האם התרחיש הבא נשמע לכם מוכר? שלשום הייתי עם קבוצה של נשים, כשמישהי שלא פגשנו תקופת מה נכנסה לחדר. "את נראית נהדר", החמיאה לה אחת מאיתנו, "ממש רזית".

"אה... אה... זאת רק החליפה, היא גורמת לי להיראות רזה יותר ", היא גמגמה.

שנים של אימון מבעלי באו לידי ביטוי, "פשוט תגידי תודה", אמרתי.

"תודה", היא מלמלה.

כל כך קשה לנו לקבל מחמאה. אם אומרים לנו שהבגד מקסים, אנחנו מייד דוחים את המחמאה: "הוא ישן – יש לי אותו כבר הרבה זמן", או "הוא היה מאוד בזול – קניתי אותו במכירה."

ומה כשמישהו אומר, "המטבח שלך נראה נהדר"?; "כנראה לא שמת לב לצבע המתקלף", אנחנו עונים.

"גידלת משפחה לתפארת"; "את לא מעלה בדעתך אילו מאבקים יש לנו עם..." מלאו את החסר.

פשוט תגידו תודה.

אולם לא העליתי את הנושא כדי לנתח את הסיבות להתנהגות המוזרה שלנו, לבחון את מכמני הנפש או לשקול 'מוּלד מול נרכש' בקבלת מחמאות.

הייתי רוצה לתת טיפ למי שמחמיא, כך שהוא לא יאפשר למקבל/ת המחמאה להתחמק ממנה (ואולי יגרום לתוצאת משנה של דיכוי ניסיונות התחמקות בעתיד). אני רוצה להציג אסטרטגיה לנתינת שבחים שכמעט תבטיח שהם יתקבלו בשמחה. ואולי אם נתאמן איך לתת מחמאות בחוכמה, נוכל גם לקבל אותן באותה הצורה.

אל תחמיאו ותניחו למחמאה להישאר תלויה באוויר, המשיכו מייד עם שאלה

מדובר ברעיון פשוט, שיכול לשנות את כל החוויה (נכון שאתם נורא אוהבים רעיונות כאלה?).

אז זה הולך ככה: אל תחמיאו ותניחו למחמאה להישאר תלויה באוויר. המקבל מרגיש תחושה מוזרה, ובעקבותיה כורח להצדיק מדוע הוא אינו ראוי למחמאה.

בִּמְקום זה, המשיכו מייד עם שאלה. ככה לא יישאר למקבל מספיק זמן כדי להתגולל בחוסר הביטחון שלו ובתירוציו, והוא ייאלץ לענות על השאלה.

זה רעיון פשוט למדי, והוא יכול ליצור שינוי אמיתי.

במקום סתם להגיד, "השמלה שלך מוצאת חן בעיניי", אמרו "השמלה שלך מוצאת חן בעיניי, איפה קנית אותה?" ככה, במקום שהשיחה תסתיים במחמאה, היא יכולה להתחיל בה.

"הצבעים האלה ממש הולמים אותך. איך את יודעת לבחור אותם?"

"איזו תספורת מקסימה. לאיזו מספרה את הולכת? מי המעצבת?"

"גידלת משפחה לתפארת. אני בטוחה שיש לך הרבה אתגרים, אבל את גורמת לזה היראות קל. מה הסוד שלך?"

"העוגה טעימה. מאיפה את לוקחת מתכונים?"

וכן הלאה. השיחות שלכם ישתנו לנצח. כולם אוהבים (צריכים) מחמאות, כל עוד הן אמיתיות, כנות ומחושבות, אנשים יחזרו לשוחח אתכם שוב ושוב ושוב. השיחות האלה יותירו להם טעם טוב בפה, משום שהייתה בהן מחמאה שהם יכלו למעשה לקבל. רק נסו ותראו.

אנחנו לא מספיק מחמיאים לאחרים, ואנחנו בהחלט לא עושים את זה בצורה יעילה. אבל לעולם לא מאוחר מידי...

ולמען האמת, מעולם לא אהבתי את ההערות שזורקים אליי 'איך ירדתי במשקל', ועדיין לא גיבשתי החלטה כיצד בדיוק אני אמורה להגיב: "מה, באמת נראיתי קודם כמו פיל?"