רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

רק אל תקראו לו דוקטור

כ״א באדר ה׳תשס״ז כ״א באדר ה׳תשס״ז 11/03/2007 | מאת ג'ודי סיגל-איצקוביץ

רב אחד, שמעולם לא למד רפואה, הוא אולי המומחה הגדול ביותר בתחום הרפואה בישראל.

אלפי אנשים היו מוכנים לשלם המון תמורת הזכות שהייתה לי: פגישה של 90 דקות, פנים אל פנים, בלובי של בית מלון ירושלמי, עם הרב אלימלך פירר. המטרה שלי הייתה לראיין את האדם העסוק במידה שלא תיאמן, שבאותו יום רגיל כבר הקדיש את רגעיו היקרים היכולים להציל חיים - לכל אחד מארבעים האנשים שהגיעו אל משרדו בבני-ברק, ולשמונים או תשעים אנשים נוספים במערכת טלפונים ממוחשבת.

הם רוצים וצריכים אותו, לא משום שהוא נותן ברכת רב לבריאות טובה, אושר או הצלחה כלכלית. פירר – אוטודידקט שלמד אך ורק בישיבות החסידיות של בֶּעלז, ומעולם לא למד באופן רשמי אנגלית או מדעים – משמש מעין "שדכן". הוא אינו מחבר בין מועמדים שונים לנישואין, אלא, בחריצות ובכישרון רב, מתווך בין אנשים חולים לבין בתי-החולים, הרופאים והטיפולים הטובים ביותר למצבם, הן בישראל, והן, במקרים מיוחדים, בחו"ל.

 שירות הייעוץ האובייקטיבי שניתן בחינם, הוא אבן הראשה של "עזרה למרפא", הארגון ההתנדבותי שייסד פירר בשנת 1979, אשר משאיל גם ציוד רפואי בשווי מליוני דולרים, עורך ועידות וידיאו עם מומחים עולמיים המעניקים חוות דעת נוספות, עוסק בביקור חולים, מספק טיפולי-בית לילדים חולי סרטן, מגייס תרומות דם ומפעיל מרכז שיקום לקרבנות שבץ ובעיות אחרות. הוא מציע שירותי חינם ליהודים וללא-יהודים, חילונים ודתיים – כל מי שצריך.

הישגי הארגון, הרב המייסד והמנהל שפועל בהתנדבות, מעט העובדים-בשכר ומאות המתנדבים, מתועדים בספר עתיר תמונות שנערך על ידי העיתונאי מנחם מיכלזון, "24 שעות בחיי עזרה למרפא". נשיא המדינה כתב הקדמה מלאת שבחים לכרך בן 160 העמודים.

"הרב פירר תורם תרומה שלא תיאמן לחולים הישראלים שנופלים בין הכיסאות של הממסד הרפואי," מעיד פרופסור יהושע שמר, העומד בראש 'מכבי - שירותי בריאות', ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. "שירותי ההפניה שלו הופכים אותו למופע יחיד, מוסד ציבורי בפני עצמו."

תקשורת רופא-פציינט

"הוא אדם יקר מאוד שעושה עבודה קדושה ועוזר לאנשים רבים לקבל טיפול טוב אשר לו הם זקוקים", מוסיף ד"ר יצחק ברלוביץ, משנה למנכ"ל משרד הבריאות. "אני מכיר אנשים רבים שנעזרו ביכולתו המדהימה ובקשרים שלו. אין דבר בממסד הרפואי שיכול למלא את מקומו."

"התקשורת שלנו, הרופאים, עם החולים, עדיין אינה מספקת, למרות שאנחנו טובים יותר מבעבר", אומר פרופסור יונתן הלוי, מנהל ביה"ח שערי צדק.

"שלא כמו בארה"ב, ישראל אינה מודעת דיה למידת הניסיון המצויה בידי רופאים אינדיבידואלים, כמה ניתוחים הם ערכו – והצליחו – בתחום ספציפי, מתי ומדוע הם נכשלו, והאם הם נתבעו על רשלנות", הוא מסביר.

נדיר למצוא כזה שילוב של גאונות ומוטיבציה לעזור לאחרים.

"הוא גאון אוטודידקט בתחום הרפואה, שמסוגל לצטט מאמרים בביטאון רפואי מילה במילה", ממשיך הלוי. "נדיר למצוא כזה שילוב של גאונות ומוטיבציה לעזור לאחרים. יש חברות מסחריות שמציעות הפנייה רפואית תמורת תשלום, אבל הן לא בהכרח אובייקטיביות, מכיוון שייתכן שהן מקבלות כסף מרופאים וממוסדות תמורת הפניותיהן. היה ריק שלא חשנו בקיומו עד שהוא בא ומילא אותו. היום, בתי החולים מתחרים על המלצותיו. רופאים גדולים תמיד עונים לקריאות הטלפון של הרב, מכבדים אותו ואפילו מנסים לחזר אחריו; אבל כאשר הוא מדרג אותם, זה נעשה באופן אובייקטיבי ובלי משוא פנים."

משימה כמעט בלתי אפשרית היא למצוא אדם שיש לו משהו שלילי להגיד על פירר.

נראה שהממסד הישראלי והמוסדות האקדמאיים והרפואיים מסכימים עם שבחיו, מכיוון שפירר זכה בתואר "דוקטור של כבוד" מטעם מכון וייצמן למדעים ואוניברסיטת בר אילן, ובפרס אות הנגיד משערי צדק. בטקס אות הנגיד, אמר פירר שהוא התקשה להכריע אם נכון מצדו לקבל את הפרס, מכיוון שהוא לא מעוניין להפגין העדפה לבית חולים מסוים.

"שערי צדק מוביל בתחומים ייחודיים, אבל לא זה מה ששיכנע אותי לקבל את הפרס בסופו של דבר", הוא אמר בטקס. "זה היה הדגש של שערי צדק ביצירת קשר אנושי בין רופאים וחולים. רציתי להראות עד כמה אני מזדהה עם הגישה הזאת."

בשנת 1997, הוא קיבל את אות הכבוד הגבוה ביותר שניתן לאזרח - פרס ישראל על עבודת חייו. למרות שהרב פירר, אשתו פייגי (ציפורה) ועשרת ילדיהם חיים בצניעות, הרב תרם ללא היסוס את ההמחאה בת ה-50,000 ₪ בה זכה ל"עזרה למרפא" בבני ברק.

זרם שיחות סלולאריות

ישבנו בפינה שקטה של הלובי במלון, עם עוזרו הנאמן אבישי בא-גד. פירר, לבוש כתמיד בבגדיו החסידיים – כיפה שחורה גדולה על ראשו, חולצה לבנה, ציצית, אפודה שחורה, חליפה שחורה ארוכה, מכנסים שחורים ששוליהם תחובים לתוך גרבי ברך שחורים, ונעליים שחורות נטולות שרוכים. גבוה, רזה ומזוקן, כשפאותיו מסובבות ומהודקות סביב אוזניו, לוגם פירר תה ומדבר ברכות אך בסמכותיות, בעוד בא-גד מטפל בזרם השיחות הסלולאריות שמגיעות כל הזמן.

כמבינה ברפואה ובריאות בעצמי, אני בוחנת ביסודיות את ניסיונו במשך הראיון, כשאני זורקת ראשי תיבות רפואיים, שמות טיפולים, רופאים בכירים וביטאונים רפואיים. ברור שהוא מכיר היטב את כולם. האנגלית המדוברת והנקראת שלו טובה מאוד, למרות שמעולם לא למד מילה בשפה זו בישיבה; הידע שלו בטרמינולוגיה הרפואית מדהים, והוא אלוף בחיפושי אינטרנט אחר עלונים רפואיים. לפירר יש גם מאגר אנציקלופדי של שמות ומידע רפואי בראש.

"מעולם לא התכוונתי להיכנס לתוך זה", הוא אומר. "מעולם לא חלמתי שזה יגדל לממדים כאלה. לא אני וגם לא הוריי או קרוביי סבלנו ממחלה שדחפה אותי לעשות את זה."

אביו היה מורה ללימודי קודש שנולד בגליציה. אברהם אלימלך נולד בבני ברק, החמישי מתוך תשעה ילדים. הוא נישא לפייגי, גננת במקצועה, כשמלאו לו 21 שנים למד בכולל, כשעול פרנסת המשפחה עליה. הוא השתמש במוחו הלוגי הסופג-כל ללימוד וניתוח תלמודי - אף פעם לא מתייחס לדברים כמובנים מאליהם, ותמיד בוחן את הקושיה מכל זווית אפשרית. את השיטה הזאת אימץ מאוחר יותר בעבודתו כמתווך רפואי.

פירר גילה חוצפת נעורים ושאל את הרופא אם הוא יכול לקבל הסבר על המחלה.

כשהיה אלימלך בן 17, חלה אחד מקרוביו במחלה שגרמה לסיבוכים רציניים. בתור תלמיד ישיבה, בלי שום רקע רפואי או מדעי, הוא החליט להתעמק בעניין, משום שנראה שהרופא שטיפל בגבר החולה מגלה חוסר ביטחון. פירר, בצורה קצת חצופה עבור נער חסידי, שאל את הרופא אם הוא מתנגד שהוא יבוא לשמוע הסבר בקשר למחלה.

הרופא האדיב הזמין אותו למחלקתו בתל השומר, והסביר בסבלנות את המצב ואת הטיפולים האפשריים, בשיחה שארכה 90 דקות. במהלכה כתב לעצמו פירר הצעיר שפע הערות, ואחר, פנה לספרייה הציבורית כדי ללמוד עוד על הנושא ודיווח על ממצאיו למשפחה. החולה הבריא, ופירר חשב שכאן באה אל סופה ההרפתקה הקטנה שלו.

אבל כאשר פגש בחולה שנזקק למשאף חמצן נייד, מכשיר שניתן להשיג בקלות בארה"ב אך לא בארץ, הוא ערך שיחות טלפון, אסף כסף, קנה אותו, ופתח גמ"ח להשאלת מכשירים רפואיים. בהדרגה, התרחב מרכז ההשאלה שלו עד לפרופורציות האדירות של "עזרה למרפא".

בינתיים, התחיל פירר למלא את מאגר הידע הרפואי שלו כמו בלש, אוסף נתונים מקריאת מידע טכני ומתייעץ עם רופאים מופתעים, ולעיתים אף מזלזלים.

"כשהם שאלו אותי מי אני, אמרתי שאני נמצא שם בשם המשפחה, כדי שיוכלו לספר לי מה שאחרת היו אומרים להם", הוא משחזר.

ביו-אינפורמטיקס ושבבי די-אן-איי

תפיסת הטרמינולוגיה הרפואית של פירר, קליטת המצבים הרפואיים, כולל הנדירים שבהם, והאנגלית שלו - השתפרו כל כך, עד שבסופו של דבר הוא היה מסוגל לשחות בהם די בטבעיות. הוא אפילו קרא צילומי רנטגן על שולחן אור במשרדו, כמו גם סריקות CT או MRI, וצפה בסרטי צנתור על מסך המחשב שלו. בכל זאת, הרב לא מצטער שלא למד רפואה באופן פורמלי.

"יש מספיק רופאים", הוא מסביר.

פירר אומר שאין נושא רפואי שהוא מחבב. "אני לא עושה את זה משום שיש לי עניין בתחום הרפואי," הוא מתעקש, "אלא משום שהמידע יכול להציל חיים. אבל יש כמה דברים אינטלקטואליים, כמו ביו-אינפורמטיקה (שימוש במחשב למחקר ביולוגי), ושבבי די-אן-איי, שגורמים לי לגירוי אינטלקטואלי – בדומה לתלמוד." רוב הדברים האלה נמצאים בשלב תיאורטי ועדיין אינם מיושמים למעשה למען החולים.

הרופאים שברו את הראש על מקרה של ילדה בת 8, פירר מצא את הדיאגנוזה.

לעתים קרובות הוא מדהים מומחים רפואיים. למשל, כאשר הרופאים 'שברו את הראש' על מקרה של ילדה בת 8 שלפתע פיתחה תנועות יד בלתי רצוניות, שהקשו עליה לאחוז בכוס או לכתוב את שמה. פירר הגיע אז למסקנה שהיא סובלת מכוריאה מינור
(chorea minor), סוג של קדחת שגרונית נדירה כל כך, שאפילו ראש מחלקת הילדים בבית החולים שיבא ראה רק שלושה מקרים כאלו במשך 5 שנים. הרב התקשר לרופא הילדים הראשי, אשר בדק אותה, אישר את הדיאגנוזה של הרב וטיפל בה בהצלחה.

רופא עיניים לילדים בקליפורניה היה מוכה תדהמה: "הרב פירר התקשר אלי, ואמר לי שיש ילדה בת 5 שזקוקה בדחיפות להשתלת קרנית. לא הכרתי אותו, אבל הוא ביקש ממני לטפל בה, וזה מה שעשיתי." היא החלימה לחלוטין.

רדיולוג בבית החולים 'בית ישראל' בארה"ב, הזמין את פירר לשיחה של חצי שעה. "נתתי לו עותק של ספר מקצועי שכתבתי שכתוב בצורה מאוד טכנית. הבחנתי שהאיש הזה יודע על התחום שלי יותר כמעט מכל הרופאים בהם פגשתי אי פעם. הרב פירר התקשר אלי כמה חודשים מאוחר יותר, ובדרך אגב, הצביע על שלוש טעויות בספר!"

הוא גם וירטואוז לוגיסטי. כשהוא נתקל במצב נדיר, שבו לרופאים הישראליים אין עדיין מספיק ניסיון טיפולי כדי להבטיח תוצאות חיוביות, פירר יוצר קשר עם המאגר הגדול של אנשי הקשר היהודים והלא-יהודים שהוא מכיר בחו"ל. "את חלקם פגשתי בנסיעות לחו"ל, ולאחרים הגעתי דרך הטלפון, או דרך הקשרים שיש לי בישראל", הוא מסביר.

הפניות לחו"ל

למרות של"עזרה למרפא" אין קרנות כספיות למימון נסיעות של אנשים במצבים נדירים לחו"ל, במקרים מיוחדים הם משתמשים בנקודות של "נוסע מתמיד", שנתרמות להם מנוסעים קבועים בחברות התעופה. במהירות הבזק משתמש פירר בקשרים שלו כדי לארגן ויזות ודרכונים, אמבולנסים אוויריים, הסעה למרכזים הרפואיים, ומקום אירוח לבני המשפחה בבתיהם של מתנדבים. הוא מביא גם מנתחים ברמה עולמית לישראל, כאשר חולה זקוק לניתוח אך קיים חשש סביר שהוא אינו כשיר לעמוד בנסיעה. הוא היה אחראי למשל על הבאת המנתח הנוירולוגי היוגוסלבי בעל השם העולמי, ד"ר וינקו דולנק, לישראל לפני כעשור; בכך הוא עורר התמרמרות בקהיליית הנוירוכירורגים המקומית, שחששה למוניטין שלה ולפרנסת חבריה וניסתה, בלא הצלחה, לגרום לכך שמשרד הבריאות לא יאשר לו רישיון זמני.

בעוד שלפני שני עשורים היה חסר רציני במנתחים ישראליים וברופאים אחרים בכמה תחומים (כמו ריפוי מומי לב מולדים, או בניתוחי מעקפים בילדים), כיום נותרו רק תחומים בודדים כאלה.

"היום, 99.9 אחוזים מההפניות נעשות בתוך ישראל. באופן שגרתי אני שולח את החולים לרופאים ישראליים. הם נוסעים לחו"ל ללימודי פוסט-דוקטוראט, ונתקלים שם במקרים הנדירים. הלימודים בבתי ספר לרפואה השתפרו אף הם", אומר פירר. "רמת הרפואה הישראלית שווה לטובות ביותר בעולם, והיא אפילו טובה יותר מאשר במדינות מערביות מתקדמות אחרות."

כאשר הוא עומד מול חולים שזקוקים בדחיפות לתרופות ניסיוניות שלא ניתן להשיג בישראל, הוא משתמש ברשת הקשרים האישית שלו כדי להשיג אותן. פעם, הוא אפילו הביא לפתיחת נמל התעופה בן גוריון ביום כיפור, כדי להביא משלוח של תרופה. הוא גם עונה לטלפון שלו בשבתות ובחגים, מכיוון שהוא יודע שמי שמצלצל בימים הקדושים עושה כן רק במקרי חירום של פיקוח נפש.

"אני לא אתן לגוי של שבת לעשות את זה במקומי", הוא אומר בתקיפות.

למרות לוח הזמנים הצפוף שלו, הוא עדיין מוצא זמן למשפחה וללימוד תלמוד, אבל הוא מודה שהוא לא שוהה עם ילדיו במידה שהיה רוצה.

למרבה הפלא, למרות השימוש שלו במחשבים ככלי חיפוש, פירר לא יצר מאגר ממוחשב של הקשרים הרפואיים שלו, המומחים ונותני חוות הדעת, וגם לא הכשיר אף אחד שייקח בסופו של דבר את הפיקוד.

"אני זוכר את המידע בעל פה, או שאני יכול להשיג בקלות פרטים טכניים, כמו כתובות או מספרי טלפון, באמצעות חיפוש פשוט באינטרנט, או שיחת טלפון", הוא אומר.

ובאשר להכנת ממשיך-דרך, או לכל הפחות ממלא מקום, ליום שבו ירצה לקחת הפוגה מאינספור קריאות הטלפון לעזרה, אומר פירר: "מספיק לי כובד האחריות שאני חש כאשר אני צריך להחליט דברים בעצמי. איך אוכל לקחת אחריות על מישהו אחר? ובכל מקרה, לפני שהגעתי אנשים הסתדרו, ואחריי - הם ימשיכו להסתדר."

אתר הבית של "עזרה למרפא": http://www.ezra-lemarpe.org/

*הובא לפרסום ברשות הג'רוזלם פוסט

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן