רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

חוסר מוסר עבודה

י״א באייר ה׳תש״ע י״א באייר ה׳תש״ע 25/04/2010 | מאת הרבנית פייגה טוורסקי

בעולם שנותן עדיפות לתרבות הפנאי על פני העבודה, איך אני יכול לרכוש מוסר עבודה איתן?

שאלה:

יש לי אתגר. גדלתי בְּבית ובחברה המעריכים יותר בילוי ושעות פנאי מאשר סיפוק מעבודה. לעתים רחוקות בלבד התאמצתי, וגם אז עשיתי זאת באי רצון. מעולם לא היה לי מוסר עבודה. לאחרונה הבנתי שזאת אומרת שמעולם לא פיתחתי רמה מלאה של הפוטנציאל שלי, ושיתכן שאני רחוק מאוד ממה שהייתי יכול להשיג מבחינה אקדמית, כלכלית ואישית. בדורות הקודמים היה מוסר עבודה חזק, שנחשב אז כשלעצמו תכונה טובה. ערך העבודה לא הוגדר רק על פי התוצר הסופי או הגמול הכלכלי.

אני מרגיש שלגישה הזאת יש פוטנציאל לעצב את אישיותי, ולאפשר לי לנצל במלואן את האפשרויות שלי. אבל אני עדיין תקוע בהרגלי התחמקות ישנים. איך משיגים מוסר עבודה איתן?

תשובה:

לזכותך הרבה ייאמר שאתה מסוגל לעשות את שינוי הכיוון המשמעותי הזה בחייך. תיארת נכון ששמירה על כללי מוסר עבודה חזקים, כלומר, לחיות על פי תוצאת המעשים, היא מקור ואמצעי לבניית אישיות ולהתפתחות אישית. המסורת שלנו תומכת בהבנה הזאת באמירות שונות העוסקות בנושא: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו... ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא". במקום אחר כותבת המשנה ש"הבטלה מביאה לידי שעמום", ורש"י מפרש – שיגעון. בהעדר עיסוק מועיל, מחשבותיו של האדם מתדרדרות בקלות לשקיעה בסיפוק התאוות. במלים פשוטות, יותר מדי זמן חופשי לאדם זה מרשם בטוח לצרות.

המלך שלמה מציין ש"אדם לֶעָמָל יוּלַד", כלומר, אדם נולד לעמוד מול אתגרים בחייו. הנחת היסוד היא שכל אחד מאיתנו נשלח לעולם הזה עם מערכת ייחודית של תכונות, כישרונות וכישורים, על ידי בורא בעל מטרה. החבילה הזאת כוללת בתוכה גם את האספקטים השליליים באדם שדורשים עבודה עצמית ותיקון. הצעד הראשון בתהליך מחייב מודעות עצמית, כדי שהאדם יוכל לחזק את החלק הטוב שבו – להרחיב ולהעשיר אותו - ויחד עם זאת, להתמודד עם אותן תכונות ונטיות שמהוות את המעכבים והמעצורים במסע הצמיחה האישי של כל אחד מאיתנו.

אנחנו יכולים בקלות לאבד את הריכוז ולתעות בעקבות פיתויי ההבל – הגירוי, הריגוש והחומר שמקיף אותנו

עלינו לזכור ולדעת שכל אחד מאיתנו נשלח לכאן במשימה אלוקית 'לעבוד את כרמו', וזה האתגר הגדול ביותר שיש לנו בעולם הדמיון בו אנו חיים. אנחנו יכולים בקלות לאבד את הריכוז ולתעות בעקבות פיתויי ההבל – הגירוי, הריגוש והחומר שמקיף אותנו.

מובן שחופשות מפנקות יכולות להיות הפסקה מועילה ובילוי נחמד, כשהן באות בקונטקסט של חיים מועילים ויצרניים. הנאה מהטבע ומעולמו של הקב"ה היא כלי נפלא, אבל כשהיא הופכת להיות המטרה – משמעות החיים מסולפת ואובדת. זה כמו לבנות תפריט רק על 'קינוחים'. קינוח הוא דבר טוב, כשהוא בא אחרי ארוחה של ממש, אבל כשהוא הופך לעיקר התזונה, זה לא בריא ומצביע על התמכרות חולנית. אנשים רבים חיים בצורה שמתאימה לתיאור ילדותך. מעניין (ומתאים לניסיון שלך) שבסופו של דבר הם מתעייפים מהחופשות האינסופיות, ובתסכולם ותחושת הריקנות שלהם, הם כבר רוצים לצאת לחופשה מחופשותיהם.

לאחרונה, מצאתי את עצמי מעודדת את בעלי לשקול לצאת לשנת שבתון, חופשה לגיטימית, כך חשבתי, לאחר למעלה מארבעה וחצי עשורים של עבודת-רבנות בלתי פוסקת. תגובתו של בעלי לבקשתי לא הייתה אוהדת (אם אנסח זאת במילים עדינות). הוא אדם שחש בכל ישותו את הקיום הזמני שלנו כאן, את דרישת החיים מאיתנו ואת הצורך להותיר חותם על העולם.

בדיוק כשחשבתי שאני מצליחה ליצור סדק בחומת התנגדותו, בחר חבר של בעלי, כאילו נשלח במיוחד מלמעלה, לשתף אותנו בחווייתו המאכזבת, עם פרישתו מתפקידו כרופא-מנתח. הוא טייל בלי סוף, ראה את כל הנופים האקזוטיים בעולם, שחה בכל פלג, שתה מכל מעיין-אושר ומאוד מאוד התעייף מכל זה (עדיין לא הייתי מתנגדת להתעייף מזה בעצמי). הוא ציין שלמרות שבאמת יש ממה ליהנות, ההנאות האלה קצרות ובנות-חלוף. אבא שלי היה מנסח זאת קצת אחרת: "הייתי מאוד מאוד שמח לצאת לחופשה רחוקה רחוקה. הבעיה היחידה היא שאני אצטרך לקחת אתי את עצמי."

רק מה שנשיג בעמל כפינו, יספק לנו את המימוש שאליו אנו שואפים

כל מי שיבדוק את הנושא יגיע למסקנה, שהסיפוק הממשי והנצחי היחיד בחיים נובע מתוצר מעשינו אנו. הוא מגיע כשאנחנו חופרים עמוק ומצליחים להגיע אל המשאבים הפנימיים שבנו. אז אנחנו מרגישים באמת מה זה לחיות, דבר שעולה בקנה אחד עם הקריאה האלוקית שנמצאת במהות הפנימית שלנו, ועם התרומה שאנחנו חייבים לתרום בשהותנו הקצרה על פני האדמה. רק מה שנשיג בעמל כפינו, יספק לנו את המימוש שאליו אנו שואפים. מעמדו הטבעי של האדם, שהוא חלק בלתי נפרד מההוד שטבע הבורא בכל אחד מאיתנו, כמה לבוא לידי ביטוי. הוא לא נותן לנו מנוח, ולא יניח לנו לחוש סיפוק עד שיבוא לידי מימוש.

קורא יקר, אתה הוכחת בעצם החלפת ההילוכים ממסלול שגרת חייך, שאתה לא העכבר המפורסם במבוך. בהתנסותך האישית הוכחת שבני אדם אינם אסורים לעד בכבלי הרגליהם. התחברת לחותם האיכות האנושי אשר מבדיל בינינו לבין שאר היצורים, והוא: הבחירה החופשית. למרות הנסיבות שמושכות להמשיך בתבנית המוכרת של שנות העיצוב שלך, אתה נחוש לנהוג אחרת. אתה משתמש בבחירה החופשית שלך, וזה כשלעצמו הישג נפלא. הציטוט החביב עליי בנושא זה בא מדברי רבי ישראל מסלנט שאמר, "הקול החזק בעולם הוא קול שבירתה של מידה אחת." - כלומר, כשאדם מצליח לשנות תכונה שלילית הטבועה בנפשו ומצליח לעקור הרגל רע, יש למעשה זה עוצמה שקשה לתאר.

להשיג איזון

ובאשר לשאיפתך למצוא ערך והתלהבות בעבודה, חשוב על הסיפור הבא. שלושה גברים חטבו עצים ביער. פנה אליהם עובר-אורח סקרן, ושאל אותם למה הם עובדים כל כך קשה, מה המטרה והתכלית שלהם? ובאמת, על מה הם חשבו במשך שעות היזע הארוכות מדי יום? מה הדבר שבשבילו היה להם שווה להתאמץ כל כך? הראשון ענה שהמניע שלו הוא הכסף שירוויח. השני ציין שהוא זוכר כל הזמן שהתשלום יאפשר לו להאכיל, להלביש ולתת קורת גג לבני משפחתו. הפועל השלישי סיפר שכשהוא עובד, הוא מתחזק מהמחשבה שהעץ הזה יהפוך להיות קורות וחומר-בניין לבית-תפילה, שאליו יבואו אנשים כדי להתקרב אל היושב במרומים. צורת המחשבה הזאת סיפקה לו התלהבות וגאווה בתפקידו, שהפכו את עבודת הפרך לדבר ששווה לעשות.

אתה, קורא יקר, צעדת צעד משמעותי ביותר בכיוון הנכון – ממנוחה אינסופית אל אימוץ מוסר עבודה. הצעד השני הוא להכיר שגם עבודה רבה, באופן קיצוני, עלולה להוות סימפטום לתפקוד לקוי. היא יכולה להפוך להתמכרות אובססיבית, המסתתרת תחת מסווה של 'מוסר עבודה', ובאה כדי להסיח את הדעת מהריקנות שבאדם ובחייו. אין ספק שכל התנהגות, כשהיא נעשית באופן קיצוני, מהווה אות אזהרה הדורש בירור. הרמב"ם, המורה והפילוסוף הגדול, טוען שדרך האמצע - איזון - היא המפתח לחיים בריאים.

גאווה בעבודה, תחושת ערך והתלהבות, באים מתוך שמירה על איזון, יחד עם ההכרה שאנחנו עושים דבר חשוב, שיש מטרה נעלה למאמצינו. עבודה כזו, שבה נוכל לשרת ולתרום למען מטרה נעלה יותר, מתגמלת הרבה יותר מאשר עבודה למען עצמנו. המפתח לאיזון הוא לוודא שמוסר העבודה מתפרש לממד הרוחני של האדם, שבסופו של דבר מממש את תכלית הקיום האמיתית.

לסיום, עליך לדעת שבכל פעם שאנחנו פורצים קדימה כדי לשנות ולשפר את חיינו, תמיד מתעוררת בתוכנו התנגדות פנימית חזקה, המגיעה מה'אני' הנמוך יותר שלנו, אשר מנסה למשוך אותנו חזרה להרגלינו הקודמים. ההתנגדות מופיעה כמחשבות שתוהות ומעלות ספקות לגבי הצעדים שבהם התקדמנו. עלינו להכיר במציאות האויב הזה, לזהות אותו, להרחיק אותו ולהמשיך הלאה.

לסיכום:

  1. הכר בהישג הגדול שלך: בפריצה מתוך קופסת ההתניות המוקדמות שלך.

  2. בדוק שוב את הבנתך שעבודה משתרעת על כל תחומי חייך, ואל תהפוך את כל חייך לשטופים בעבודה וקריירה. שמור על איזון.

  3. הגורם השמימי, הרוחני - "עבודה" למען אנושיותך ואל אלוקיך - זוכר להקפיד עליה?

  4. הבן שצמיחה אינה התקדמות מתמדת כלפי מעלה. החלק הנמוך בנו דרוך תמיד לחתור תחת מאמצינו. יהיו רגעי חולשה שבהם תמעד. אל תתייאש. הקם את עצמך והמשיך ללכת.

  5. אחרי שכל חלקי הפאזל הקודמים יונחו במקומם, החלק החסר כדי להגיע לתחושת ערך, התלהבות ושמחה הוא זה שאתה כבר מכיר. אם תציב את עצמך בחברת אנשים שרכשו את האיכויות האלה בחייהם, תגלה שאין אלו נסיבות חייהם השונות או כל דבר אחר חיצוני, שיוצר את אפקט ההנאה והחיוביות. זוהי החלטה אישית, פנימית, מחושבת ונחושה – בחירה שיוצרת את סביבתם הרגשית.

  6. הפעלת נקודת הבחירה היא השלב שבו פתחת במסע לחיים משמעותיים יותר, ואם תישאר על המסלול הזה עוד תגיע רחוק. עלית על הרכבת הנכונה!

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן