שני בלילה, קצת אחרי חצות, כששמעתי לראשונה על ההתבטאות של יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" התמלאתי אושר. הבנתי מיד שמצפים לנו עכשיו כמה ימים נדירים של דיון בדבר הכי יסודי ומהותי בחיינו: היהדות שלנו. היהדות של השמאלנים, היהדות של הימניים, היהדות של הקולות הצפים. מצוין. אני בעד לדבר על זה כמה שיותר, ממש לחפור. לא רק בגלל שנמאס לי מהעיסוק בכתב התביעה (המתוקן!) נגד שרה נתניהו, אלא כי זה באמת חשוב, באמת עקרוני. זה משפיע על הכול.

ואם חושבים על זה, זאת לא הפעם הראשונה. מהרב שך וזעקתו בדמעות על הקיבוצים, לפני 27 שנה, בשנת 1990 "זה נקרא יהודי?" והסערה שבאה אחר כך, דרך נתניהו ולחישתו לרב כדורי בשנת 1997 "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" והסערה שבאה אחר כך, ועד לאבי גבאי השבוע.

אם יש משהו שאסור להגיד בשיח בישראל, אם יש משהו שמעליב, שפוגע לעומק, בכל יהודי באשר הוא, זה להגיד לו שהוא לא יהודי. סליחה, להגיד לו שהוא שכח מה זה להיות יהודי. וזה משמח, יהודים יקרים. מאוד מאוד משמח.

ומשבת למוצאי שבת. בשנת 1936 ,שנה אחרי פטירת הרב קוק, התפרסם בחוברת 'המסילה' שיר בחשיפה ראשונה. "זמר למוצאי שבת מאת רבנו הגדול מרא דארעא קדישא הרב אברהם יצחק הכהן קוק זכר צדיק וקדוש לברכה", כך נכתב בכותרת. עורכי העיתון מתארים את השיר כ"זמר נפלא, נלהב ומלבב" ומצרפים לפרסום משאלת לב: "כדאי הוא שימצאו לנו מנגנים-אומנים שיתאימו תווי נגינה לזמר זה, למען יהיה שגור בפיות צעירינו וזקנינו לשירה ולזמרה במוצאי שבתות בכל בית בישראל".

זה לקח קצת זמן אבל בסוף זה קרה. מוטב שמונים שנה אחרי מאשר לעולם לא. יוני גנוט, מנגן-אומן שאני עוד לא נרגע מהקליפ שלו ל"נר לרגלי דברך", התאים לזמר תווי נגינה, כלומר הלחין אותו. בימים האחרונים השיר ראה אור בביצוע שלו ביחד עם אילן דמרי, בעל קול הפעמונים, ועם תלמידי הישיבה לצעירים של מרכז הרב, וגם עם אומן הסקסופון הבינלאומי דניאל זמיר. סליחה על ריבוי הקרדיטים, אנחנו לא במצעד הפזמונים, אבל אני לא יכול שלא לתת עוד קרדיט אחד למפיק שמאחורי הפרויקט. איש שעומד מאחורי כמה וכמה חיבורים מוזיקליים מרגשים ומקוריים שנעשו בשנים האחרונות (המפורסם שבהם הוא הביצוע של "כנפי רוח") והוא בכלל לא מוזיקאי במקצועו, אלא ר"מ של כיתה י' בישיבה לצעירים, הרב אלישיב ברלין.

ולטקסט עצמו. אני לא מנתח ספרות ושירה, ובכתבי הרב קוק אני לא באמת מבין (עדיין), אבל נראה לי שהרב הסתיר רעיון גדול, רוח גדולה, בשיר שבשמיעה ראשונה נשמע כמו שיר ילדים. יש בחריזה משהו משעשע, אפילו שטותניקי כזה. והלחן של גנוט הולך עם אותה רוח. לקח לי זמן, אני מודה, להבין שמדובר פה באחד השירים הכי עמוקים ומרגשים שנשמעו לאחרונה. אז הנה המילים, אבל תקראו לאט, בסדר?

יִ שְמַח לִ בִּי וְקִרְבִּי / וְיָגֵל דָּמִי וַחֲלָבִי / וְיָרּום וְנִשָּא מַצָּבִי / לְעֵת יָקִיץ אַרְיֵה וְלָבִיא / וֵ אֹלקֵי אָבִי לִי יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָּבִיא וְנִחּומִים יִמָּלאּו כִּלְיֹותַי / וְשָשֹון יְדַשֵּן עַצְמֹותַי / ומִצִּיֹון תָּבֹאנָה תַנְחּומֹותַי / כִּי יֵהָפֵך לְ שַׁחַר עֲרִָבִי / וֵאֹלקֵ י אָבִי לִ י יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָּבִיא

ומִגָּלּות לִי יִקְרָא דרֹור / ומִמַּחֲשָך אֵצֵא לָאֹור / ומֵאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לְ הַ ר הַּמֹור / ולִמְרֹום הָרִים מִמַּעֲמַקֵּי בֹור / ומְבַשֵּׂר טֹוב יָנִיס כָּל עֲצָבִי / וֵאֹלקֵי אבִי לִי יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָּבִיא

ובָנַי הַנְּפֹוצִים בַּעֲבָרִים / יֵאָסְפּו יַחַד הָעֲדָרִים / וְ יָ רֹּנּו בְּרֹאש הָרִים / לְלַקֵּט כָּל הַנִפְזָרִים / אֶל אֶרֶץ תְּאֵנִי וַ עֲ נָ בִ י / וֵאֹלקֵי אָ בִי לִי יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָּבִיא וְחַלָּשִׁים נִדְכָּאִים יִמָלְאּו גְבּורה / וְסּוכָּה נֹופֶלֶת לְחֹומָה בְּצּורָה / וַעֲלּובַת נֶפֶש בְּשִׂמְחָה אֲזּורָה / ולְיִשְׂרָאֵל יֵאָמֵר: עּורָה עּורָה / וְיָשּוב ופָרַח וָחַי לְבָבִי / וֵאֹלקֵי אָבִי לִי יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָּבִיא".

תמיד הסתכלתי בהשתאות על המשפחות המושלמות האלה שמרשות לעצמן לשבת אחרי ההבדלה סביב השולחן הנקי והמסודר ולשיר זמירות למוצאי שבת. תראו, יש שירים מאוד יפים למוצאי שבת, אבל איך אפשר לשיר כשכל הבית הפוך מהשבת שזה עתה הסתיימה? אני, אחרי ההבדלה שר לעצמי תוך כדי שטיפת כלים בעיקר פיוט שהולך ככה: "הַכִיֹור הַּבְשָרִי מאַיֵים עַל נַ פְשִ י / נֵר הַהַבְדָלָה לִכְלֵך מַּפָתִי / הַיְלָדִים מְשַגְעִים אֶ ת אִשְתִי / הִתְאָרְחּו פֹה בְּ שַּבָת גַ ם הַקְטַנִים שֶל אַחֹותִי / וֵאֹלקֵ י אָ בִי לִי יָבִיא / אֵת אֵלִיָּהּו הַנָבִיא".

והנה בא השיר החדש-ישן הזה, ובזכות החן שלו אצל הילדים, והרגש שהוא מעורר אצל המבוגרים, הצליח לגרום לנו לעשות את הלא ייאמן: להישאר ליד השולחן רגע אחרי הבדלה – ולשיר. בינתיים רק פעם אחת, בינתיים רק שיר אחד, אבל בכל זאת. אז תעשו לעצמכם טובה ותקשיבו לשיר הזה, תלמדו אותו. הרב קוק ממש כתב לנו פה את פס הקול של שיבת ציון. שלא נשכח מה זה להיות יהודים.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".