רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

שקועים בבוץ

כ״ג בשבט ה׳תשס״ד כ״ג בשבט ה׳תשס״ד 15/02/2004 | מאת שרה נחמני

מה לעשות עם ילד שחוזר הביתה עם בוץ על הבגדים וחיוך גדול על הפנים? מסתבר ש'ירידת הדורות' באה לידי ביטוי גם בתחום הנקיון הביתי.

סבתי עליה השלום היתה חובבת ניקיון. אצלה בבית לא נכנסו לפני שהורידו את הנעלים (שלא ייכנס חול) ואת המעילים (שלא יטפטף מים). הכל אצלה בהק ונצץ מרוב ניקיון.

אבל כמו שאומרים, יש ירידת הדורות. אפילו אמא שלי כבר הקפידה פחות. היא טענה שהילדים שלה (זה אני והאחים שלי) מלכלכים הרבה יותר ממה שהיא והאחים שלה ליכלכו. אצל אמא שלי כבר אפשר היה לראות, מדי פעם, קצת אבק על אדני החלונות.

ומה שנכון נכון, גם אני טוענת שהילדים שלי מלכלכים פי כמה ממה שאנחנו (זה שוב אני והאחים שלי) ליכלכנו להורים שלנו כשהיינו קטנים. ירידת הדורות, כבר אמרתי.

אצלי, לשם שינוי, אפשר לפעמים גם לראות קצת חול על הרצפה, ולפעמים לא נדירות במיוחד אפילו חול רטוב, שיש כאלו שקוראים לו גם במינוח בוץ.

התוצאה היא שאני לא תמיד פותחת את הדלת למבקרים לא מתוכננים. (ולשכנה שושי מלמטה: אם את קוראת אז שתדעי שזה מזה, ואין לי שום דבר אישי כלפייך חלילה. נהפוך הוא).

אתמול הגיע הקטן שלי ורץ אלי בהתרפקות. עוד לפני שהוא הגיע לטווח מגע קלטתי שהוא שחום ולא משיזוף, אבל לימדו אותי שלדחות ילד זה עלול לעשות טראומות שעתידן מי ישורן. חיבקתי אותו והבוץ התאזרח גם אצלי. הוא סיפר לי בשמחה על השלולית החדשה למטה, שמנפיקה בוץ בכמות כזו שאפשר לבנות את מגדלי עזריאלי, ואני לא יכולתי שלא להשתתף באושרו. רק אחר כך הוא בכה קצת, כשהיה צריך לקרצף ממנו את הבוץ היבש.

אני חושבת שכל הילדים הם כאלה: תנו להם קצת בוץ, והם המאושרים באדם, כלומר בילדים.

ואל תגידו לי שזה רק אצל בנים ולא אצל בנות: גם אחותו אוהבת לשבת בבוץ מלוא בגדיה הצחורים, וללוש עוגות וחלות לשבת, בחדוות יצירה שאין דומה לה.

אתמול הם ערכו תחרות ריצה בין השלוליות, וגם קפיצה. עקבתי עליהם מהחלון בסקרנות ודי נהניתי. רק מה? מסתבר שחלק מהקפיצות גם מסתיימות בצניחה, ואז הילד מאושר שבעתיים. את הבגדים שהם הביאו אחר כך, היה צריך לשלוח לשיחזור ארכיאולוגי.

כמו שכבר אמרתי, אני לא אחת שנלחצת מסתם בוץ. בוץ הוא בריא. עובדה שאנשים נוסעים רחוק ועוד משלמים הון תועפות רק כדי להתמרח בבוץ, בים המלח או בעין גדי, והילדים שלי מקבלים את זה כל יום ובמנות גדושות.

ואולי בכלל בעלי צודק?

מה רע לחיות עם בוץ על הרצפה, ולחשוב שאנחנו חיים כמו אבותינו בזמן שעוד לא היו מרצפות ובלטות? אבל באיזשהו מקום, אנחנו נלחצים מהפחד שאולי אנחנו אנשים מלוכלכים, וזה מה שגורם לנו להילחם עם הבוץ ולא להשלים עימו. יכול להיות שאם כולנו היינו מתמרדים נגד המצב הקיים, היה טוב יותר, אבל עד שזה לא יקרה, אני אמשיך להשאיר את הדלת נעולה רוב הזמן (תזכרי את זה, שושי).

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן