הכל התחיל כאשר יוסף חיים ברנר, כתב על הרב קוק: "ותיתי לו לרבנו אברהם יצחק הכהן … ש[חזיונותיו] כולם אינם אלא תולדת הלך נפש קרועה לשניים, למרות אופטימיותה החיצונית, שהיא טובעת בעולם האור" (כתבי י"ח ברנר, כרך ג', עמ' 326־320).

איך אתם הייתם מגיבים לדברים כאלה, אילו מישהו היה אומר עליך שנשמתך קרועה?

רוצים לדעת מה ענה הרב קוק? זה ציטוט של תגובתו:

"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה - יפה אמר. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם .אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו, וכל עבודת האדם הוא לאחד את הקרעים שבנפשו על-ידי רעיון כללי, שבגדלותו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה" (ספר המחשבה הישראלית, לקט דברי הרב קוק, שנערך בידי א' קלמנסון, ירושלים תר"ף)

וואו, איזה משפט. רק הדומם שלם. נפש האדם תמיד קרועה. וכל עבודת האדם – היא לאחד את הקרעים על ידי רעיון גדול, מרומם.

מי שמצא וחילץ את המשפט הזה מהארכיון, והלחין אותו לשיר מדהים, זה יונתן רזאל. במופע מיוחד למיזם "ליבא" הוא נותן ביצוע אקוסטי מרגש ומצמרר. מומלץ!

לחצו כאן לצפיה בביצוע של יונתן רזאל לשיר