רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

שמירה על סודיות

י״ד באייר ה׳תשע״ב י״ד באייר ה׳תשע״ב 06/05/2012 | מאת ד"ר דניאל אייזנברג

כאשר חולה סובל ממחלה שעלולה לסכן אחרים, האם על הרופא ליידע את האנשים הקרובים אליו?

תארו לעצמכם, שרופא מגלה כי אחד החולים שלו, שהוא גבר נשוי, חולה באיידס. הגבר מתחנן בפני הרופא שלא יגלה לאשתו ועומד על כך שיחסי רופא-חולה אמורים לספק לו סודיות מוחלטת. הרופא אינו בטוח כיצד לנהוג – הוא מתלבט אם אכן יחסי רופא-חולה חשובים יותר מהחובה להזהיר אחרים.

מהי נקודת המבט היהודית בנושא?

בעולם המערבי, סודיות היא חלק מהאתיקה המקצועית, המהווה חלק בלתי נפרד מהקשר בין עורך-הדין ללקוחותיו ומהיחסים בין הרופא לחולים שלו. לאור התפקיד הייחודי של הרופא בחברה, אנו נוהגים להניח כי הוא אינו רשאי בשום אופן לגלות מידע אודות אחד מהחולים שלו לצד שלישי.

ביהדות, האיסור על חשיפת מידע שלילי אודות אחרים חל על כל אדם, ללא קשר למקצועו.

עם זאת, היהדות מתייחסת לשאלת חשיפת המידע אודות אחרים (ובעיקר מידע מזיק או משפיל) ללא כל קשר לאתיקה מקצועית. שמירת סודות הנוגעים לזולת הוא חלק מחוקי התורה החלים על כל אדם גם אם אינו בעל מקצוע. התורה מגבילה מאוד את המצבים בהם מותרת חשיפת המידע הפרטי בפני אדם שלישי, גם אם המידע אמיתי וחשיפתו אינה נעשית מתוך כוונת זדון. כמו כן, הגבלות אלה תקפות ללא קשר למקום או לאופן בו הושג המידע. התוצאה המתקבלת היא קוד התנהגות השומר על סודיות מקצועית ואישית, שהוא בדרך כלל חמוּר יותר מהחוקים המערביים. ביהדות, האיסור על חשיפת מידע שלילי אודות אחרים חל על כל אדם, ללא קשר למקצועו.

אף על פי כן, היהדות מכירה בכך כי קיימים מצבים בהם יש צורך לחשוף מידע סודי.

בתורה כתוב: לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך..." (ויקרא יז, טז).

 

מדוע שני נושאים אלה, שאינם קשורים לכאורה, כלולים באותו פסוק? קיימות שתי סיבות לכך:

הסיבה הראשונה נובעת מכך שהפצת רכילות על בני-אדם משולה לשפיכות דמים, כיוון שחשיפת מידע אישי עלולה לגרום לנזק רציני. לדוגמה, אנשים עלולים להפר אירוסין, לנתק קשרי חברות או לפרק שותפויות עסקיות – וכל זאת בגלל רכילות. (זוהי הסיבה, אגב, לאיסור הכמעט מוחלט על רכילות).

התנאים לחשיפת מידע

הסיבה השנייה לכך ששני הנושאים (רכילות ועמידה מנגד מבלי לפעול או לעזור) נמצאים בסמיכות זה לזה באותו הפסוק היא ללמד שלמרות שקיימות שתי מחויבויות נפרדות: סודיות והגנה על אחרים מפני נזק, מדובר במחויבויות הקשורות זו לזו בצורה הדוקה. לאור הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם אם מידע חשוב לא ייחשף, מבהיר קוד ההתנהגות היהודי שאסור לאדם לשמור סוד, אם הדבר יוביל לגרימת נזק לאדם אחר כלומר, במקרה שכזה, על האדם לגלות את הסוד.

האדם מחויב להזהיר אדם אחר העומד להיכנס לשותפות עם אדם שלישי הידוע כלא אמין ומזיק.

הספר "חפץ חיים" מאת הרב ישראל מאיר הכהן (פולין, המאה ה- 20), שהינו היצירה היהודית הקלאסית בנושא של חוקי הדיבור, דן בעיקר באיסורים הקיימים על אופני דיבור מסוימים – כלומר, דיבורי "לשון הרע". בסוף הספר, מתאר המחבר את המצבים בהם יש להפר אמון ולגלות סודות. הוא מסביר כי האדם מחויב להזהיר אדם אחר העומד להיכנס לשותפות עם אדם שלישי הידוע כלא אמין ומזיק.

כלל זה חל בין אם מדובר בחבר שעומד להיכנס לשותפות עסקית עם גנב, בין אם מדובר בשכירת עובד מושחת או חסר מוסר עבודה או בין אם מדובר בנישואין בהם אחד הצדדים מסתיר מידע בעל חשיבות מכרעת כגון מחלה רצינית. בכל המקרים הללו, ללא קשר לאופן השגת המידע, על האדם להזהיר את הצד שעלול להיפגע – כיוון שהאיסור "לא תעמוד על דם רעך" חל במקרים בהם אדם יכול למנוע נזק שייגרם לאחר, אך אינו עושה זאת. שיקול זה גובר כמעט תמיד על שיקול חובת השמירה על הסודיות.

חשוב לציין כי לפני שמפעילים שיקול זה וחושפים את המידע הסודי, חייבים להתקיים התנאים הבאים:

  1. המידע חייב להיות נכון מבחינה אובייקטיבית, כלומר, הוא אינו יכול להיות דעה או אמונה.

  2. המידע חייב להיות מידע מיד ראשונה, ולא כזה המבוסס על שמועות.

  3. אסור שלחושף המידע יהיה מניע נסתר או רווח אישי מחשיפת המידע.

 

ולבסוף, אם ניתן למנוע את הנזק לאדם השלישי מבלי להפר את הסודיות, זוהי דרך הפעולה המומלצת.

איום על החברה

בתחום הרפואה, נושאים אלה מתעוררים בדרך כלל כשרופא מגלה מידע אישי על חולה – מידע שעלול לגרום נזק לאדם שלישי או לחברה. כמו במקרה שלנו, אם הרופא מוודא שהחולה אכן חולה איידס, הוא מחויב ליידע את בת הזוג של החולה על הסכנה שהיא נתונה בה. ברור שעליו לעשות זאת באכפתיות ובעדינות רבה ככל האפשר. אך אף על פי שמדובר במידע פרטי וסודי, המעשה חייב להיעשות. במקרה זה, יחסי ה"רופא-חולה" חשובים פחות מחובתו של הרופא להזהיר אחרים.

רופא מחויב לדווח לרשויות המתאימות על חולה הסובל מאפילפסיה, כדי שרשיון הנהיגה שלו יישלל.

שתי פסיקות רבניות עסקו לאחרונה בנושאי סודיות. מדובר היה במצבים בהם החברה כולה הייתה נתונה בסכנה כתוצאה מהמשך השמירה על סודיות מקצועית. הרב עובדיה יוסף פסק כי רופא מחויב לדווח לרשויות המתאימות על חולה הסובל מאפילפסיה, כדי שרשיון הנהיגה שלו יישלל. שכן, במקרה כזה האיום שאותו חולה מהווה לציבור הרחב גובר על זכותו של החולה לפרטיות.

הרב יצחק זילברשטיין, סמכות רבנית נוספת בחברה הישראלית, פסק כי רופא עיניים מחויב לדווח למשרד הרישוי על חולה שראייתו נפגעה אפילו במקצת, מסיבות דומות. מעניין שהרב זילברשטיין מוסיף כי גם אם הרופא מאמין שכושר הראייה של החולה מהווה סיכון קל ביותר לציבור, עליו לדווח על ממצאיו. הוא מסביר זאת בכך שלחברה יש זכות לחוקק חוקים שיגנו על חבריה, גם אם הקריטריונים הנקבעים בחוקים אלה נוקשים מאוד.

הגנה על הרופא

הפרת סודיות מקצועית עלולה לגרום נזק גם לרופא, לא רק לחברה בכללותה. שכן, רופא שיש לו מוניטין בתור רופא המפר סודיות רפואית עלול למצוא את עצמו מחוסר לקוחות. מסיבה זאת, חוקי היהדות מכירים בכך שהצורך של הרופא להגן על מקור פרנסתו חייב להילקח בחשבון כאשר דנים בחשיפת מידע סודי העלול לסכן אדם שלישי או את החברה.

לכן, במקרים מסוימים בהם עלול להיגרם לרופא נזק חמור, ניתנת הרשות לרופא לוותר על חשיפת המידע לאדם שלישי – בכדי להגן על עצמו!

חשוב לציין כי הן החברה והן החולה עצמו מרוויחים מסודיות מקצועית. גם ביהדות ישנם תקדימים של הגנה על מידע סודי למרות הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם לאחרים. ההלכה מכירה לפעמים בצורך של החברה ב"ערוצים בטוחים" אליהם יוכלו לפנות אנשים הזקוקים לייעוץ סודי, וכי צורך זה גובר על צורכי האנשים שעלולים להינזק כתוצאה מכך.

השופט קלארק מבית המשפט העליון של קליפורניה כתב בהתנגדותו למקרה שעסק בסודיות פסיכיאטרית ב- 1969: "ראשית כל, ללא הבטחה ממשית לשמור על סודיות, אותם אנשים הזקוקים לטיפול יירתעו מחיפוש עזרה... שנית, הערבות לשמירה על סודיות חיונית לשם השגת גילוי הלב המלא הדרוש לשם מתן טיפול יעיל..."

לפיכך, השורה התחתונה לגבי איזה שיקול חשוב יותר במקרה נתון דורשת תכופות פסיקה של סמכות הלכתית מתאימה.

יידוע בן הזוג

אם כך, מה לגבי הרופא שלנו, המתלבט בקשר לגבר הנשוי חולה האיידס? חשוב להבין כי מנקודת מבט הלכתית, ה"חפץ חיים" מלמד כי חובתו של אדם שברשותו מידע שעשוי למנוע נזק לאדם שלישי איננה לגלות את המידע כשלעצמו, אלא להגן על האדם השלישי.

הרופא אינו חייב ליידע את האישה לגבי האבחנה האמיתית, כל עוד הוא משוכנע שהיא מוגנת מכל רע.

במקרה שלנו, פירוש הדבר שהרופא אינו בהכרח מחויב לחשוף את אבחון המחלה, אלא שעליו להבטיח שבת הזוג של החולה תהיה ערה לסכנה הצפויה לה. כלומר, מבחינה עקרונית, הרופא אינו חייב ליידע את האישה לגבי האבחנה האמיתית, כל עוד הוא משוכנע שהיא מוגנת מכל רע.

כיוון שנגיף האיידס אינו מידבק במיוחד וסביר להניח שבני הזוג חיים ביחד מזה זמן רב, עיכוב קל במסירת המידע לבת הזוג הוא קביל. כל עוד החולה מסכים ליידע את בת זוגו, הרופא רשאי לתת לבעל ארכה, במהלכה יחליט כיצד לבשר את הבשורה לאשתו. עם זאת, הרופא חייב להיות בטוח שבת הזוג אכן מוגנת.

לדוגמה, אם הבעל נמצא בכלא עם התגלות המחלה, נראה שאין לרופא הכלא כל סיבה לגלות לאשתו את האבחנה. (עם זאת, רופא הכלא חייב להגן על האסירים האחרים ולדאוג לכך שלא יבואו במגע עם החולה בצורה שעלולה לסכן את בריאותם). אולם, אם הבעל חי עם בת זוגו, קרוב לוודאי שאין דרך מעשית להגן על אשתו מבלי לגלות לה את האמת או מבלי ליצור מצב בו היא תגלה את הדבר בעצמה.

למרות שהדבר אינו אסור מבחינה מוסרית, אין תועלת רבה בכך שהגבר ימציא סיבה כלשהי (לדוגמה, יאמר שהוא חולה במחלה אחרת) כדי לתרץ מדוע אינו יכול להמשיך ולגור עם אשתו (או לבוא עמה במגע אינטימי). במקרה שאנו דנים בו, קרוב לוודאי שהדרך היחידה להבטיח שהאישה אכן מוגנת תהיה לגלות לה את האמת.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן