מה מיוחד ביום הולדת 64 למדינה? טוב, בדרך כלל אין בזה שום דבר מיוחד, אלא אם המדינה הזאת היא במקרה מדינת ישראל, שחוגגת השנה את יום הולדתה ה-64.

ישראל זוכה לתואר המפוקפק של החברה היחידה באו"ם שעצם זכות קיומה מוטל בספק שוב ושוב, שמחיקתה ממפת העולם היא מטרתה של לפחות אחת מהחברות האחרות באו"ם - איראן, ושפגיעה במרכזי האוכלוסייה שלה נחשבת לשאיפה סבירה עבור תנועות החמאס והחיזבאללה. כך, עצם המשך קיומה של המדינה בכל שנה, הוא לבדו ראוי לציון.

אף אחת מהמדינות שמפרות את זכויות האדם בעקביות – כמו איראן, קוריאה הצפונית, בלרוס, זימבבואה, סודאן וכדומה – אינה מתקרבת לרמת הבחינה הדקדקנית, האכזרית, האובססיבית, המתייחסת כאל 'אשמה-כל-עוד-לא-הוכחה-חפותה', לה זוכה ישראל הדמוקרטית.

אין מדינה שמהווה יעד לקמפיינים בלתי פוסקים, מתוקצבים ומאורגנים היטב, שנועדו לחתור, לערער וליצור דה-לגיטימציה ודמוניזציה של מדינה ריבונית.

אין אף מדינה שעומדת מול ניסיונות שיטתיים להטיל עליה חרמות וסנקציות, ולארגן נגדה קמפיינים שליליים, שלא נדבר על משטים ומטסים, כשבו בזמן האנשים שעומדים מאחורי אותם ניסיונות וטוענים בתוקף שהם "פעילי זכויות אדם", מתעלמים בגסות ממקומות כמו סוריה, שבהם אלפים נהרגו רק בשנה החולפת, רק משום שאינם יכולים למצוא שם שום קשר לישראל.

ואין אף מדינה שזכותה הבסיסית להגן על עצמה נבחנת כמו זאת של ישראל, למרות שהיא עושה הרבה יותר ממה שכל מדינה אחרת הייתה עושה אילו הייתה עומדת מול פיגועי טרור חוזרים ונשנים והתקפות טילים קטלניות.

אני מעריץ את המדינה – על הנחישות, הגמישות, האומץ והתחכום. מדינות אחרות היו נכנעות, אחרי 64 שנים של עוינות בלתי פוסקת, לאויבים שמנסים את כל מה שקיים תחת השמש כדי להשמיד אותה, ובינתיים לבודד אותה ולפגוע במורל של אזרחיה. אבל מדינת ישראל אינה נרתעת. היא מסרבת להתמוטט, וממשיכה להפתיע את אויביה.

התחייבותה של ישראל לשתי מדינות עבור שני עמים יציבה, למרות שרבים מאיתנו תוהים אם הפלסטינים, שמקבלים הזדמנות אחר הזדמנות לריבונות, שותפים באמת למטרה שלנו ליצור מדינה יהודית ומדינה פלסטינית שיתקיימו זו לצד זו בשלום ובשלווה.

למרבה הפלא, בסקר עולמי שנערך לא מכבר, ישראל דורגה במקום ה-14 ברשימת המדינות "המאושרות ביותר" בעולם. איך יתכן, שואלים מתנגדיה של ישראל, שאותם "בנים של קופים וחזירים", כפי שמטיפים מוסלמיים רדיקליים אומרים בגלוי על היהודים, מצליחים לשמור על זקיפות קומה, חוסן ו...כן, גם אופטימיות?

איך יתכן, שואלים מתנגדיה, שעם קטן זה של 8 מיליון איש, שצמח מ-650,000 שהיו עם לידתה של המדינה ב-1948, מביס שוב ושוב את המדינות הערביות מרובות האוכלוסין שקמות עליה?

איך יתכן, שואלים מתנגדיה, שישראל, חסרת כל משאבי טבע ממשיים (עד לתגלית הגז האחרונה, שעדיין לא מנוצל), מסוגלים לבנות כלכלה ברמה של העולם המערבי, להיכנס ל-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי), להציג מספר בן שני ספרות של זוכים בפרס נובל, ולעמוד בין שלושת המקומות הראשונים בנאסדא"ק?

מתנגדיה של ישראל העלו פעמים רבות תשובות מוטעות, שאולי נותנות להם הרגשה טובה, שכוללות בדרך כלל תיאוריות קונספירציות המושפעת מרעיונות אנטישמיים. אולם במציאות, התשובה הרבה יותר פשוטה. היא נובעת מקשר עתיק יומין בין הארץ, הדת והעם. רבים ניסו לנתק את הקשר, וכולם נכשלו.

שימו לב לדבריו של יחזקאל הנביא, שנאמרו לפני כ-2,700 שנים:

כֹּה אָמַר ד' אלוקים: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל אַדְמַתְכֶם... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם... וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים, וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת. וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה, לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ: הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה, כְּגַן עֵדֶן".

או אם נקפוץ קדימה בזמן מהנביא יחזקאל, לחזונו של וינסטון צ'רצ'יל:

יצירתה של מדינה יהודית בפלשתינה היא אירוע בהיסטוריה העולמית, שצריכים לראות לא רק בפרספקטיבה של דור או מאה, אלא בפרספקטיבה של אלף, אלפיים או אפילו שלושת אלפים שנה.

צ'רצ'יל הוסיף שהקמתה של המדינה הייתה "אחת ההרפתקאות מלאות התקווה והמעודדות ביותר במאה העשרים".

ואכן, כך זה נמשך גם במאה ה-21.

שיהיה ברור, ישראל, כמו כל חברה דמוקרטית, נמצאת תמיד בתהליך עבודה. ועדיין נותרו הרבה דברים לעשות. מטיפול בפער העמוק בין העשירים לעניים ועד לאיזון אופייה הדמוקרטי והדתי של המדינה, מהחיפוש רב השנים אחר שלום עד להגנת המדינה באזור עוין ואלים – לא חסרים למדינת ישראל אתגרים.

אולם מעל לכל, ישראל היא "הרפתקה" מופלאה. ואני מרגיש בכל יום זכות לראות את התממשותה של תפילה רבת דורות, בכמיהה לציון מהגלות הכפויה.

כשרואים איך יהודי ברה"מ מגיעים לישראל, בזמן בו נוחתים עליה טילי הסקאד של סדאם חוסיין, והמדינה אינה שוכחת להקביל את פניהם של העולים החדשים, מגלים את אופייה של ישראל.

כך גם כשנמצאים בבית החולים רמב"ם בחיפה, בזמן התקפות הטילים של החיזבאללה. רגע אחד נשמעת אזעקה וכולם פוסעים ברוגע, או מובלים, אל המקלטים. וברגע הבא, נשמעת צפירת ההרגעה, והמדענים חוזרים למעבדותיהם כדי להמשיך במחקר חדשני בתחום הסרטן, הסוכרת וריפוי באמצעות תאי גזע.

או כשנמצאים בבית חולים ברזילי באשקלון, לשם נלקחים קרבנות התקפות החמאס על ישראל לקבלת טיפול רפואי, ורואים כיצד חולים פלסטינאים מעזה שוכבים בחדרים סמוכים לאלה של הפצועים היהודים.

או כשנתקלים בתוכנית הישראלית – "הצל לבו של ילד" – שמספקת ניתוחי לב מתקדמים לילדים. רבים מהילדים מגיעים ממדינות ערב שמתכחשות לעצם קיומה של ישראל.

או כשרואים כתובות על הקיר בתל אביב, זמן קצר לאחר ש-21 צעירים נרצחו בדיסקוטק – "לא נפסיק לרקוד".

לא, לצערי ישראל הזאת אינה מוצגת כראוי בתקשורת, אבל זאת הישראל האמיתית שפועמת כל יום באהבת החיים, החירות, והארץ. זאת ישראל שאני מכיר, ומוקיר.

יום הולדת 64 שמח לך, ישראל!