קצת נלחצתי כשאישה צעירה שאלה אותי "כמה זמן צריכה אמא לצפות מבעלה לבלות עם המשפחה שלה?", שאלה שלטעמי מעידה על חוסר הרמוניה משפחתי מסוים.

אין כללים ברורים וחד משמעיים לנושא, אבל בהחלט קיימות גישות שיכולות לעודד או לדכא מעורבות.

צרמו לי המילים בהן נוסחה השאלה: "המשפחה שלה" – מה זאת אומרת, הילדים לא שייכים גם לו? מובן שאם נותנים לבעל להרגיש שזאת המשפחה שלה, תהיה לו פחות נטייה לקחת חלק. אני שומעת נשים רבות שמקוננות על חוסר התפקוד של בעליהן, שמבטאות חוסר ביטחון להשאיר אותו עם הילדים או שמבקרות באופן ישיר את כושר ההורות של בני זוגן. אלו הם מרשמים בדוקים לגרום לכך שהן יגדלו את ילדיהם לבד.

אני עוקבת בזעזוע אחר נשים שמוציאות את בעליהן לגמרי מהמשוואה, פועלות מתוך אמונה שהן פשוט יותר טובות בזה – ואחר כך כועסות ומתלוננות על רמות התשישות והלחץ שלהן.

רוב האבות שאני מכירה רוצים מאוד להיות מעורבים. הם רוצים לשחק עם ילדיהם, לקחת אותם ללימודים, לקחת חלק בפעילויות, להאכיל אותם, לקרוא להם סיפורים לפני השינה והם אפילו מוכנים להחליף להם טיטולים (אני לא יכולה לומר בכנות שהם 'רוצים' לעשות את זה, אבל מי כן?).

בעלים צריכים פשוט שיתנו להם הזדמנות, ושלא יתקיפו אותם אחר כך על מה שהם עשו

הם פשוט צריכים שיתנו להם הזדמנות, ושלא יתקיפו אותם אחר כך על מה שהם עשו. לא כל כך משנה אם החולצה הפוכה או שהגרביים לא תואמים או שיש קינוחים מיותרים בארוחה.

אם נתייחס לבעלים שלנו כמו לאינפנטילים (בבקשה תצילו אותי מנשים שמתייחסות לבעל שלהן בתור אחד הילדים!), הם יתנהגו בהתאם. כולנו צומחים – או נובלים – בהתאם לציפיות.

מצד שני, מחמאות עקביות יכולות לחולל פלאים. אם נאמר לבעל שהוא אבא נפלא, שהילדים כל כך נהנים לצאת איתו לגינה או כמה אנחנו מעריכות את המנוחה או את זמן המשפחה, זה ודאי יוביל לפעולות נוספות מעין אלה.

גורם קבוע נוסף הוא צרכיה הכלכליים של המשפחה. שאיפה לשפע כלכלי מפעילה על הגברים (וגם על הנשים, אולם לא בזה אנחנו עוסקים כאן) לחץ לעבוד יותר, כדי להרוויח מספיק, כדי לענות על צרכיה ורצונותיה של המשפחה. התוצאות המובנות הן שהוא יהיה פחות בסביבה. לבנות שלי יש חברה, שמצבה הכלכלי של משפחתה הוא מעל הממוצע. המחיר הקשה הוא שאבא שלה נוסע לעתים קרובות, ופעמים רבות אף מגיע הביתה רק לסוף שבוע אחד בחודש. שאלנו את הילדות שלנו מה הן היו מעדיפות... אולם תרשו לי לשמור את התשובה לעצמי!

בנישואין שבהם גידול הילדים נחשב לבעל חשיבות גבוהה עבור שני ההורים (ואני חושבת שכאלה הם רוב הנישואין בימינו), האבות בדרך כלל רוצים להיות מעורבים, ופעמים רבות הם עלולים לחוש דחויים בשל גישתה של האם.

לכן, אישה ואם שמודעת הן לצרכיו של בעלה והן לצרכיהם של ילדיה, תפעל כדי להפוך את בעלה לחלק אינטגראלי בחיי כולם – כבר מההתחלה; ולא תחלוק עימו רק תסכולים, אלא גם הנאות.

במצב זה האמא לא תצטרך לדאוג עד כמה לצפות מבעלה להיות עם המשפחה, משום שציפיותיה יתמלאו מאליהן.