מדוע איננו רואים הפגנות נגד הרודנות האיסלאמית בלונדון, פריז וברצלונה? או הפגנות נגד הרודנות בבורמזה?

מדוע אין הפגנות נגד שיעבוד מיליוני נשים, שחיות בלי כל הגנה משפטית?

מדוע אין הפגנות נגד שימוש בילדים כפצצות אנושיות במקומות בהם יש קונפליקט עם האיסלם?

מדוע אף ממשלה לא תמכה בקרבנות הרודנות האיסלמית בסודן?

מדוע מעולם לא התעורר זעם על מעשי הטרור שמבוצעים נגד ישראל?

מדוע לא קמה זעקה גורפת בשמאל האירופאי נגד הפנאטיות האיסלמית?

מדוע הם לא מגנים על זכות הקיום של ישראל?

למה מערבים תמיכה בבעיה הפלסטינית עם הגנה על טרור פלסטיני?

ולסיום, שאלת המיליון דולר: מדוע השמאל באירופה ובעולם עוסק באובססיביות בשתי מדינות דמוקרטיות יציבות, ארה"ב וישראל, ולא בדיקטטורות הגרועות ביותר בתבל? שתי הדמוקרטיות היציבות ביותר שסבלו מהתקפות הדמים של הטרור, ולשמאל לא אכפת.

מדוע השמאל בעולם עוסק באובססיביות בארה"ב ובישראל, ולא בדיקטטורות הגרועות ביותר בתבל?

ואז, מגיעים למושג החירות. בכל פורום פרו פלסטיני אירופי אני שומעת את קריאת השמאל הנלהבת: "אנחנו רוצים חירות לבני האדם!"

לא נכון. כלל לא מעניינת אותם חירותם של האנשים במדינות האיסלאם. והם כלל לא מוטרדים כשהחמאס גוזל את חירותם של הפלסטינים. מעניין אותם רק להשתמש במונח החירות הפלסטינית ככלי נשק נגד החירות הישראלית. וכתוצאה מהאידיאולוגיה הפתולוגית הזאת נולדות המניפולציות התקשורתיות.

כשהתקשורת הבינלאומית עוסקת בשאלת הבעיה הישראלית פלסטינאית, היא יוצרת נזק אדיר. בנושא הזה אנשי התקשורת לא מדווחים, אלא עושים תעמולה.

רוב כלי התקשורת שוכחים מכללי האתיקה הראויים כשהם מדווחים על ישראל, וכך, כל פעולה ישראלית להגנה עצמית הופכת לטבח, וכל עימות לרצח עם. כל כך הרבה דברי הבל נכתבו על ישראל שלא נותרו האשמות שיוכלו לאזן זאת.

ובאותו הזמן, אותה תקשורת מעולם לא דנה בהתערבות האיראנית והסורית בהגברת האלימות נגד ישראל, בהטפה לילדים ובשחיתות הפלסטינית. וכשהיא מדווחת על הקרבנות, כל אבידה פלסטינית מתוארת כטרגדיה וכל קרבן ישראלי מוסווה, מוסתר או מתואר בבוז.

והרשו לי להוסיף את נושא השמאל שבספרד. רבות הן הדוגמאות שממחישות את הרגשות האנטי-אמריקניים והאנטי-ישראליים שמאפיינים את השמאל הספרדי. לדוגמא, אחת ממפלגות השמאל סילקה את אחד מחבריה משום שיצר אתר אינטרנט פרו-ישראלי. ואני מצטטת ממסמך ההרחקה: "החברים שלנו הם העם באיראן, לוב וונצואלה שמדוכאים תחת האימפריאליזם, ולא מדינה נאצית כמו ישראל."

בדוגמא אחרת, ראש העיר הסוציאליסטי של קמפוזואלוס, החליף את יום השואה, לזכר קרבנות השואה היהודיים, ביום הנכבה הפלסטיני, שמתאבל על הקמת מדינת ישראל, ובכך גילה זלזול בששת מיליון יהודי אירופה שנרצחו בשואה.

או בעיר הולדתי ברצלונה, מועצת העיר החליטה לציין את יום השנה ה-60 להקמת מדינת ישראל, בשבוע הזדהות עם העם הפלסטיני. באותה ההזדמנות הם הזמינו את לילה חאלד, טרוריסטית בולטת משנות ה-70, וכיום מנהיגת החזית העממית לשחרור פלסטין - ארגון טרור לפי קביעת האו"ם, שמעודד שימוש בפצצות נגד ישראל.

ספרד ספגה את מתקפת הטרור הגרועה ביותר באירופה, ובכל זאת השמאל הספרדי הוא הכי אנטי-ישראלי בעולם

צורת החשיבה ה'פוליטקלי קורקט' הזאת חלחלה אפילו לנאומיו של הנשיא ספאטרו. אני יכולה להבטיח לכם שבשיחות אישיות הוא מאשים את ישראל בקונפליקט המזרח תיכוני, ומדיניות החוץ משקפת זאת. העובדה שספאטרו בחר לחבוש כאפיה במלחמת לבנון, לא הייתה מקרית; זה סמל.

ספרד ספגה את מתקפת הטרור הגרועה ביותר באירופה, והיא נמצאת על הכוונת של כל ארגון טרור אסלאמי, ובכל זאת השמאל הספרדי הוא הכי אנטי ישראלי בעולם.

אני לא יהודייה, מבחינה אידיאולוגית אני שמאלנית ובמקצועי אני עיתונאית. מדוע אני לא נגד ישראל כמו חבריי למקצוע? משום שכלא יהודייה מוטלת עליי אחריות היסטורית להילחם בשנאת היהודים, ונכון להיום גם נגד שנאת ארץ מולדתם ההיסטורית - ישראל. מלחמה באנטישמיות אינה חובה שמוטלת על היהודים, זוהי חובתם של הלא יהודים.

ככתבת, חובתי לחפש את האמת שמעבר לדעות המשוחדות, השקרים והמניפולציות. האמת על ישראל אינה נשמעת. בתור אדם מהשמאל, שאוהב את הקִדמה, מוטלת עלי החובה להגן על חירות האדם, על תרבות, חינוך אזרחי לילדים, דו קיום ועל החוקים שלוחות הברית הפכו לעקרונות בין לאומיים - עקרונות שהפונדמנטליזם האיסלמי מפר בשיטתיות. זאת אומרת שבתור לא יהודייה, עיתונאית ושמאלנית מוטלת עליי חובה מוסרית משולשת כלפי ישראל, משום שאם ישראל תושמד, חירות האדם, המודרניזציה והתרבות יושמדו אף הן.

מלחמתה של ישראל, אפילו אם העולם לא מוכן להכיר בכך, היא מלחמתו של העולם.