איך אתה מעז?

איך אתה מעז לירוק על תלמידה בת שמונה ולהפחיד אותה בדרכה לבית הספר? זה לא משנה מה היא לובשת – יריקה, אלימות מילולית ואיומים לאלימות פיזית הם דבר בלתי נסבל.

איך אתה מעז לכנות את עצמך יהודי חרדי ירא שמיים? מעשיך הנוראים מנוגדים בתכלית ליהדות, והוגדרו על ידי אגודת ישראל בארה"ב, כ"מעבר לגבולות ההתנהגות המוסרית הנאותה של היהדות!"

איך אתה מעז להעמיד אותנו במצב שבו אנו נאלצים להבהיר בקול רם וברור שאנחנו מגנים את מעשיך הנתעבים. אנחנו לא שותפים לתפיסה הדתית שלך, ודוחים כל חיבור וקשר אליך, שמאלץ אותנו לצאת בגינוי ברור.

איך אתה מעז לדחות את דרך התורה "ואהבת לרעך כמוך" ובמקום זה לבנות חומות של חוסר סובלנות ושנאה

איך אתה מעז ללבוש בגדים של יהודי חרדי ולחלל שם שמים, ולגרום לכך שיהודים וגויים ברחבי העולם יאמינו לעיוות התקשורתי, כאילו אתה מייצג בדרך כלשהי את היהודים הדתיים בישראל. אתה כמו גנב חובש כיפה שאוכל חזיר, שבשום אופן לא יכול לקרוא לעצמו יהודי 'דתי'. אתה מסרב לשמוע בקול ההנהגה הרבנית, ומעשיך גורמים נזק בלתי הפיך לעם היהודי.

איך אתה מעז – במעשיך המכוערים – להרחיק יהודים שסקרנים ללמוד על המסורת היהודית שלהם.

איך אתה מעז לדחות את דרך התורה "ואהבת לרעך כמוך" ובמקום זה לבנות חומות של חוסר סובלנות ושנאה.

מסר נוסף

יהודים ברחבי העולם צריכים לשמוע את ההוקעה החריפה והברורה הזאת כנגד מעשיך, אך לעולם לא היינו אומרים את הדברים האלה בפניה ישירה אליך. אם היינו עושים זאת, זאת היתה השתלחות (כמו שאתה עשית), והיית מפנה את גבך ולא מפנים את המסר.

אז אישית לגביך, כמה היינו שמחים לשבת יחד איתך, ולדון בבעיות המתעוררות כשאנשים שונים חיים במדינה קטנה, אך מתוך גישה אחרת שנובעת מהנאמר על התורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג' י"ז). יחד היינו יכולים ללמוד מהדוגמא הנפלאה שנתנו לנו ראש ישיבת מיר, הרב נתן צבי פינקל ע"ה, ואישתו.

בני זוג חילוניים ושבורי לב, שהיו נשואים 12 שנים ועדיין לא זכו להביא ילדים לעולם, החליטו להתייעץ עם ראש הישיבה המפורסם. השניים נקשו על דלתו ביום קיץ חם, כשהאישה לבושה בבגדי הקיץ הרגילים שלה, שלא היו צנועים במיוחד.

הרבנית פינקל פתחה את הדלת וקידמה בברכה את פני בני הזוג - "כמה נפלא שבאתם לפגוש את בעלי!" אחר כך היא פנתה אל האישה ואמרה בחמימות, "את יודעת, בעלי תלמיד חכם גדול – הוא לומד כל היום. כשאני נכנסת לדבר איתו, אני לובשת על עצמי צעיף דק כדי לכבד אותו. בואי, נראַה לי שיש לי משהו גם בשבילך. אני חושבת שאפילו יש לי תכשיט תואם. אחר כך ניכנס ביחד כדי לדבר איתו."

הם נכנסו לחדר הלימוד של הרב וסיפרו לו לשם מה הגיעו. לרב פינקל היה קשה מאוד לדבר בשל השלב המתקדם של מחלת הפרקינסון ממנה סבל. הוא אזר כוח ואמר לאישה, "לך ולי יש הרבה מן המשותף. שנינו יודעים מה זה סבל." הוא התחיל להתייפח, יחד עם הרבנית, ואחריהם בכו גם בני הזוג.

הרב פינקל דיבר עם השניים במשך זמן מה, וניחם אותם בדברים. ואז הוא לקח את שמותיהם, והבטיח להתפלל עליהם.

בלי צעקות, בלי איומים, בלחי יריקות. רק אהבה, כבוד וחמלה מיהודי אחד לרעהו.

הרמב"ם כותב (הלכות דעות ו, ז) שהדרך היחידה לקרב אנשים היא באהבה. כך מתייחס אלינו הקב"ה, וכך הוא רוצה שאנו נתייחס לזולת. עזוב את דרך השנאה ויחד בא ונבחר בדרך החום והאהבה של התורה. נראה אותך מעז!