיטתיות בזכויות האדם – איראן, צפון קוריאה, בלרוס, זימבבואה, סודן או כל מדינה מסוגן – אינה זוכה לאותו מבט בוחן, קשוח ומאשים עד שלא תוכח חפותה, כמו זה שמקבלת מדינת ישראל הדמוקרטית מגופי האו"ם, על הרוב האנטי ישראלי המובנה בהם הן בניו-יורק והן בז'נבה.

ואכן, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שתמיד, בכל דיון של מועצת זכויות האדם של האו"ם, מופיעה כסעיף נפרד לדיון. כל יתר מדינות העולם נכרכות יחד תחת נושא אחר לדיון.

רוג'ר ווטרס, אלביס קוסטלו, הפיקסיס, סטיבי וונדר... מסרבים, כמו כוכבי בידור רבים אחרים, להופיע בישראל. כולם ביטלו מסעות לישראל. אליס ווקר, הסופרת המפורסמת ומחברת הספר 'הצבע ארגמן', הגדילה לעשות, ולא רק שהיא מסרבת להציב את כף רגלה בישראל, אלא גם אינה מאפשרת לתרגם את ספרה לעברית.

רק שלא נטעה בהבנת אופייה האמיתי של השנאה הזאת. כפי שציין ד"ר מרטין לותר קינג: "כשאנשים מבקרים את הציונים, הם מתכוונים ליהודים, אתם מדברים על אנטישמיות."

אכן, אין בעולם מדינה מלבד ישראל שמהווה יעד לקמפיינים בלתי פוסקים, ממומנים ומאורגנים היטב, שנועדו לעורר פקפוק, דה-לגיטימציה ודמוניזציה של מדינה ריבונית. אין עוד מדינה שעומדת מול ניסיונות שיטתיים להחרים, לעורר קמפיינים שליליים ולהטיל סנקציות. האנשים שעומדים מאחורי ניסיונות אלה טוענים שהם פועלים בשמן הנעלה של זכויות האדם, בעודם מתעלמים בשיטתיות ממקומות כמו סוריה, שבה נהרגו למעלה מ-70,000 איש בשנתיים האחרונות בלבד ורבים מספור נפצעו, איבדו את בתיהם, גורשו ונעצרו. למה לבחור בישראל ולא בסוריה? משם שישראל היא מולדתם של היהודים – והיהודים הם אלה שממשיכים לשמור על מקומם בראש רשימת הדברים מהם העולם היה רוצה להיפטר.

תיאודור הרצל חשב שהסיבה לכך היא שהיינו עַם בלי מדינה, אך עכשיו אנחנו יודעים שזה לא נכון. מדינת ישראל לא הגנה עלינו מפני אנטישמיות, ולמעשה היא אף החריפה את הבעיה, משום שהאמת היא ששנאת היהודים מעולם לא הייתה נעוצה בחסרונה של מדינה, אלא נבעה כמעט אך ורק מקדושתם של היהודים.

היטלר העז וביטא את הדברים בניסיון להצדיק את תכנית השמדתו של העם היהודי: "המצפון הוא המצאה יהודית כמו ברית המילה. המשימה שלי היא לשחרר את האדם מהרעיונות הנאלחים והמבזים של מצפון ומוסר".

לא שונאים אותנו בגלל שאנחנו רעים אלא דווקא משום שאנחנו מתעקשים להזכיר לעולם מה זאת אומרת להיות טוב

הגמרא מוצאת סימוכין לתופעה הזאת בשמו של ההר אשר עליו ניתנה התורה. "מדוע נקרא שמו סיני?" שואלים חז"ל, ומשיבים "מכיוון ששם ירדה שנאה לעולם". שנאת העולם כלפינו נובעת מעצם קבלת חוקי המוסר הנעלים על ידי עם ישראל.

האנטישמיות מנוגדת לרעיון התרבותיות. היא מתעבת את היהודים משום שהיא יודעת היטב שהיהודים הם מצפון האנושות ושהם אלה שהעניקו לעולם את כללי המוסר וההגינות.

לכן אנחנו צריכים לראות באנטישמיות אות כבוד, שמעיד על ההכרה העולמית בתפקיד שהוטל עלינו משמיים להיות "אור לגויים". האנטישמיות מעידה על מאבקם של בני האדם עם מצפונם. לא שונאים אותנו בגלל שאנחנו רעים אלא דווקא משום שאנחנו מתעקשים להזכיר לעולם מה זאת אומרת להיות טוב.

נראה שתאודור דרייזר ניסח זאת בצורה הטובה ביותר: "מאבקו של העולם עם היהודי אינו משום שהוא נחות, אלא משום שהוא נעלה."

התשובה האמיתית לאנטישמיות אם כן אינה, כפי שחשב תיאודור הרצל, שהיהודים ישיגו לעצמם מדינה, אלא שנתעקש למלא את ייעודנו בתור המצפון האנושי של העולם, עד שבני האדם ילמדו להכיר באמיתותיה הנפלאות של מורשתנו.