רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

אמנות

'עלובי החיים' ומידות הדין והרחמים

י״ב בטבת ה׳תשע״ג י״ב בטבת ה׳תשע״ג 25/12/2012 | מאת הרב בנימין בלך

בסיפורו האפי של ויקטור הוגו נמצא הד לדרך בה משלבת היהדות בין מידות הדין והרחמים.

עלובי החיים, ספרו המפורסם של ויקטור הוגו שיצא לאור בשנת 1862, נחשב לאחד מסיפורי המופת של המאה ה-19. בשנות השמונים של המאה ה-20 הוא הפך לסנסציה עולמית לאחר שהופק כמחזמר, והיום בתור סרט עלילתי, הוא אחד משלושת המועמדים העיקריים לזכייה בפרסי האוסקר.

מדובר בסיפור נוגע ללב שעוסק במצוקות האנושיות שנוגעות לכל אדם ואדם, אולם מה שעורר את תשומת לבי במיוחד הוא העובדה שבמבוא למהדורה הצרפתית של ספרו - 'Philosophie,Commencement d'un livre' (פילוסופיה, ראשית הספר) – מספר הוגו שבתחילה הוא התכוון לכתוב את עלובי החיים בתור ספר דתי.

מכל המוטיבים שאפשר למצוא בספר המדהים הזה, יש אחד שעוסק בקושיה יסודית עמה חייב להתמודד כל מי מאיתנו ששואף לחיות חיים כנים ומוסריים. הוא נע סביב השאלה כיצד ליישב בצורה הטובה ביותר את הקונפליקט בין רחמים לבין דין וצדק.

ז'אן ולז'אן והשוטר ז'אבר, שתי הדמויות הראשיות בסיפור, לכודות במאבק מתמשך. על פי כללי החוק היבש, ז'אן ולז'אן, גיבור הספר, הוא פושע. הוא גנב כיכר לחם כדי להאכיל את משפחתו הגוועת. על פשע זה הוא נאסר לחמש שנים שמתארכות לתשע עשרה, שלאחריהן הוא נאלץ לשאת תעודה צהובה שמעידה על היותו אסיר משוחרר – דבר שמעורר יותר קונוטציות לזמן השואה, משהוגו יכול היה להעלות על דעתו.

יריבו, השוטר ז'אבר, שומר לכאורה על החוק והסדר. העובדה שלז'אבר אין שם פרטי אינה מקרית. שם פרטי הוא דבר אישי, הוא מגדיר אותנו כאינדיבידואלים. הוא מעניק לנו ייחודיות ומהווה מפתח לידידות ולקרבה עם בני אדם אחרים. אולם ז'אבר קר מדי, רשמי מדי, להוט מדי למלא את תפקידו מכדי להיות מזוהה בשמו הפרטי. הוא פשוט לא מספיק אנושי כדי להיות ראוי לכך.

השוטר ז'אבר הוא חוק נטול רגש, ששואף לצדק עיוור בלבד. הוא מסרב להודות בכך שיש לבני האדם אפשרות לחזור למוטב. ז'אבר טרוד באובססיביות במעצרו מחדש של ולז'אן, למרות שיקומו המושלם, ורואה בעצמו קדוש, משום שהקדיש את חייו להענשת החוטאים. בדרך בה הוא מקבע את החטא הוא מאבד את היכולת להבחין באפשרות התשובה.

ויקטור הוגו מבטא אמת שלדעת הוגי הדעות היהודיים באה לידי ביטוי בשניים משמותיו של הא-ל

גאונותו של ויקטור הוגו באה לידי ביטוי בכך שהוא מאפשר לנו - על ידי האנשה סיפורית של שתי אידיאולוגיות מנוגדות - לתפוס אמת שעל פי הוגי הדעות היהודיים באה לידי ביטוי בשני שמותיו המקראיים העיקריים של הא-ל.

בפסוק הראשון בספר בראשית כתוב "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". השם אלוקים מבטא את מהותו של הא-ל בתור שליט, ומתייחס למידת הדין האלוקית. זהו האלוקים שברא את חוקי הטבע – חוקים קבועים ובלתי משתנים שאינם מתרשמים מהעדפותיהם הפרטיות של בני האדם.

ובכל זאת, כפי שמסביר רש"י (בראשית א א):

"ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין, היינו דכתיב: ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים."

לא תיתכן מציאות של אלוקים אך ורק במידת הדין. לאלוקים יש שם נוסף. כדי לפעול בעולם הזה הוא חייב להיות גם ה' – השם הקדוש המכונה גם שם ההוויה ונהגה
אדו-ני - מידת הרחמים. אלוקים שולט בדין, ה' מרכך אותו ברחמים. מציאותה של מידה אחת בלי השנייה פוגמת ביסוד השלמות האלוקית.

לדואליות האלוקית הזאת יש השפעה אדירה עלינו. אנחנו אמורים לחקות אותו; מידותיו אמורות להיות מידותינו. הדרך בה הוא פועל היא הדרך בה אנחנו חייבים לפעול. אנחנו חייבים ללמוד למצוא את האיזון הנכון בין חוק לאהבה, בין ריחוק קשוח לרחמים אמפתיים.

מערכת ההלכה היהודית שואפת למזג בין שתי המידות האלוקיות הללו. היא דורשת מאיתנו הרבה, אבל מציעה גם את דרכי התשובה והמחילה. היא מלמדת ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".

לחטא יש תוצאות, לפשע יש עונש. אבל תמיד אפשר לחזור בתשובה, והמחילה מובטחת לכל מי שמצליח להתגבר על כישלונותיו.

בלי לב, הצדק עיוור – ובסופו של דבר, צדק עיוור אינו שונה מחוסר צדק

אנשים כמו ז'אן ולז'אן לא אמורים להירדף שוב ושוב על חטא שביצעו לפני שנים רבות, על חטאים שכבר מזמן כופרו. השוטר ז'אבר הוא דוגמא לאלה שמסלפים את מטרת החוק מהחזרה למוטב לנקמה פשוטה. בלי לב, הצדק עיוור – וצדק עיוור בסופו של דבר אינו שונה מחוסר צדק.

ויקטור הוגו מצא דרך עוצמתית לצייר את הנקודה הזאת. ז'אן ולזאן מציל את אויבו המושבע ז'אבר, ומעמיד אותו מול דילמה מוסרית קשה. בסערת רוחו, ז'אבר פשוט אינו מסוגל ליישב את דמותו של ז'אן ולז'אן כפי שנבנתה בקרבו במשך השנים, כאדם אלים ואסיר לשעבר, עם מעשי החסד שלו על הבריקאדות. נאמנותו ארוכת הימים לצדק חסר פשרות אינה מניחה לו לשחרר את ולז'אן לחופשי. ובכל זאת, הוא יודע שאם הוא יעצור אותו הוא ינהג בדרך חוקית אך לא מוסרית. בפעם הראשונה בחייו, ז'אבר עומד מול סיטואציה בה הוא חייב לבחור בין השתיים.

ז'אבר אינו מצליח למצוא פתרון לדילמה שלו ומזועזע מההכרה הפתאומית שעברו של ולז'אן אינו דורש עוד עונש אכזרי בהווה. כל המערכת המוסרית שלו קורסת ומתנפצת בבת אחת.

ז'אבר אינו מסוגל ליישב את חוסר ההתאמה הצורם בין נאמנותו רבת השנים לחוק היבש, עם הבנתו החדשה בדבר הצורך במחילה. במונחים היהודיים היינו אומרים שז'אבר הבין רק את מושג הדין האלוקי, אולם מעולם לא למד את הצורך לכבד גם את העקרונות המגולמים ברחמי ה'.

ז'אבר מצא רק פתרון אחד לדילמה שלו. מכיוון שלא ידע אם להעדיף את הדין או את הרחמים, הוא הטביע את עצמו בנהר.

כמה מעניין לראות שעלובי החיים מגיע לאותה מסקנה המופיעה ברש"י בפירושו לפסוק הראשון בתורה. העולם אינו יכול להתקיים אך ורק במידת הדין – ואלה שינסו לעשות זאת, יאבדו אפילו את רצונם לחיות.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן