לא מזמן התפרסמה תוכניתו המוצעת של בניין המסגד האמור לקום בגראונד זירו – ואני בטוח שלא תאמינו למראה עיניכם.

עכשיו אנחנו יכולים לראות כיצד תככנו האדריכלים את המבנה שעורר סביבו ויכוחים סוערים – האם מתאים וראוי להקים מבנה מפואר, בעלות של 100 מליון דולר, אשר מסמל את דת האיסלם, במקום קרוב כל-כך למקום בו עמדו בניני התאומים לפני המגה-פיגוע שבוצע על ידי מוסלמיים קיצונים? ואכן, מציאות היא ולא דמיון, שחזיתו המדהימה של המבנה המוצע, מכוסה כולה במה שכולנו מזהים מייד בתור מגן דוד - הסמל הבולט ביותר של היהדות ושל עם ישראל!

האם זה רק צירוף מקרים, או שאולי עינינו מתעתעות בנו ואנחנו רואים מגני דוד שאיש לא התכוון ליצור, בתוך דוגמא שכל מטרתה לשוות לבניין מראה אסתטי?

ובכן, מסתבר שגם אדריכלי הבניין הבחינו באלמנט המגן דוד שממנו מורכבת הדוגמא, והבהירו שלא מדובר במקריות. לא, הם לא התכוונו לגלות אהבה יתירה ליהודים וליהדות, אלא, לדבריהם, הצורה נבחרה משום שהם מאמינים שהמסר האוניברסאלי של המגן דוד עולה על הקשר שלו ליהדות.

ולמרבה הפלא, יש משהו בדבריהם.

בימינו משמש המגן דוד בתור סמל יהודי מובהק, שמזכיר את דגל מדינת ישראל המודרנית, אולם זה לא תמיד היה כך. בקפלה הסיסטינית שבוותיקן, עשרות שנים לפני שהיא התפרסמה בעולם כולו בשל ציורי הקיר והתקרה המדהימים של מיכלאנג'לו, מבקרים שרצו ליהנות מיופייה היו משפילים את מבטם כלפי מטה, ולא נושאים אותו כלפי מעלה. הרצפה היא זאת שסחטה את מירב קריאות ההתפעלות. הכנסייה הטילה על אמני המאה ה-15, ליצור מוזאיקה בסגנון קוסמאטי עתיק – סגנון עיצוב שפותח על ידי משפחת קוסמאטי ברומא, במאות ה-12 וה-13, ומבוסס על צורות גיאומטריות.

הדוגמא לא נבחרה אך ורק בשל יופייה, אלא גם בשל הקשריה הרוחניים-מיסטיים

הדוגמא לא נבחרה אך ורק בשל יופייה, אלא גם בשל הקשריה הרוחניים-מיסטיים. הפילוסוף היהודי, פילון האלכסנדרוני – מי שנחשב לרוב כנקודת ההשקה המרכזית בין הפילוסופיה היוונית, היהדות והמיסטיקה הנוצרית – פרסם במאה הראשונה לסה"נ את רעיון שני המשולשים ההפוכים, שמצביעים גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה, כסמל לזרימת הכוחות בין קבלה ועשייה, זכר ונקבה, אלוקים ואנושות, העולם העליון והעולם התחתון. למעשה, שמו הלטיני של סגנון מוזאיקה זה הוא, 'אופוס אלכסנדריום' – משום שהוא מלא בסימבוליזם קבלי, שמקורותיו נעוצים בדבריו של פילון האלכסנדרוני.

משפחת קוסמאטי הייתה מודעת היטב לרקע זה. אמניה זיהו את הפוטנציאל האדיר בשני משולשיו ההפוכים של פילון, לביטוי של רעיונות רוחניים ואסתטיקה חזותית גם יחד. בשל כך, עדיין נוכל למצוא דוגמאות מרהיבות של רצפות ועיטורים קוסמאטיים מקוריים בחלק מהכנסיות, הביזיליקות והמנזרים העתיקים והיפים ביותר ברומא ובדרום איטליה. אחד מאחרוני האמנים הקוסמאטיים הובא עד ללונדון במאה ה-13, כדי ליצור רצפות מוזאיקה מיסטיות במנזר ווסתמינסטר, והוא מילא גם את הקתדרלה המרשימה במגני דוד ברורים.

לכן, עד עצם היום הזה יכולים מבקרי הקפלה הסיסטינית, אם רק יתיקו לרגע את עיניהם מציוריו של מיכלאנג'לו ויביטו למטה על מה שפרוש לרגליהם, לגלות להפתעתם סדרת מגני דוד המוצגים בהבלטה על הרצפה.

מקורותיו של הסמל

בעוד שפילון האלכסנדרוני היה זה שפיתח ופרסם את משמעותו הרעיונית של המגן דוד, ברור שההיסטוריה שלו – כפי שנרמז בשמו המקושר לדוד המלך – עתיקה הרבה יותר. העדות הארכיאולוגית הראשונה לשימוש יהודי בסמל זה מגיע מכתובת המתוארכת לשלהי המאה השביעית לפסה"נ, ומיוחסת ליהושע בן עשהיהו. המיתוס שמשייך את הסמל למלך שלמה, כפי שעולה משמו הלועזי הנוסף – Solomon’s Seal, חותם שלמה – לא ממש מציאותי, וכפי הנראה גם לא נכון. באגדות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות מימי הביניים, כמו גם באחד מסיפורי אלף לילה ולילה, מתואר 'חותם שלמה' בעל צורת ההקסגרמה, בתור טבעת חותם מופלאה שהייתה ברשות המלך ואשר העניקה לו את היכולת לשלוט בשדים ולשוחח עם בעלי חיים. הסיבה שבגללה הסימן מיוחס באופן נפוץ יותר לדוד המלך, משערים החוקרים, היא שהמגן דוד מציג את המפה האסטרולוגית של לידת המלך דוד או של מינויו למלך.

בכל אופן, אחד הפירושים העמוקים ביותר של משמעות המגן דוד, משחזר את הקשר המיוחד של המגן דוד ליהדות.

מפרשים רבים טוענים שמשמעותו של המגן דוד קשורה למספר 7 – בשל ששת הקודקודים המקיפים את המרכז. המספר שבע, כמובן, הוא המפתח שלנו להבין את העולם כבריאה קדושה של האלוקים. העולם הוא תוצאה של תוכנית אלוקית, ולא של מפץ גדול אקראי. העולם מייצג את חזונו של הבורא, שאחרי שסיים את בריאתו, נח כדי לבחון את העולם ולהצהיר שהוא "טוב מאוד" – עונה על ציפיותיו. ניתן לומר בקצרה שהעולם קדוש, ושלכל אדם ודבר שנברא בששת הימים יש פוטנציאל להקיף ולהתפתח סביב נקודת האמצע – לב מהותו ובוראו.

השבת, היום השביעי בשבוע, מהווה תזכורת לרעיון זה. גם כל שנה שביעית (שנת השמיטה), היא שנת שבתון שבה האדמה נחה, ואחרי שבעה מחזורים של שבע שנים, חלה שנת היובל, שמביאה את בשורת השחרור לעבדים ומשיבה את האדמות לבעליהן המקוריים.

דגש זה על המספר שבע כסמל של קדושה מוצא ביטוי ויזואלי נוסף, בדמות המנורה בבית המקדש. במנורה היו שבעה נרות שמן, ששה מהם נחו על שתי מערכות של שלושה קנים, שיצאו משני עבריו של העמוד המרכזי. שלושת הנרות שבכל צד, פנו לכיוון המרכז – ובסך הכל, ששה נרות פנו לכיוון הנקודה המרכזית, השביעית.

סברה מוצקה טוענת שהמגן דוד נכנס לשימוש כסמל סטנדרטי בבתי כנסת ברחבי העולם, בעיקר משום שארגונו בצורת 3+3+1 – משולש כלפי מעלה, משולש כלפי מטה ומרכז – תואם בדיוק את מבנה המנורה.

בלב ליבה של רומא, למרות שבית הפולחן נבנה עבור דת שונה, המגן דוד נשאר

כמעט שאי אפשר להתעלם מהאירוניה שבהצגת המגן דוד בהבלטה כה רבה דווקא בקפלה הסיסטינית. המנורה, עם הקשר הרעיוני שלה למגן דוד, היא הפריט שהוצג בצורה בולטת במיוחד בשער טיטוס, שנבנה כדי להנציח את ניצחון האימפריה הרומית, על מה שנראה בעיניהם אז כעם מובס שלעולם לא ישמעו ממנו שוב. רומא האמינה שמשמעותו של כיבוש ירושלים הוא סופה של היהדות, יחד עם המסר שנובע ממשמעותו המיסטית של השבע; בעיניהם היה זה ניצחון החרב על הקודש.

ובכל זאת, בלב ליבה של רומא, למרות שבבית פולחן שנבנה עבור דת שונה, המגן דוד נשאר. הוא המשיך בהתמדה לתפקד בתור "קולו העדין" של עם ישראל, שמתוקף הברית הובטח לו קיום נצחי. הוא דיבר על ניצחונו הסופי של הצודק על החזק, ועל עליונות הרוח על הכוח.

האימפריה הרומית כבר אינה קיימת. יהודי המנורה והמגן דוד הם העם שהקים בימינו את מדינת ישראל עם דגלה שמציג בהבלטה את המגן דוד.

ואם אחרים בוחרים להזדהות עם הסמל היהודי, בין אם זאת כנסייה בקפלה הסיסטינית או המוסלמים במסגדם, אין לנו התנגדות. אחרי הכל, האם ישעיהו לא לימד אותנו שתפקידנו להיות "אור לגויים"? ואיך אפשר לעשות זאת טוב יותר מאשר להשפיע על העולם להצטרף אלינו, ולהתקדש למען מטרות רוחניות המסומלות בשני משולשים הפוכים המונחים זה על זה, שמוכרים ברחבי העולם בשם "מגן דוד" – סמל ויזואלי למנורה שהביאה אור למקדש?